פסוק ב:הלא טוב עוללות אפרים. דרך משל כלומר הפחותים שבכם טובים מהגדולים שבנו או עוללות ובציר משל על מדין ומה שעשה גדעון במדין היה כמו הבציר כי הוא החל המלחמה והרג המחנה שהיה רב ומה שנשאר אחר הבציר הם העוללות והוא דבר קטן כנגד הבציר כן אפרים לכדו שרי מדין שהם כעוללות כנגד כל המחנה אלא שהיו שרים וגדולים זהו שאמר הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר כי המעשה שלכם טוב מהמעשה שלי כי שרי מדין נפלו בידכם ותירגם יונתן הלא טבין חלשיא דבית אפרים מתקיפיא דבית אביעזר:
פסוק ב:מבציר. הבי"ת רפה וראויה להדגש:
פסוק ג:אז רפתה רוחם. רוח הכעס כמו אל תבהל ברוחך לכעוס:
פסוק ו:ויאמר שרי סכות. אחד מהשרים ענה לו בעבור כלם לפיכך אמר ויאמר לשון יחיד:
פסוק ז:את קוצי. עם קוצי המדבר ופירושו ודשתי שאכה בקוצים על בשרכם ויונתן תרגם את קוצי על כובי מדברא ועל ברקניא ונראה מדבריו שפירושו שישליכם על הקוצים ערומים וידוש ברגליו עליהם ונראה כי סכות זה היה מקום קוצים וברקנים לפיכך שם העיר סוכות כמו התמלא בסכות עורו שפירושו קוצים לפיכך אמר שיכה אותם בקוצים:
פסוק ז:הברקנים. מין ממיני הקוצים:
פסוק י:בקרקר. הבי"ת פתוחה לסימן ה"א הידיעה שלא כמנהג להכניסה על שם עיר כי אם במקומות מועטים והוא לרוב ההודעה:
פסוק יא:דרך השכוני באהלים. בא הסמיכות על אות השמוש כמו לנביאי מלכם ופי' כמו שתירגם יונתן באורח משירית ערבאי דשרן בשכונין במדברא:
פסוק יג:מלמעלה החרס. כמו שתירגם יונתן עד לא מיעל שמשא קודם בא השמש וחרס נקרא השמש כמו האומר לחרס ולא יזרח בטרם יבא החרסה ויהיה מלמעלה מן כעלות גדיש בעתו כלומר טרם הפסק אור השמש או פירושו שהיה השמש עדין למעלה נראה ברקיע שלא נכנס עדין תחת הארץ ויש לפרש כי כל הלילה רדף גדעון אחרי זבח וצלמונע ובבקר כעלות השחר שב מן המלחמה וזהו מלמעלה החרס:
פסוק יד:ויכתוב אליו. כדי שלא ישכחם עד בואו העיר:
פסוק טז:וידע בהם. כתרגומו ותבר עליהון מן וידוע חולי שהוא לשון שבירה ויתכן לפרשו כמשמעו שהודיע להם פשעם עם הקוצים:
פסוק יז:ויהרג את אנשי העיר. מה שלא אמר בתחלה כי אם לנתוץ את המגדל לפי שהיו בוטחים בו וענוהו עזות ועתה הרג את אנשי העיר אולי היו נלחמים עמו כשבא לנתוץ את המגדל:
פסוק יח:איפה האנשים. מה תארם ותכונתם:
פסוק יח:כמוך כמוהם אחד. כמוך כמוהם צלם אחד וצורה אחת והיו כתואר בני המלך כמו שאתה כן הם ויונתן פי' אחד מהם היה כתואר בני המלך כותך כן אנון חד מנהון כחזוא דבני מלכא ונראה פירושו לפי שמלת אחד נפרדת בטעם ואמר בני המלך כי ברוב בני המלך יפים בתואר משאר בני אדם לפי שהם מגודלים בתענוג:
פסוק כא:כי כאיש גבורתו. כלומר לא נמות ע"י נער שנצטער בפגיעתו כי אין לו גבורה וכח עדין שיכה בנו בפעם אחת מהרה אתה שאתה גביר כי כמו שהאיש גדול כן גבורתו תכה בנו אתה ונמות על ידך מהרה:
פסוק כא:ויקח. להודיע כי לקחם לעצמו כי בדעתו היה לשאול כל השהרונים והנזמים מבני החיל כמו שאמר אשאלה מכם שאלה:
פסוק כא:השהרונים. חלי בדמות ירח תרגום ירח סיהרא:
פסוק כד:כי ישמעאלים הם. מדינים הם ישמעאלים כי בני קטורה הם וקטורה היא הגר וכן במכירת יוסף וימכרו את יוסף לישמעאלים ואחר כן אמר והמדינים מכרו אותו אל מצרים ויונתן תרגם ארי ערבאי קטילו נראה מתרגומו כי אינו או' על המדינים כי ישמעאלים הם אבל הערבים השכוני באהלים שעברו ברדפם אחרי מדין והרגום ומהם היו נזמי הזהב:
פסוק כו:והנטיפות. תירגם יונתן כלילא וי"מ מן נטף ושחלת ופי' נטיפות שם כלי זהב שנושאין בהם נטף שהוא הצרי:
פסוק כז:לאפוד. עשה אותו כמין חגורה או מלבוש זהב והציג אותו בעירו שיהיה לזכרון התשועה הגדולה והוא עשה אותו לטובה ואחרי מותו זנו בני ישראל אחריו ועשו אותו אלוה ובדברי רז"ל במשתחוה לאפוד עצמו כמה דאת אמר ויעש אותו גדעון לאפוד:
פסוק כט:וישב בביתו. שלא היו לו מלחמות כמו שאמר ותשקוט הארץ ארבעים שנה:
פסוק לה:עם בית ירובעל גדעון. די היה באחד אלא שמנהג הלשון כן במקומות לרוב ההודעה וכן בית לחם אפרתה: