פסוק א:וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת, ראשי משפחות הַלְוִיִּם, אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת, השבטים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:וַיְדַבְּרוּ נציגי הלויים אֲלֵיהֶם – אל מנהיגי העם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר: אמנם איננו מקבלים חלק בארץ, אבל ה' צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת ואת מִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ. אנו מבקשים אפוא שהוראה זו תמומש.
פסוק ג:וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל, על פִּי ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן.
פסוק ד:וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי, אחת משלוש המשפחות הראשיות של הלויים: וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אשר מִן הַלְוִיִּם חלקים מִמַּטֵּה יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה הַשִּׁמְעֹנִי וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן בַּגּוֹרָל, עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.
פסוק ה:וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים, שאינם בני אהרן, ניתנו מִמִּשְׁפְּחֹת מַטֵּה אֶפְרַיִם וּמִמַּטֵּה דָן וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה, שנחל בתוך ארץ כנען בַּגּוֹרָל, עָרִים עָשֶׂר.
פסוק ו:וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹן, משפחה ראשית שנייה של לויים – מִמִּשְׁפְּחוֹת מַטֵּה יִשָּׂשכָר וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה שבַבָּשָׁן, בעבר הירדן המזרחי ניתנו בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.
פסוק ז:לִבְנֵי מְרָרִי משפחה ראשית שלישית של לויים לְמִשְׁפְּחֹתָם – ניתנו מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וּמִמַּטֵּה גָד וּמִמַּטֵּה זְבוּלֻן, עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.
פסוק ח:וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה, והם קיבלו אותן בַּגּוֹרָל.
פסוק ט:לאחר החלוקה הכללית של משפחות הלויים לשבטים השונים, מגיעה רשימה מפורטת: וַיִּתְּנוּ מִמַּטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן אֵת הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְהֶן, אותן הקורא, או הכתוב להלן, בְּשֵׁם:
פסוק י:וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן מִמִּשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי מִבְּנֵי לֵוִי, כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל רִיאשֹׁנָה. מכיוון שהם המכובדים בין הלויים, הטילו הם תחילה את גורל עריהם.
פסוק יא:וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנוֹק, הענק, הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה, וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ סְבִיבֹתֶיהָ. הכהנים, בני אהרן, קיבלו את העיר חברון.
פסוק יב:וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר חברון וְאֶת חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה בַּאֲחֻזָּתוֹ. כפי שנאמר כבר. החלק שיועד מחברון למקלט לרוצחים בשגגה ולמגורי כוהנים היה רק העיר עצמה, ואילו שדה העיר והיישובים שסביבה נותרו בידי משפחת כלב.
פסוק יג:וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ – אֶת חֶבְרוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, ומלבד עיר המקלט חברון – אֶת לִבְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ
פסוק יד:וְאֶת יַתִּר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ
פסוק טו:וְאֶת חֹלֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת דְּבִר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ
פסוק טז:וְאֶת עַיִן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת יֻטָּה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ שביהודה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ. בסך הכול – עָרִים תֵּשַׁע מֵאֵת שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה, יהודה ושמעון.
פסוק יז:וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן נתנו לכהנים אֶת גִּבְעוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת גֶּבַע וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ,
פסוק יח:אֶת עֲנָתוֹת, שבה חי ירמיהו הנביא הכהן, וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת עַלְמוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ. בסך הכול – עָרִים אַרְבַּע.
פסוק יט:סך כָּל עָרֵי בְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים: שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עָרִים וּמִגְרְשֵׁיהֶן.
פסוק כ:וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת הַלְוִיִּם, הַנּוֹתָרִים מִבְּנֵי קְהָת, שאינם כהנים, וַיְהִי עָרֵי גוֹרָלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם.
פסוק כא:וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ – אֶת שְׁכֶם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ בְּהַר אֶפְרָיִם, ונוסף על עיר המקלט – אֶת גֶּזֶר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ
פסוק כב:וְאֶת קִבְצַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת בֵּית חוֹרֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – עָרִים אַרְבַּע.
פסוק כג:וּמִמַּטֵּה דָן נתנו לבני קהת אֶת אֶלְתְּקֵא וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת גִּבְּתוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ,
פסוק כד:אֶת אַיָּלוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת גַּת רִמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – עָרִים אַרְבַּע.
פסוק כה:וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה: אֶת תַּעְנַךְ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת גַּת רִמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – עָרִים שְׁתָּיִם.
פסוק כו:סך כָּל העָרִים הללו עֶשֶׂר וּמִגְרְשֵׁיהֶן, שניתנו לְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים. כאמור, הערים ניתנו בהתאם לגודלן ולגודלו של השבט.
פסוק כז:וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹן מִמִּשְׁפְּחֹת הַלְוִיִּם נתנו מֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ – אֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, וכן אֶת בְּעֶשְׁתְּרָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – עָרִים שְׁתָּיִם.
פסוק כח:וּמִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר: אֶת קִשְׁיוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת דָּבְרַת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ,
פסוק כט:אֶת יַרְמוּת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת עֵין גַּנִּים וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – עָרִים אַרְבַּע.
פסוק ל:וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר: אֶת מִשְׁאָל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת עַבְדּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ,
פסוק לא:אֶת חֶלְקָת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת רְחֹב וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – עָרִים אַרְבַּע.
פסוק לב:וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי: אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ – אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת חַמֹּת דֹּאר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת קַרְתָּן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – עָרִים שָׁלֹשׁ.
פסוק לג:כָּל עָרֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְמִשְׁפְּחֹתָם היו שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִיר וּמִגְרְשֵׁיהֶן.
פסוק לד:וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי מְרָרִי הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים נתנו מֵאֵת מַטֵּה זְבוּלֻן אֶת יָקְנְעָם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת קַרְתָּה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ,
פסוק לה:אֶת דִּמְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת נַהֲלָל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – עָרִים אַרְבַּע.
פסוק לח:וּמִמַּטֵּה גָד: אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ – אֶת רָמֹת בַּגִּלְעָד וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת מַחֲנַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ,
פסוק לט:אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת יַעְזֵר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ – כָּל העָרִים היו אַרְבַּע.
פסוק מ:כָּל הֶעָרִים לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם, הַנּוֹתָרִים אחרונים מִמִּשְׁפְּחוֹת הַלְוִיִּם, וַיְהִי גּוֹרָלָם עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. לא פורטו כאן אלא שמונה ערים, ארבע מזבולון וארבע מגד, ובמקום אחר מפורטות השאר. ויש ספרים שנוסף בהם גם כאן פירוט ארבע ערים מראובן: בצר, יהצה, קדמות ומיפעת, ומגרשיהן.
פסוק מא:סיכום כללי: כֹּל עָרֵי הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ אֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – עָרִים אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה וּמִגְרְשֵׁיהֶן.
פסוק מב:תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה עִיר עִיר וּמִגְרָשֶׁיהָ סְבִיבֹתֶיהָ, כֵּן לְכָל הֶעָרִים הָאֵלֶּה.
פסוק מג:וַיִּתֵּן ה' לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם, וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ.
פסוק מד:וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם, וְלֹא עָמַד, גָּבר, התמיד להתקיים אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם. אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן ה' בְּיָדָם, אף שהיו מקומות שהשבטים מצדם לא הורישו.
פסוק מה:לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל – הַכֹּל בָּא, התקיים.
