רואה – נביא
לְפָנִ֣ים ׀ בְּיִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַ֤ר הָאִישׁ֙ בְּלֶכְתּוֹ֙ לִדְר֣וֹשׁ אֱ-לֹהִ֔ים לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה עַד־הָרֹאֶ֑ה כִּ֤י לַנָּבִיא֙ הַיּ֔וֹם יִקָּרֵ֥א לְפָנִ֖ים הָרֹאֶֽה׃
(שמואל א ט ט)
הכתוב הפסיק בסיפור השוטף והקדים כי לְפָנִ֣ים ׀ בְּיִשְׂרָאֵ֗ל נקרא איש הא-להים בשם "רֹאֶה" ואלו בעת כתיבת ספר שמואל קראו לו בשם "נָּבִיא".
מה ההבדל בין שני הביטויים?
מסביר המלבי"ם כי המילה נביא גזורה מלשון דבור כמו: "בורא ניב שפתים" (ישעיהו נז יט). פירוש הדבר, הקב"ה שלח את הנביא לדבר דברי תוכחה לעם ולהשיבם לדרך ה'. אותם נביאים לא חלה עליהם רוח הקודש להראות להם פתרון עניינים פרטיים.
לעומת הנביא, הרואה היה אדם שמלבד היותו נביא המוכיח את העם היה יודע ליעץ לשואלים גם בעניינים פרטיים ואישיים עצות טובות ומועילות שקיבל ברוח הקודש. המון העם הסתייג מהנביא בגלל היותו איש תוכחת ונמשך אל הרואה שפתר להמונים בעיות אישיות.
הפונים אל הרואה נתנו לו תשלום או תשורה על שטיפל בבעיות אישיות.
"כִּ֤י לַנָּבִיא֙ הַיּ֔וֹם יִקָּרֵ֥א לְפָנִ֖ים הָרֹאֶֽה׃" – לאדם שהיום מקבל רוח הקודש על דברי תוכחה (נביא) קראו לפנים בשם "רואה", דהיינו רואה ומיעץ גם בעניינים שאינם נוגעים לתוכחות מוסר.
מסביר הרב 'מעם לועז' כי בעבר, כאשר איבד האדם חפץ, היה מחשב דרכיו, מדוע נגרם לו הפסד, ובשל מה נגרם לו צער. לפיכך הלכו אל הרואה, הצופה ומביט לנבכי נשמתם ויודע מהו החטא שגרם לצערם. לאחר שהרואה אמר לאדם את אשר עליו לעשות, והשואל שב אל ה' בכל לבו, הסתלקו ממנו הייסורים ונרפא ממחלותיו וכו'.
עתה כאשר שאול ונערו מתענים בגלל האתונות שאבדו (והרי האתון היא בהמה יקרה), אין כמו הרואה המתאים לעזור להם במציאתן.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'