פסוק ב:לעזתים לאמר. לאנשי עזה נאמר:
פסוק ב:ויתחרשו. נהגו עצמן בשתיקה:
פסוק ג:ויסעם. ויעקרם ממקומם:
פסוק ז:יתרים. חבלים דקים:
פסוק ט:ולא נודע כחו. לא הוצרך להתחזק בנתקו אותם:
פסוק יא:בעבותים. חבלים גסים:
פסוק יג:מחלפות. קווצות, פלוני"ש בלע"ז:
פסוק יג:עם המסכת. עץ שהגרדי מיסך בו את השתי, ושם העץ אנשובל"א מסכת, אורטר"א בלע"ז:
פסוק טז:ותאלצהו. דחקתו, ואין לו דמיון:
פסוק יח:ותרא דלילה כי הגיד לה. ניכרין דברי אמת:
פסוק יט:ותקרא לאיש. לשלוחן של סרנים:
פסוק כא:ויורידו אותו עזתה. מקום תחלת קלקולו:
פסוק כא:ויהי טוחן. בריחים, מלאכה כבדה ורבותינו (סוטה י א) פירשו מה שפירשו:
פסוק כה:בין העמודים. אשר הבית נכון עליהם:
פסוק כו:והמישני. פאלפא"ר בלע"ז, כמו (בראשית כז יב): אולי ימושני:
פסוק כח:זכרני נא. זכור עשרים שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל זה ממקום למקום:
פסוק כח:נקם אחת משתי עיני. ושכר עין השנית הנח לי לעולם הבא, וכאן פרע לי שכר אחת מהן:
פסוק כט:וילפת. ויאחז, אינברצ"א בלע"ז, כמו (רות ג ח): ויחרד האיש וילפת, נאחז בזרועות האשה: