פסוק א:בן איש ימיני. רצה לומר: בן אדם גדול מבני בנימן:
פסוק ב:בחור וטוב. נבחר במעשיו ויפה מראה:
פסוק ב:גבוה. והיה גבוה מכל העם מן כתפו ולמעלה:
פסוק ה:פן יחדל. רצה לומר: פן מעתה לא ישים עוד לב לדאגת אבדן האתונות, בעבור דאגתו עלינו, כי יחשוב שאנחנו נבוכים בארץ:
פסוק ו:בעיר הזאת. אשר לפנינו:
פסוק ו:והאיש נכבד. גדול הוא בדבר הנבואה, וכל אשר יאמר יתקיים:
פסוק ו:את דרכנו. את דבר דרכנו אשר הלכנו בעבורה:
פסוק ז:והנה נלך. רצה לומר: והנה אם נלך, מה נביא לו למנחה, כי חשבו שמקבל מתנות, כי לא ידעוהו מאז:
פסוק ז:כי הלחם אזל. כי אם עודנו היה, היינו מביאים לו לחם למנה, וזולת הלחם אין לנו תשורה להביא, כי מה אתנו בלעדו:
פסוק ח:נמצא בידי. רצה לומר משלי:
פסוק ט:לפנים בישראל. אלה דברי כותב הספר שאמר: בימים הקדמונים היה מנהג הלשון בישראל, כשהלך מי לדרוש דבר ה׳ מן הנביא, היה אומר נלך עד הרואה:
פסוק ט:כי לנביא היום. מה שהיום נקרא נביא, היה נקרא לפנים רואה:
פסוק יא:במעלה העיר. בהמסלה העולה אל העיר:
פסוק יא:היש בזה. בה״א השאלה, ורצה לומר: האם יש פה הרואה:
פסוק יב:הנה לפניך. הראו לו מקום ביתו, שהיה לפניו וממולו:
פסוק יב:זבח היום. זבח הקבוע ליום זה:
פסוק יג:כן תמצאון. רצה לומר: עדיין יהיה בביתו ולא עלה הבמה, ותמצאון אותו בביתו:
פסוק יג:כי לא יאכל העם. רצה לומר: לזה מהר ולך, כי לא הרבה יתעכב בביתו, כי לא יאכל העם עד בואו, וימהר לבוא שמה, שלא יתאחרו הקרואים בעבורו:
פסוק יג:יברך הזבח. יברך על הזבח הברכה הראויה לה, והוא: אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח:
פסוק יג:כהיום. כהעת הזאת תמצאון אותו ואמרו רבותינו ז״ל (ברכות מח ב): שהנערות האריכו בדבריהן, להסתכל ביפיו של שאול:
פסוק טז:כעת מחר. כעת הזאת ביום מחר:
פסוק טז:כי ראיתי את עמי. משגיח אני בצרות עמי:
פסוק טז:צעקתו. על מה שפלשתים עושים להם [ אחר שנזדקן שמואל ]:
פסוק יח:ויגש. נתקרב אל שמואל ושאלו על בית הרואה:
פסוק יט:וכל אשר בלבבך. כל אשר תחפוץ לדעת אגיד לך:
פסוק כ:אל תשם את לבך. לדאוג עליהם:
פסוק כ:ולמי כל חמדת ישראל. כאומר ועוד מה יש לך לדאוג על האתונות, הלא למי כל חמדת ישראל וכו׳, ובזה רמז לו המלוכה:
פסוק כא:מקטני. מהקטן שבין השבטים, ומשפחתי הלא היא הצעירה וכו׳:
פסוק כא:ולמה דברת וכו׳. כאומר אין אני ראוי למלוכה:
פסוק כב:לשכתה. אל הלשכה, מקום אשר יאכלו שם, ונתן להם מקום לשבת בראש כולם, במקום המעולה:
פסוק כג:אשר אמרתי. אז אמרתי לך הצנע אותה:
פסוק כד:וירם הטבח. הביא בהרמת הידים, כאשר הדרך להביא לפני החשובים:
פסוק כד:הנה הנשאר. רצה לומר לא תחשוב שזהו חלקי הנשאר למאכלי, ובדברו עמו הראה לו הנשאר למאכלו ואמר, הנה זה הנשאר למאכלו:
פסוק כד:שים לפניך. לזה שים את המנה ההיא לפניך ואכול:
פסוק כד:כי למועד. כי המנה ההיא שמורה לך על מועד ביאתך:
פסוק כד:לאמר. כי אמר המזמן את הקרואים ; והוא שמואל:
פסוק כד:העם קראתי. הלא אני קראתי את העם על הזבח, ועלי ליתן לכל אחד מנה הראויה לו, לזאת שמור המנה ההיא לשאול, כי היא ראויה לו:
פסוק כה:על הגג. שעל ביתו אשר בעיר:
פסוק כז:ויעבור לפנינו. יתרחק מאתנו ללכת לפנינו, שלא ישמע מה אדבר בך:
פסוק כז:ויעבור. כשמוע הנער דברי שמואל, עבר מעצמו לפניהם:
פסוק כז:ואתה עמוד. זהו גמר דברי שמואל, שאמר לו אמור לנער ויעבור ואתה עמוד כעת הזאת, ולפי שהנער עבר לפניהם מיד בשומעו תחלת דבריו, הפסיק בו: