פסוק א:וכן עשו כי מיד ויצאו כל בני ישראל איש איש ממקומו ותקהל כל העדה כאיש אחד ויתקבצו והוקמו פנית וראשים של כל העם לחקור ולדרוש ולהתייעץ כי כל ישראל היו כאחד בקהל עם ה' ואיך יהיו כלם מדברים על כן הוקמו הראשים: או יאמר ויתיצבו נצבים ועומדים פנות צבאות כל העם כל שבטי ישראל במיתון.
פסוק ג:עד שוישמעו בני בנימין כי עלו בני ישראל המצפה והוא כי אמרו אולי בשומעם יבאו שבט בנימין להנצל ולומר כי לא היתה אשמת כלם כ"א קצת בני בליעל ונתנם לכם או נודעה אנו בהם משפט אך לא כן היה כ"א שוישמעו בני בנימין כי עלו בני ישראל המצפה כלומר ולא שמו לב לבא להתנצל אז הראו כי גם ידם עמהם לבלתי ייסרם ולהחזיק ביד בני שבטם אז היחלו בני ישראל ויאמרו דברו ונוכחה איך היה הדבר הרע לעשות בהם משפט.
פסוק ד:ויען האיש הלוי ויאמר הגבעתה אשר לבנימין באתי כו' כיוון להטיל אשמת דבר על כל העיר והשבט אשר גדלו אנשי בליעל ביניהם כאלו ועל כן לא אמר בני בליעל מהגבעה.
פסוק ה:כי אם ויקומו עלי בעלי הגבעה כאלו אדוני הארן הם הנענשים על שלא מיחו בידם ושגדלום ביניהם ויסובו עלי את הבית לילה כלו' עשו כאנשי סדום שנסבו את הבית על המלאכים ועל דבר כזה לילה אותו דמו להרוג אם אעכב בידם מלהתעולל בי ואת פלגשי ענו ותמות ואוחז בפלגשי כו' ואשלחה בכל כו' והוא לומר כי גם שמן הדין אפשר לומר כי פלגש אין בביאתה מות אין זאת עון פרטי אלי כ"א כולל וחרפה כוללת לכל ישראל וזהו כי עשו זמה לומר כי נתועדו רבים וז"א עשו וגם זמה ונבלה וזה וזה בישראל שאומרו בישראל חוזר אל הזמה ואל הנבלה והוא כי היא זמה של פריצות לומר ביד רמה בפרסום הוצא את האיש לרבעו לעיני הכל וגם הוא נבלה בישראל כי יצא שם חרפה על כל האומות כי מדת סדום זאת ישנה בישראל והיא נבלה וחרפה רבה כלומר ואתם תביטו אליכם ולא אלי ולא תעשו בגיני וזהו הנה כלכם יהודים הבו לכם כלומר על הנוגע לכם דבר ועצה הלום כלו' עלי ולא על העבר כ"א הלום על העתיד שלא יוסיפו בני עולה לעשות פריצות כזה אם לא תייסרום תוכחת מגילה כלומר ומעתה אני מסתלק על שלי ומניח הדבר לכם אז ויקם כל העם ויאמרו מה שראוי לאמר הוא לא נלך איש לאהלו כו' ואין צריך מיתון כ"א ועתה זה הדבר כו':
פסוק יב:וישלחו כו'. אמרו הנה הראוי היה שאתם בקרב מחניכם תשפטו עול זה אך למה שלא באתם אלינו להתנצל יורה כי אתם מחזיקים בידם ועל כן מה שראוי לאמר הוא מה הרעה אשר נהיתה בכם כלומר כאלו בכם כלכם היתה הרעה כי לא מחיתם ולא באתם להתנצל.
פסוק יג:לכן לא נאמר לכם שתשפטום אתם כ"א ועתה תנו את האנשים ונמיתם אנחנו יען כי לא לכם עשות משפט זה כי אתם כנוגעים בדבר. או יאמר ועתה כלומר קודם הקבוץ הלז היה מקים לומר כי לכם המשפט ולא לנו אך ועתה תנו כו' כ"א אחר כל החרדה הזאת לא נעשה אנחנו חרפה תהיה לנו ולא אבו אז נעשו כל בני בנימין אשמים כמחזיקים ידי עושי רשעה חלילה על כן חייבו את נפשם.
פסוק יד:ומה גם כי התאספו כלם להלחם עם ישראל אחר שהם קראו להם שלום תחלה ולא עוד אלא שבני בנימין התאספו בפירוש לצאת למלחמה עם בני ישראל אך בני ישראל התפקדו ולא למלחמה כ"א לקרא תחלה לשלום ולימלך בשכינה וזהו שבבנימין נאמר ויאספו כו' למלחמה ובישראל לא נאמר למלחמה כ"א כל זה איש מלחמה.
פסוק יח:אך לא יבצר שיתיעצו בה' ועל כן ויקומו ויעלו בית אל וישאלו כו'. ולבא אל הענין נשית לב מה זו שאלה מי יעלה בתחלה ולא אמרו נעלה או נחדל כאשר בפעם הג' ואף גם בשלישי' לא זאת היתה השאלה הנאותה כ"א התתנם בידינו וגם בשנית מה הוא סגנון השאלה האוסיף לגשת כו' ולא אמרו האלחם עם בני בנימין.
פסוק יח:אך הנה אין ספק כי המה לא ידעו כי קצף ה' על שלא נתקבצו על פסל מיכה שהיה על דבר כבוד ה' כי התמדת העון הגדול ההוא נעשה כעבות העגלה ויאטם את לבם אך לא נתנו לב כ"א על הדבר הלזה בעצמו אם היו אשמים בני מות כל השבט על שלא מיחו אם לאו כי גם הבני בליעל לא היו חייבים מיתה מן הדין אם לא על הפרסום והפריצות כבני סדום שנסבו על הבית על עון סקילה ביד רמה ולענות נפש עד המיתה ע"י זמה על כן היה חילול ה' בדבר וראוי על פרצה כזו לגדור גדר מעין אותו שסקלו על שרכב על הסוס בשבת מטעם זה על כן לא ידעו ישראל אם הסכימה דעת עליון לחייב את כל השבט על דבר זה ועל כן לא ערבו את לבם לשאל בפירוש אם אלחם עם בנימין רק מי יעלה בתחלה אמרו בלבם אם לפניו ית' הם בלתי אשמים ישיב לנו לא תעלו ואם הם אשמים על שלא נתנו להם את הרשעים כ"א אדרבה התאספו להלחם עם ישראל ישיב שבט פלו' יעלה בתחלה ובכלל הדבר הוא כי אשמים הם אך לא רצו להזכיר בשאלה בפירוש האלחם עם בני בנימין אולי לא היה רצון אלהי והיה מעין ר' פלוני שהיה רעב ודבר בעיר ולא שאל כ"א על הלחם לבדו כי אין שואלים ב' דברים ובכלל תת הלחם היה העדר הדבר כי אין נותנים לחם למתים כך שאלו על הקודם לעלות תחלה ובכלל הוא מציאות העליה אך לפניו ית' ב' הכתות היו אשמים אלו על שלא מיחו על פסל מוכה ואלו על שלא די שלא מיחו על עושי רשעה כ"א גם לא נתנום ביד המוחים ואדרבה ערכו אתם מלחמה ע"כ לא השיב רק דבר היולי יהודה בתחלה כלו' בכלל זה הוא כי חייבום הם אך לא אמר אתנם בידכם והם חשבו כי לא עליהם גם הם קצף ה' והבינו כי בכלל מאתים מנה.
פסוק כ:ויערכו מלחמה ונפלו כ"ב אלף איש כמספר אותיות התורה שהוא על ע"א שלא ביטלו ששקולה ככל התורה והם לא הבינו וחשבו אולי לפניו ית' אינם בני תמותה בני ימיני ומה שנא' להם יהודה בתחלה היה ליפול הם תחלה על שיהודה נתן נפשו על בנימין תחלה ועתה מבקש המיתו.
פסוק כג:על כן בפעם הב' לא שאלו אם יעלו אליו להלחם כ"א אם יוסיפו לגשת בלבד כלומר ליראם או להתרות בם שיתנו הבני בליעל כי חשבו כי לא היה רצון אלקי להלחם בם אז השיב הוא ית' עלו אליו לומר כי בני מות הם כלומר ונפילתכם מסיבה אחרת היא ובשמעם כן קרבו להם ולא התחילו להלחם כי עדיין לבם נוקפם כ"א ויקרבו כו' והמתינו עד שבט בנימין יצאו וישחיתו עוד י"ח אלף איש.
פסוק כה:וגם זה רמז על עוזבם אל חי בעד כלב מת הוא פסל מיכ' ועדיין לא הבינו וישאלו בשלישית האוסיף עוד לצאת למלחמה כי חייבים הם או אם אחדל כי אינם חייבים כלום אז השיב הוא ית' עלו כי מחר אתננו בידך כי חייבים הם והנה לא היה צריך תחבולות כי ה' יתנם בידם כ"א שכוונו באורבים לנתקם מן העיר ברוב כעסם למען תהיה להם המלחמה פנים ואחור ויאבד מנוס מהם שלא יוכלו לימלט העירה כי אם יפלו כלם והיה כעסם רב באומרם היתכן כי בשבט בנימין לא היתה מעיירותיה' או קצת מהשבט שהיה רע בעיניהם המעשה הרע ההוא וזה אחשוב בכונת מקרא שכתוב ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימין כי הלא יקשה כי מי לא ידע כי לבד בנימין הם אך כיוון לדבר נגד כללות השבט שלא נמצאו בשבט לפחות באשר לא מיושבי הגבעה המה מי שירע הדבר בעיניו להיות ידם עם בני ישראל ולמנות אתם נגד שאר השבט המחזיקי' ביד עוברי עבירה כ"א שלא היה איש שהלך עם, כללות שאר ישראל וז"א לבד מבנימין כי לא היו בכללם איש מבנימין וכן לא יעשה כי עושי רשעה גם לבני שבטו ישנאו והוא עצמו ענין פ' וישמעו בני בנימין כי עלו בני ישראל המצפה שהוא כי שמעו ולא באו גם הם לא להיות ידם אתם ולא לבא להתנצל או להשתדל בקרב שבטם למוסרם על כן מיד דברו לפעול כמדובר בקודם:
