פסוק א:וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה. לפי פשט הדברים, אמו הייתה אשה לא מהוגנת שנספחה אל גלעד כפילגש, אך היו שפירשו ביטוי זה באופן מרוכך, ואמרו שעברה לגלעד משבט אחר, שלא כמנהג המקובל. וַיּוֹלֶד גִּלְעָד, ראש הענף הזה של השבט אֶת יִפְתָּח.
פסוק ב:וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד החוקית לוֹ בָּנִים, וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח ממקומם. וַיֹּאמְרוּ לוֹ: לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ, כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת, זרה ונחותה אָתָּה.
פסוק ג:וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. חבל ארץ נטוש מעבר לגבול גלעד שנעשה אזור של שודדים. וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, הרפתקנים שלא מצאו מקום ומחיה בקרב שבטיהם, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ. יפתח בא לשם ללא תמיכה, אבל בשל דמותו וכישוריו אנשים אלה ראו בו מנהיג משלהם.
פסוק ד:וַיְהִי מִיָּמִים, כעבור זמן וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל, כאמור.
פסוק ה:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד, וביניהם כנראה גם אחי יפתח, שהרי הם היו בניו של גלעד עצמו, לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב.
פסוק ו:וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח: לְכָה וְהָיִיתָה, בוא והֱיה לָּנוּ לְקָצִין, למפקד, וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד: מה לי ולכם?! הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי, וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם?!
פסוק ח:וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח: לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, אנו מתחרטים על מעשינו בעבר, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, למנהיג לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.
פסוק ט:וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד: אשוב ואלחם בתנאי הבא – אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי – מכאן והלאה אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ.
פסוק י:וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח: ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ והוא יעיד אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה.
פסוק יא:וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין. וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה. כאמור, ישראל התכנסו כעת במצפה, ושם פירט יפתח את תנאיו.
פסוק יב:וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר: מַה לִּי וָלָךְ, איזה עסק יש בינינו כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי? יפתח יזם חליפת דברים דיפלומטית. הוא פנה תחילה למלך בני עמון ואמר לו: עכשיו אינך בא להילחם בכמה יישובים מבודדים אלא בצבא מאורגן ומאוחד, ועל כן איזו סיבה יש לך להיכנס למלחמה הזו?
פסוק יג:וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח: יש לי הצדקה היסטורית להילחם על חבל הארץ הזה, כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם, את כל האזור שמֵנחל אַרְנוֹן בדרום וְעַד נחל הַיַּבֹּק בצפון וְעַד הַיַּרְדֵּן במערב, וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן, אותן בְּשָׁלוֹם, אם ברצונך להימנע ממלחמה.
פסוק יד:וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן,
פסוק טו:וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה אָמַר יִפְתָּח: לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן,
פסוק טז:כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם, וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה, לקָדש.
פסוק יז:וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר: "אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ" – וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם, ככתוב בספר במדבר, וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה, הסכים. ולפיכך, וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ.
פסוק יח:וַיֵּלֶךְ ישראל בַּמִּדְבָּר, וַיָּסָב, הקיף אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב, ולא נעשה כל ניסיון לתקוף או לכבוש אותן. וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן, חנו בְּעֵבֶר נחל אַרְנוֹן, וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן הוא גְּבוּל מוֹאָב.
פסוק יט:וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל: "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד אשר נגיע אל מְקוֹמִי", שהוא עבר הירדן המערבי.
פסוק כ:וְלֹא הֶאֱמִין, נתן אמון סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל לעֲבֹר בִּגְבֻלוֹ. ייתכן שבמסגרת תפקידו כמושל אזורי הספָר היה צריך להגן גם על עבר הירדן המערבי מפני התנפלות של שודדים ובוזזים מן המזרח. וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ, וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל.
פסוק כא:וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם, וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא.
פסוק כב:וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל, שטח הָאֱמֹרִי, ארץ סיחון, מֵאַרְנוֹן בדרום וְעַד הַיַּבֹּק בצפון וּמִן הַמִּדְבָּר במזרח וְעַד הַיַּרְדֵּן במערב.
פסוק כג:וְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל – וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ?! האם אתה תירש אותנו?! הרי הארץ הזו נכבשה על ידינו ביושר.
פסוק כד:הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ – אוֹתוֹ תִירָשׁ. אתם עובדים את האל שלכם, כמוש, ומה שהוא מספק לכם – אותו תקבלו, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ – אוֹתוֹ נִירָשׁ אנחנו. יפתח מוסיף חשבון מהעבר:
פסוק כה:וְעַתָּה, הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שהיה מפורסם בגבורתו בשעתו, וניצח כמה עמים קטנים מסביב?! הֲאם בלק רוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל, אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם?!
פסוק כו:וכך נמשך הדבר בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן במשך שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא?! אם הייתה לכם תביעה, יכולתם להגיש אותה כבר לפני מאות שנים, אך לא עשיתם זאת.
פסוק כז:וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ. לא תקפנו אתכם, ולא עשינו דבר נגדכם. וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי. יִשְׁפֹּט ה' הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם, בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן.
פסוק כח:וְלֹא שָׁמַע, קיבל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו. בין שהסכים לעובדות ההיסטוריות או שחלק עליהן, נימוקיו של יפתח לא שכנעו אותו.
פסוק כט:וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ גבורה מאת ה', וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד, נקודת ההתאספות של הגלעדים, וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר לארץ בְּנֵי עַמּוֹן, למסע מלחמה.
פסוק ל:וַיִּדַּר יִפְתָּח בדרכו נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר: אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי,
פסוק לא:וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא ראשון מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן – וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה. בפשטות התכוון גם אם יצא שור גדול וכיוצא בזה.
פסוק לב:וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם, וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ. יפתח ניצח במלחמה.
פסוק לג:וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בּוֹאֲךָ מִנִּית, בסך הכול עֶשְׂרִים עִיר, וְעַד אָבֵל כְּרָמִים, מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד בארצם. וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק לד:וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת. אין זה רק הלוחם הגדול ושר הצבא המהולל, אלא גם אביה השב עטור ניצחון. וְרַק הִיא בתו היְחִידָה, מלבדה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת.
פסוק לה:וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ בִּתִּי! הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, הפלת ושברת אותי, וְאַתְּ הָיִית בְּעֹכְרָי, המטת עלי צרה, והרי אָנֹכִי פָּצִיתִי, פתחתי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב, לחזור בי. הבטחתי לתת את הראשון שיצא כקרבן לה', ואת יצאת ראשונה.
פסוק לו:וַתֹּאמֶר אֵלָיו: אָבִי! פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל ה' – עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר, מאחר שעָשָׂה לְךָ ה' נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן. אני מקבלת על עצמי את הנדר.
פסוק לז:וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ: אף על פי כן, אנא יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, תן לי ארכה של חודשיים, וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי, על כך שאמות קודם שנישאתי וילדתי ובלי כל נחמה, אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי נלך ונבכה, אחר כך אשוב אליך.
פסוק לח:וַיֹּאמֶר: לֵכִי. וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים. וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים.
פסוק לט:וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר. וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ, היא הייתה בתולה כשמתה, וַתְּהִי חֹק, מנהג קבוע בְּיִשְׂרָאֵל;
פסוק מ:מִיָּמִים יָמִימָה, בכל שנה ושנה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת, לבכות לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי. במשך דורות נהגו בנות האזור ללכת להרים, ולקונן אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה שם על גורלה הטרגי של בת יפתח.
