פסוק ב:מה עשיתי עתה ככם. מה חשוב מה שעשיתי בתחילתו, כמה שעשיתם אתם בסוף:
פסוק ב:הלא טוב עללות. שבאו לידכם בסוף מתחלת הבציר שבצרנו אני ומשפחתי, שהרי בידכם נתן ה' את המלכים:
פסוק ג:ומה יכלתי. לעשות שיהא חשוב כמעשה שלכם:
פסוק ד:עבר הוא ושלש מאות האיש. עוברים את הירדן אחרי זבח וצלמונע שעברו את הירדן תחלה, והיו משחיתים מעבר לירדן את ארץ ראובן וגד ומנשה, ועבר שם כדי לנקום אף בהם:
פסוק ה:לאנשי סכות. ישראל היו:
פסוק ו:הכף זבח וצלמנע בידך. שאתה מתפאר שהצלתנו מיד מדין:
פסוק ז:הברקנים. רונצי"ש בלע"ז:
פסוק יא:דרך השכוני באהלים. דרך ארץ קדר וערב השוכנים במדבר באהליהם, שרועים מקנה תמיד ואין דרים בבתים:
פסוק יא:מקדם לנבח ויגבהה. שהם ערי ישראל, ולא רצה לילך שם אלא דרך עקלתון, כדי שלא ירגישו בהם, ויהומם פתאום:
פסוק יג:מלמעלה החרס. עד שלא שקעה השמש, בעוד החמה נראית גבוה:
פסוק טז:וידע בהם. (תרגום:) ותבר בהון:
פסוק יח:אחד כתאר בני המלך. יונתן תרגם: אחד היה בהם שתוארו כתואר בני המלך. ויש לפותרו: כמוך כמוהם, תואר אחד לכם, כי כתואר בני מלכים היו:
פסוק כ:ולא שלף הנער חרבו. להורגם, שהיה ירא מהם:
פסוק כא:השהרנים. לוינ"ש בלע"ז, של זהב:
פסוק כו:השהרנים והנטפות. (תרגום:) ענקיא וכלילא:
פסוק כז:ויעש אותו גדעון לאפוד. להיות לזכרון על תשועה גדולה, לראות כמה היה חילם כבד שבנזמי חשוביהם היה כל הזהב הזה:
פסוק כז:ויזנו כל ישראל אחריו. לאחר מיתת גדעון:
פסוק לג:בעל ברית. כך שמו:
פסוק לה:ולא עשו חסד וגו'. שהרגו את בניו, כמו שכתוב בענין (להלן ט ה):