פסוק א:ואמנם אמרו כאן ויהי הגורל למטה מנשה כי הוא בכור יוסף, לפי שקדם לזכור גורל אפרים מפני ברכת יעקב אבינו שאמר (בראשית מ"ח ה') אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, הודיע עתה שהיה קדימת אפרים על פי הברכה, עם היות שמנשה היה בכור יוסף. ואפשר לומר עוד שנתן הסבה למה חצי שבט המנשה לקח נחלתו בעבר הירדן בארץ הגלעד, כי הנה ראובן וגד נתכוונו לצורך מקניהם, כמו שנאמר (במדבר ל"ב א') ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד, אבל מנשה שלא היה לו צורך המקנה למה התנחל שמה? ואמר שעשה זה מפני גבורתו באמרו שהיה מנשה אביו בכור יוסף והיה מכיר בכור מנשה, ולכן בחר לשבת שמה כי הוא היה איש גבור ורצה להתישב במקום סכנה, כדי להראות העמים והשרים את גבורתו:
פסוק ה:וזכר שלבני מנשה הנותרים שהיו ששה וגם כן לבנות צלפחד שירשו עמהם נתנו עשרה חלקים, והיה זה למשפחותם אם כפי יוצאי מצרים ואם כפי באי הארץ:
פסוק יד:וידברו בני יוסף אל יהושע וגו'. כבר זכרתי שהרמב"ן בפרשת פנחס (דף קכ"ה ע"א) בפסוק לרב תרבו נחלתו השתדל לישב הפסוקים האלה, ומה שאמר שם נכלל בשני פירושים, אם שתהיה צוחתם כוללת לאפרים וחצי שבט מנשה, לומר שהחלק והנחלה שנתן יהושע לשני השבטים יחד לחלקו ביניהם כלו, היה ראוי שיהיה כלו לכל אחד מהם כפי רבוי אנשיו, והיה זה מפני הטפלים שבהם שנתרבו מאד, ואם שתהיה צוחתם לבד בבני מנשה, עם היות שבאו עמהם בני אפרים לעזור טענתם, והיתה הטענה לבני מנשה מפני שאין בכל השבטים מי שהשאיר ערים רבות וגדולות לכנעני כאשר השאירו מנשה שלשת הנפת תלתא פלכין, ולזה אחרי שאמר ולא יכלו בני מנשה להוריש את הערים האלה אמר מיד וידברו בני יוסף אל יהושע וגו', כי מתחלה לא נתרעמו עד שעשו עמהם מלחמה ולא יכלו להם, ולכן אמרו גורל אחד וחבל אחד, ר"ל מפני שהפלת לשנינו גורל אחד נפל חבלינו יחד ואירע חלק שנינו במקום הקשה הזה, ואלו עשית לנו שני גורלות כנהוג בכל השבטים, אולי היה יוצא במקום אחר נוח להכבש. והשיבם יהושע שיעלו להם בהר הפרזי והרפאים ויבררו להם כל מה שירצו, והם השיבוהו שלא יוכלו את הכנעני כי חזק הוא, ואז אמר להם יהושע שלא יותן להם בהר גורל אחד כי ההר כלו יהיה להם ויקחו כל תוצאותיו, אעפ"י שרכב ברזל לכנענים, לפי שהם עם רב וכח גדול להם לשני האחים אפרים ומנשה עכ"ד. ואני כבר זכרתי שלא נתן יהושע חלק אפרים ומנשה מחוברים יחד, ושלא זכר הכתוב זה כי אם שנפל הגורל שיתדבקו גבוליהם ויהיו שכנים, אבל החלק והנחלה לכל אחד מהם בא נבדל בפני עצמו, ופשט הכתוב יורה שלא היתה צווחתם למה שנפל חלקם בין אויבים קשים הכנעני שזכר, אבל שהיה חלקם קטן כפי רבוי אנשיהם, ולזה בתלונה הראשונה לא זכרו דבר מהאויבים. כי אם שהיה עם רב וארצו ונחלתו היתה מועטת, וגם הרב לא פירש במה יובדלו הטענות ומה הוא יסוד המחלוקת אשר בין בני יוסף ובין יהושע, כי בני יוסף נסתייעו בטענותם מהיות לאמורי רכב ברזל ויהושע נסתייע בזה כנגדם: והרלב"ג כתב בפירוש הפרשה שבני יוסף שאלו הרחבת חלקם להיותם רבים, ושיהושע השיבם שני דברים. האחד שיעלו ההר אשר בתוך נחלתם שהוא יער גדול ושיכרתו העצים ובזה ירחיבו גבולם. והשני שיפנו בארץ הפרזי והרפאים הסמוכים להם וילחמו עמם וירשו את ארצם אם לא יספיק להם ההר, וזהו כי אץ לך הר אפרים, ר"ל אם יהיה קצר וצר ההר שזכרתי. ושבני יוסף השיבו לשניהם לא ימצא לנו את ההר, ר"ל לא יספיק לנו את ההר וזהו כנגד הטענה הראשונה, ולשנית שאמר מארץ האויבים אמרו שלא יוכלו כי רכב ברזל לו. והשיבם יהושע גם כן לשני הדברים באומרו, אין ספק שעם רב אתה וכח גדול לך מצד הרבוי שאתה מתרבה, ולזה הוא מבואר שמה שנתתי לך איננו גורל אחד מוגבל שלא יתכן הרחבתו, כי הר יהיה לך כי יער הוא ובראתו, וזהו ממה שיתכן לך בקלות להיותך עם רב, ועוד יהיו לך תוצאותיו ועם ההר ועם תוצאותיו יתרחב גבולך, וזה נגד הטענה הראשונה. אחר זה השיב לשנית ממלחמת האויבים וגרושם ואמר כי תוריש את הכנעני, ר"ל וגם כי תוכל להוריש את הכנעני אעפ"י שרכב ברזל לו וכי חזק הוא, לפי ששניכם אפרים ומנשה תוכלו על זה ותתחברו לעשותו מה שלא יהיה לשבט אחר ע"כ דעתו. ואני הלצתי בעדו על פי הפסוקים והוא פירוש נאה: ואמנם הרד"ק כתב שהיה זאת הצווחה לבני מנשה לבד, כי הם אשר נתרבו ממספר יוצאי מצרים למספר באי הארץ, והוכיח זה ממה שאמר לאשר בבית שאן ובנותיה וגו' שהיה למנשה, וממה שאמר אח"כ ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים ומנשה ידבר ויורה שבראשונה עם אחד מהם ידבר. והנראה אלי בפירוש הפסוקים הוא שבני יוסף כלם אפרים ומנשה באו אל יהושע, ולכן קראם בני יוסף בכלל, אבל התלונה היה לחצי מנשה לבד, ולזה אמר מדוע נתת לי ולא אמר מדוע נתת לנו וגו', ואני עם רב ולא אמר ואנחנו עמים רבים, כי היה מנשה לבדו מדבר והוא אשר נתרבה זרעו, כמו שאמר עד אשר עד כה ברכני ה'. והנה אמרו נחלה גורל אחד וחבל אחד, שלשה לשונות האלו יראה בלתי צריך, והיה ראוי שיאמר אחד מהם נחלה או חבל או גורל. גם יקשה אם הוא היה חצי שבט איך נתרעם מאשר נתנו לו גורל אחד וחבל אחד? האם היה חושב שיתנו לו שתי גורלות? והנה התורה לא צותה שיתנו שני גורלות, אלא שלרב ירבו נחלתו. וגם אמרו חבל אחד הוקשה אצלי למה? שלא מצאתי בכל הנחלות שם חבל כי אם בכאן. ולכן אחשוב שחצי מנשה נתרעם שנתנו לו כשהגבילו נחלתו גורל אחד כמו לשאר השבטים השלמים, ואמנם בענין החלק היה קטן מאד, ונתרעם מזה לפי שהיה ביד יהושע להרבות הנחלות כמו שכבר זכרתי, ואמרו בזה שהגורל שהיה המבאר חלק ומחוז הנחלה היה גורל אחד שלם כמו גורל יהודה הגדול שבשבטים, אבל החלק אשר נתנו לו לא היה כן, כי היה דבר מועט בהיותו עם רב. וחבל הנאמר בכאן לא אמרו על החלק כי אם להודיע שהיה דבר רע, כמו (מיכה ב' י') וחבל נמרץ, (ישעי' י' כ"ז) וחבל עול סנחריב, (שם נ"ד ט"ז) משחית לחבל, (שם י"ג ח') צירים וחבלים, ויאמר שנתן לו חבל וכאב אחד שכפי רבוי אנשיו וצרותם היה אותה הנחלה חבל וכאב גדול. גם אפשר שיפורש חבל על המדה אשר בה יחלקו הארץ, כי חבל בכלל יאמר על העבות, (הושע י"א ד') בחבלי אדם אמשכם, (עמוס ז' י"ז) ואדמתך בחבל תחלק, (תהילים ט״ז:ו׳) חבלים נפלו לי, ויאמר שעם היות שנתן לכל שבט חבלים ומדות רבות מהארץ, הנה לחצי שבט מנשה נתן כל כך מעט כאלו לא נתן לו כי אם חבל ארץ לבד, ולכן אמר כאן לשון חבל, מה שלא נאמר באלו החלוקות כלם. ויהיה פירוש הכתוב מדוע כאשר נתת לי נחלה נתת לי גורל אחד, כמו שנתת לשבטים הגדולים לדעת מקום הארץ וגבולו אשר בו יהיה חלקו, ועם זה לא נתת לי כי אם חבל אחד מהארץ (רומז לחלק הקטן) בהיותי עם רב עד שיחשב ברבוי אנשי שלא היה בטבע כי אם בדרך נס, וזהו עד אשר עד כה ברכני ה', ר"ל כמו שבראשונה היה מברכת ה' היות אפרים ומנשה שני שבטים, ככה עד כה בענין רבוי העם היה ענינו ברכת ה' לא רבוי כפי המנהג הטבעי. וחז"ל דרשו (פסיקתא פר' פנחס) עד כה, זהו מה שנאמר לאברהם כה יהיה זרעך, אמרו שנתקיים זה בהם, ויהושע השיבם (טו) אם עם רב אתה עלה לך היערה וגו'. ולדעתי (והוא הנראה מהכתוב) שהיה ההר בנחלת אפרים כמו שאמר הר אפרים, אבל אחרי ההר מצד העמק אשר לאחריו היה ארץ הפרזי והרפאים והיה בנחלת בני מנשה, כמו שאמר בכל הכנעני היושב בעמק לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בבית יזרעאל, שזה היה בנחלת בני מנשה. והנה יהושע אמר אליהם שיעלו ההרה שהוא יער ומשם יקחו ויכבשו ארץ הפרזי והרפאים, ויהיה אם כן אומרו ובראת לך, אינו חוזר ליער ולהר, כי אם שיברא ויכנס שם בארץ הפרזי והרפאים, ונתן הסבה בהיות זה נקל אליהם באמרו כי אץ לך הר אפרים, ר"ל קרוב הוא לך הר אפרים אחיך, ואם כן בקלות תעלה להר ותרד ממנו לעמק ולגרש האויבים אשר שם. ובני יוסף השיבוהו (טז) לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני, ר"ל לא ידענו אם כוונתך לומר שנתישב בהר או שממנו נלחם עם הכנעני? ואם אמרת שנתישב בהר אינו אפשר כי ההר הוא מנחלת אפרים ואיך נחזיק בו? וזהו לא ימצא לנו ההר כי אינו חלקנו, ואם היה דעתך שמההר נלחם עם האויבים? דע שלא נוכל אליו, כי רכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק, ר"ל הכנעני היושב בארץ העמק אחרי ההר יש להם רכב ברזל ואיך נלחם עמהם? וכאשר ראה יהושע שאפרים בא עם מנשה לסייעו בטענתו כאחים ולא יתפרדו, ועתה מנשה אמר לא ימצא לנו ההר כאלו אפרים לא יתן את מנשה עבור בגבולו, ראה לדבר לשניהם ואמר (יז) עם רב אתה וכח לך וגו', ר"ל עתה באתם כאחד ומיד תפרשו זה מזה בענין ההר, כי עם רב אתה ומצד הרבוי הכמותיי יהיה לך כח גדול באיכות, ולכן אל תחשוב שהיה דעתי שמנשה יתישב בהר, אלא שיעבור בו כדי שמשם ילחם האמורי, וכאלו אמר אל תפחד אפרים (שעמו היתה התחלת הדבור כמו שאמר לאפרים ולמנשה) ואל תירא שאם יעלה מנשה בהר תתבלבל נחלתך כי לא יהיה כן, כי לא יהיה לך גורל אחד, כי שני גורלות מתחלפים הם ואינם גורל אחד. והמשיך אמרו (יח) כי הר יהיה לך, ר"ל הנה ההר לא יקחו אותו בני מנשה לשבת בו, אבל לך אפרים יהיה תמיד, ואין לך שתפחד גם כן שמא יגזלו את יושביו בעבור מנשה בקרבו, כי יער הוא ואין שם יושב אבל יעשה לך תועלת גדול אם יעבור בו וילחם משם, והתועלת הוא שיכרתו העצים ממנו, וזהו ובראתו. וביאר שלא צווהו לעלות בהר מפאת עצמו לשבת בו, כי אם כדי שמשם ילחם, ולזה אמר והיו לך תוצאותיו כי תוריש את הכנעני, ויהיה זה המאמר למנשה שהוא בעל הריב כי משם יוריש את האויבים. ואמרו כי רכב ברזל לו כי חזק הוא אין שניהם חוזרים לכנעני, אבל אמר כי תוריש את הכנעני אשר רכב ברזל לו, ונתן הסבה למה יורישהו ואמר כי חזק הוא יחזור להר, שההר ההוא חזק מאד להלחם משם, ובהיותך עליו תוכל לגרש ממנו כל היושבים בעמק. וכיוון עוד באמרו כי רכב ברזל לו להשיב על דבריו, שמה שאמר שהיה הכנעני רכב ברזל הנה זה היה לירא מאד אלו היה נלחם עמו בעמק, אבל בהיותו בהר והכנעני הוא למטה בעמק הנה רכב הברזל אשר לו לא יוכל לעלות, כי לא יוכלו להלחם ברכב כי אם בארץ המישור, ולכן יגרש הכנעני יותר בנקל מההר בעבור אותו רכב ברזל אשר לו, כי הוא יזיקהו במלחמת ההר להיות ההר חזק מאד כמו שאמרתי. והנה יראה שנתפייסו בזה בני מנשה, או ששתקו למה שראו שלא הועילה צווחתם:
