פסוק א:הנחלה השנייה שסומנה בגבולותיה ועלתה בגורל הייתה נחלתם של בני יוסף. וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף: מִחלק היַּרְדֵּן הסמוך לירִיחוֹ עד לְמֵי יְרִיחוֹ, מעיינה של יריחו מִזְרָחָה, למזרח הנחלה. מקטע זה מתחיל קו הגבול מערבה; אל הַמִּדְבָּר הגבול עֹלֶה מִירִיחוֹ בָּהָר אל בֵּית אֵל.
פסוק ב:וְיָצָא מִבֵּית אֵל לוּזָה, ללוז. מכאן שלוז ובית-אל לא נתפסו כעיר אחת ממש, אלא הן ערים סמוכות זו לזו. וְעָבַר אֶל גְּבוּל משפחת הָאַרְכִּי עֲטָרוֹת.
פסוק ג:וְיָרַד יָמָּה, מערבה אֶל גְּבוּל הַיַּפְלֵטִי עַד גְּבוּל בֵּית חוֹרֹן תַּחְתּוֹן וְעַד גָּזֶר, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו יָמָּה, הגבול ממשיך עד הים, ובו מסתיים קו הגבול הדרומי של בני יוסף.
פסוק ד:וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי יוֹסֵף נחלות סמוכות לשני השבטים מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם.
פסוק ה:וַיְהִי גְּבוּל, תחום בְּנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם: וַיְהִי קו גְּבוּל נַחֲלָתָם מִזְרָחָה – מעַטְרוֹת אַדָּר עַד בֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן בצפון-מזרח.
פסוק ו:וְיָצָא משם הַגְּבוּל הַיָּמָּה, למערב הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן, וְנָסַב, פנה, או: הקיף הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה, וְעָבַר אוֹתוֹ – את תאנת שִׁלֹה מִמִּזְרַח ליָנוֹחָה.
פסוק ז:וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה, נערה, הנקראת גם 'נערן', וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא שוב אל הַיַּרְדֵּן. זהו היקף גבול אפרים במזרח.
פסוק ח:לשבט אפרים היה שטח גם בצד מערב. מִתַּפּוּחַ, עיר בגבול מנשה השייכת לאפרים, מדרום למכמתת יֵלֵךְ הַגְּבוּל יָמָּה, למערב, אל נַחַל קָנָה, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה, סופו בים התיכון. זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם.
פסוק ט:ונוסף לכך, גם הֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת, המובדלות מהשטח המתוחם יינתנו לִבְנֵי אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי מְנַשֶּׁה, כָּל הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן. בין נחלות אפרים ומנשה לא היה גבול ברור. בתוך האזור שניתן לבני מנשה, שכנו ערים של בני אפרים.
פסוק י:וְלֹא הוֹרִישׁוּ בני אפרים אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר, שהייתה עיר מבצר חשובה שלא נכבשה בידי ישראל. וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. על יושבי גזר הכנענים הוטלה עבודת כפייה כדי שיוכלו להמשיך ולשבת בה בחסות אפרים.
