שטחים תמורת שלום?

הקדמה

מיוחד הוא יפתח בין כל השופטים: מצד אחד הוא אינו מיוחס, והוא נדחה על ידי אחיו ונזרק מביתו, ומתקבצים אליו אנשים ריקים. אבל מצד שני, דווקא יפתח, מהקלים שבשופטים, כמו שאמרו חז"ל במסכת ראש השנה (כה ע"ב), נושא נאום ארוך, שכולו מלא אמונה בד', וכולו מלא אמונה בצדקת בעלותנו על ארץ ישראל, ומלמד אותנו לדורות כיצד צריך לענות לכל הגויים שטוענים שארץ ישראל היא שלהם.

א. נסיונו של יפתח למנוע את המלחמה

בתחילה ניסה יפתח למנוע את המלחמה:

וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמר: מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי.
(יב)

אבל מלך עמון טוען שהשטח שהיה בעבר בשליטת עמון ומואב, וכעת הוא בשליטת עם ישראל, הוא שלו, ושהוא מוכן לשלום רק בתמורה לקבלת כל השטח:

ויאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח: כי לקח ישראל את ארצי בעלותו ממצרים, מארנון ועד היבֹּק ועד הירדן, ועתה השיבה אתהן בשלום.
(יג)

ב. הנאום של יפתח

יפתח אינו מקבל את טענת מלך עמון, אלא נושא נאום ארוך, ובו הוא מסביר לו מדוע עבר הירדן המזרחי שייך לנו, ולא לעמון ומואב:

יד. ויוסף עוד יפתח, וישלח מלאכים אל מלך בני עמון.
טו. ויאמר לו: כה אמר יפתח: לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון.
טז. כי בעלותם ממצרים, וילך ישראל במדבר עד ים סוף, ויבא קָדֵשָה.
יז. וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר: אעברה נא בארצך, ולא שמע מלך אדום. וגם אל מלך מואב שלח, ולא אבה. וישב ישראל בקָדֵש.
יח. וילך במדבר, ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב, ויבא ממזרח שמש לארץ מואב, ויחנון בעבר ארנון, ולא באו בגבול מואב, כי ארנון גבול מואב.
יט. וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמֹרי מלך חשבון, ויאמר לו ישראל: נעברה נא בארצך עד מקומי.
כ. ולא האמין סיחון את ישראל עבֹר בגבֻלו, ויאסֹף סיחון את כל עמו ויחנו ביהצה, וילחם עם ישראל.
כא. ויתן ד' אלקי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל, ויכום, ויירש ישראל את כל ארץ האמֹרי יושב הארץ ההיא.
כב. ויירשו את כל גבול האמֹרי, מארנון ועד היבֹּק, ומן המדבר ועד הירדן.
כג. ועתה ד' אלקי ישראל הוריש את האמֹרי מפני עמו ישראל, ואתה תירשנו.
כד. הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך - אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ד' אלקינו מפנינו - אותו נירש.
כה. ועתה הטוב טוב אתה מבלק בן צפור מלך מואב, הרוב רב עם ישראל אם נלחֹם נלחַם בם.
כו. בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה, ובערעור ובבנותיה, ובכל הערים אשר על ידי ארנון שלש מאות שנה, ומדוע לא הצלתם בעת ההיא.
כז. ואנכי לא חטאתי לך, ואתה עֹשֶׂה אִתי רעה להלחם בי. ישְפֹּט ד' השֹפֵט היום בין בני ישראל ובין בני עמון.
כח. ולא שמע מלך בני עמון אל דברי יפתח אשר שלח אליו.

הנאום של יפתח ארוך מאד, ובו שלושה עשר פסוקים (טו-כז). הוא מספר בפירוט מה בדיוק עשו בני ישראל כאשר הם הגיעו לעבר הירדן המזרחי, ועל המלחמה עם סיחון מלך האמורי, ועוד.

נשאלת השאלה: האם ניתן להגדיר מה בדיוק אומר יפתח?

ג. ארבעת הטעמים לדחיית הטענה של מלך בני עמון

האברבנאל כתב שבדברי יפתח יש ארבעה טעמים לדחיית הטענה של מלך בני עמון שעבר הירדן המזרחי שייך לו.

כך כתב האברבנאל:

1. הטעם הראשון

הטענה הראשונה היא שישראל לא הלך להלחם לא עם מלך מואב, ולא עם בני עמון ששואלים אותה עתה. וזכר 'מואב' - לומר שהארץ הזאת היתה ממנו בראשונה, ומלך האמורי לכדה ממנו, וישראל לקחה ממלך האמורי, ואם כן לא לקח ישראל את הארץ לא ממואב ולא מעמון, כי אם מהאמורי, ואיך ישאל אותה עתה מלך בני עמון? והטענה הזאת הראשונה באה באמרו: 'לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון'.
(טו)

2. הטעם השני

הטענה השנית היא כי 'בעלותם ממצרים וילך' וגו'. יאמר שישראל, כאשר עלה ממצרים ובא עד קדש, מיד שלח מלאכים אל מלך אדום, וגם אל מלך מואב, לומר: 'אעברה נא בארצך' וגו', והם לא אבו לתת לו מקום לעבור בגבולו, ועם כל זה לא הלך ישראל להלחם בם, אבל ישב ישראל בקדש. ועם היות שלא נזכר בתורה ששלחו מלאכים למואב, הנה נכלל באמרו (דברים ב, כח): 'כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער'. וישראל הלכו במדבר, ויסובו את ארץ אדום ואת ארץ מואב, כדי להתרחק ממואב, ושלא לבא בגבולו. ואחרי זה שלחו מלאכים אל סיחון מלך האמורי: 'נעברה נא בארצך עד מקומי', רוצה לומר עד ארץ ישראל, שהיא היתה הארץ הנתונה לישראל והמיועדת להם. והנה סיחון, לא די שלא אבה תת לישראל עבור בגבולו כאשר עשו אדום ומואב, אבל גם הפליג להרע, כי אסף כל עמו להלחם בישראל. ונתנו האלקים ביד ישראל וירש את ארצו, רוצה לומר ארץ האמורי, כי לו היתה כבר ירושה מארנון ועד היבוק ועד הירדן, ואם כן ראוי היה לישראל לקחת את ארצו, כיון שהוא קראו לשלום, וסיחון יצא להלחם בו על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו.
(טז-כב)

3. הטעם השלישי

הטענה השלישית היא באמרו: 'ועתה ד' אלקי ישראל הוריש את האמורי וגו'. רוצה לומר: מלבד הטענות שקדמו, הנה עוד אומר עתה שישראל לא לקח הארץ הזאת, אבל הקדוש ברוך הוא לקחה מיד סיחון, ונתנה לישראל. וישראל מיד הא-ל יתברך ירשו את הארץ, ולכן אמר: 'ד' אלקי ישראל הוריש את האמורי, ואתה תירשנו'? הנה יהיה זה כחולק על השכינה! ולזה אמר כלועג: 'את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש', רוצה לומר שכמוש היה אלהי מואב, כמו שנאמר: 'אוי לך מואב, אבדת עם כמוש' (במדבר כא, כט), ואם הוא לא הציל למואב, והא-ל יתברך ירש את הארץ, ונתן אותה לאויביו, איך אם כן עמון ינצחהו וירשהו?
(כג-כד)

4. הטעם הרביעי

הטענה הרביעית באמרו: 'ועתה הטוב טוב אתה מבלק וגו', רוצה לומר כל השלש טענות שזכרתי הם על ירושת הארץ. ואמנם אחרי ירושתה, הנה יש טענה אחרת שאומר, והיא: 'הטוב טוב אתה מבלק בן צפור', שראה את ישראל שלקחו את הארץ כלה, והוא היה מלך למואב בעת ההיא, האם נלחם לישראל והריב עמם לקחת אותה מידיהם?
'בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה' וגו', רוצה לומר: בהיות ישראל יושבים בחשבון ובבנותיה שישבו שם שלש מאות שנה, וגם שהיה לו דין ומשפט בארץ, איך בכל אותו זמן לא הציל את הארץ מיד ישראל? והנה אם כן קנו ישראל חזקה גמורה לעיני הבעלים. והיא טענה רביעית.
(כה-כו)

5. סיכום

חזר האברבנאל וסיכם את הדברים:

הנה... התבארו הפסוקים שיש בהם ארבע טענות:
אחת מצד השואל, שאין למלך בני עמון דין ומשפט בבקשת הארץ הזאת.
שנית מצד ישראל, הנשאל, שהם לא הלכו להלחם עם האמורי יושב הארץ לקחת את ארצו, אבל סיחון ועמו יצאו להלחם בו.
השלישית מצד הא-ל יתברך, הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים, שהוא ירש את הארץ ולא ישראל.
הרביעית מפאת החזקה שהיה להם ברוב הימים.

יהי רצון שידעו כל מנהיגינו להיות מלאים אמונה בד', ולהיות מלאים אמונה בצדקת בעלותנו על ארץ ישראל, ולומר את הדברים הברורים ומלאי האמונה הללו באזני כל העולם.