מות שמשון בעזה
בפרק טז' מסתיימת מסכת חייו של שמשון הגיבור, הוא מתחיל את ירידתו לאשה מפוקפקת בעזה ושם גם מסתיימים חייו בבית דגון יחד עם עוד אלפי פלישתים.
שמשון יורד לעזה
שמשון יורד אל אישה זונה, נראה שהוא כבר מחפש את הזנות ולא את החתונה עם בנות פלישתים. אם בפרק יד' ההליכה לתמנה הפלישתית הייתה מתוך חישוב מניפולטיבי כדי לחפש תואנה לפגוע בפלישתים הרי שבפרק טז' נראהשכבר אין זכר לתחבולות אלא רק לתאוות. לכן על ירידתו לעזה אומרים חז"ל שהיא תחילת קלקולו ולכן שם גם סיים את חייו.
תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה
תחילת קלקולו בעזה דכתיב "וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ..."
לפיכך לקה בעזה דכתיב "ויורידו אותו עזתה"
(סוטה ט:)
יתכן שהוא מנסה להרים את עצמו מעזה לעבר חברון. שהרי את דלתות העיר עזה הוא מביא לבירת יהודה, חברון, כדי לעורר את אבות האומה ואת ילדיהם המפוחדים מהפלשתים ואשר הסגירו אותו לאויבים בפרק הקודם.
מה בין כתפיו לרגליו?
כתפיו 60 אמה כלומר כתפיים רחבות אך שתי רגליו חיגרות. כלומר, הייתה לו עוצמה שלא התממשה בקרקע. כתפיים רחבות ששידרו תקווה גדולה אבל החיבור לקרקע המציאות התפספס ורגליו לא היו בריאות.
תניא א"ר שמעון החסיד בין כתיפיו של שמשון ששים אמה היה שנאמר
"ויאחז בדלתות שער העיר ... על כתיפיו"
וגמירי דאין דלתות עזה פחותות מששים אמה.
וא"ר יוחנן בלעם חיגר ברגלו אחת היה שנאמר "וילך שפי"
שמשון חיגר בשתי רגליו היה שנאמר "שפיפן עלי ארח"
(סוטה י.)
חז"ל מביאים מסורת על השערים העצומים של העיר עזה. את משקלם הצליח להעמיס על כתפיו ולהשאיר את העיר עזה חשופה ללא דלתיים ובריח. לעומת השערים, את רגליו מדמה הפסוק לנחש השפיפון שזוחל ואינו הולך על רגליים יציבות. בעיה של חוסר ברגליים מוצקות אפילו קשה יותר משל בלעם הנוכל, המתפתל כמו נחש בברכותיו/קללותיו.
מדוע האמינה דלילה לבסוף?
דלילה הבינה כי דובר אמת בפעם הרביעית כי אמר את שם ה' וידעה שאותו צדיק לא יוציא את שם ה' לבטלה. כך לשון חזל:
"ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו"-מנא ידעה?
א"ר חנין א"ר ניכרין דברי אמת
אביי אמר ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר "נזיר אלהים אני" אמרה השתא ודאי קושטא קאמר!
(סוטה ט:)
לא יתכן ששמשון יוציא שם שמיים לבטלה. זאת ידעה גם אותה מרשעת שהסכימה למכור את שמשון עבור 1100 כסף.
"זכרני נא"
בקשתו האחרונה היא רק על עין אחת, את השנייה השאיר לשכר בעולם הבא. ואת מה מזכיר בתור זכותו? את עבודת השפיטה לישראל בצורה הוגנת ללא ניצול מעמדו. שמשון אינו מבקש על מלחמתו בפלישתים כי זו הייתה המלחמה הפרטית שלו, ואילו על העשייה הציבורית בהתנדבות, ללא בקשת תמורה, אותה רואה כראויה לתגמול אלוקי.
אמר רב אמר שמשון לפני הקב"ה:
רבש"ע זכור לי עשרים (ושתים) שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.
(סוטה י.)
המדרש מפרט את שנות השפיטה אבל לא הוותק היא הטענה של שמשון אלא חוסר השימוש הפרטי בנשפטים לפניו. מעניין שיש גרסא ששפט 22 שנים למרות שבתנ"ך נאמר פעמיים כי שפט 20 שנה! יתכן ויש כאן ניסיון לעגל לכב' אותיות מא'-ת' של שפיטה מושלמת.
שמשון מסיים את חייו עם עוד אלפי פלישתים כי חייו היו מוקדשים למאבק בפלישה הפלשתית. רק על הגג עמדו 3000 איש כך שבתוך המבנה העצום שהו רבים יותר ולכן הרג במותו יותר מאשר בחייו.
האם כוחו בא לו משערו או מבקשתו מה'? הרי ברור שהתנ"ך אינו מקדש את השער ואיזכור צמיחת השיער אינו בא במקום תפילתו, התפילה היא מקור כוחו וישירות מאת ה' ביקש ונענה.
לסיכום מסכת חייו, לשמשון שלוש נשים בשלושה ערים : אישה מתמנה, אישה זונה בעזה, דלילה בנחל שורק. היכה בפלישתים באמצעות חליפות בגדים באשקלון, שועלים בשדות, מכה רבה בסעיף סלע עיטם, אלף איש ברמת לחי, דלתות עקורות בעזה ומעל שלושת אלפים במקדש דגון בעזה.