תנ"ך על הפרק - יהושע יב - שירת הכיבוש / הרב אבנר בוטוש שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע יב

199 / 929
היום

הפרק

פירוט המלכים שהכו בני ישראל

וְאֵ֣לֶּה ׀ מַלְכֵ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכּ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֶת־אַרְצָ֔ם בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרְחָ֣ה הַשָּׁ֑מֶשׁ מִנַּ֤חַל אַרְנוֹן֙ עַד־הַ֣ר חֶרְמ֔וֹן וְכָל־הָעֲרָבָ֖ה מִזְרָֽחָה׃סִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן מֹשֵׁ֡ל מֵעֲרוֹעֵ֡ר אֲשֶׁר֩ עַל־שְׂפַת־נַ֨חַל אַרְנ֜וֹן וְת֤וֹךְ הַנַּ֙חַל֙ וַחֲצִ֣י הַגִּלְעָ֔ד וְעַד֙ יַבֹּ֣ק הַנַּ֔חַל גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃וְהָעֲרָבָה֩ עַד־יָ֨ם כִּנְר֜וֹת מִזְרָ֗חָה וְ֠עַד יָ֣ם הָעֲרָבָ֤ה יָם־הַמֶּ֙לַח֙ מִזְרָ֔חָה דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית הַיְשִׁמ֑וֹת וּמִ֨תֵּימָ֔ן תַּ֖חַת אַשְׁדּ֥וֹת הַפִּסְגָּֽה׃וּגְב֗וּל ע֚וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן מִיֶּ֖תֶר הָרְפָאִ֑ים הַיּוֹשֵׁ֥ב בְּעַשְׁתָּר֖וֹת וּבְאֶדְרֶֽעִי׃וּ֠מֹשֵׁל בְּהַ֨ר חֶרְמ֤וֹן וּבְסַלְכָה֙ וּבְכָל־הַבָּשָׁ֔ן עַד־גְּב֥וּל הַגְּשׁוּרִ֖י וְהַמַּעֲכָתִ֑י וַחֲצִי֙ הַגִּלְעָ֔ד גְּב֖וּל סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ־חֶשְׁבּֽוֹן׃מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־יְהוָ֛ה וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הִכּ֑וּם וַֽ֠יִּתְּנָהּ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהוָ֜ה יְרֻשָּׁ֗ה לָרֻֽאוּבֵנִי֙ וְלַגָּדִ֔י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֥בֶט הַֽמְנַשֶּֽׁה׃וְאֵ֣לֶּה מַלְכֵ֣י הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ הִכָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ יָ֔מָּה מִבַּ֤עַל גָּד֙ בְּבִקְעַ֣ת הַלְּבָנ֔וֹן וְעַד־הָהָ֥ר הֶחָלָ֖ק הָעֹלֶ֣ה שֵׂעִ֑ירָה וַיִּתְּנָ֨הּ יְהוֹשֻׁ֜עַ לְשִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל יְרֻשָּׁ֖ה כְּמַחְלְקֹתָֽם׃בָּהָ֣ר וּבַשְּׁפֵלָ֗ה וּבָֽעֲרָבָה֙ וּבָ֣אֲשֵׁד֔וֹת וּבַמִּדְבָּ֖ר וּבַנֶּ֑גֶב הַֽחִתִּי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ הַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃מֶ֥לֶךְ יְרִיח֖וֹ אֶחָ֑ד מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י אֲשֶׁר־מִצַּ֥ד בֵּֽית־אֵ֖ל אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ חֶבְר֖וֹן אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ יַרְמוּת֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ לָכִ֖ישׁ אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ עֶגְלוֹן֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ גֶּ֖זֶר אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ דְּבִר֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ גֶּ֖דֶר אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ חָרְמָה֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ עֲרָ֖ד אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ לִבְנָה֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ עֲדֻלָּ֖ם אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ מַקֵּדָה֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ בֵּֽית־אֵ֖ל אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ תַּפּ֙וּחַ֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ חֵ֖פֶר אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ אֲפֵק֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ לַשָּׁר֖וֹן אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ מָדוֹן֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ חָצ֖וֹר אֶחָֽד׃מֶ֣לֶךְ שִׁמְר֤וֹן מְראוֹן֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ אַכְשָׁ֖ף אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ תַּעְנַךְ֙ אֶחָ֔ד מֶ֥לֶךְ מְגִדּ֖וֹ אֶחָֽד׃מֶ֤לֶךְ קֶ֙דֶשׁ֙ אֶחָ֔ד מֶֽלֶךְ־יָקְנֳעָ֥ם לַכַּרְמֶ֖ל אֶחָֽד׃מֶ֥לֶךְ דּ֛וֹר לְנָפַ֥ת דּ֖וֹר אֶחָ֑ד מֶֽלֶךְ־גּוֹיִ֥ם לְגִלְגָּ֖ל אֶחָֽד׃מֶ֥לֶךְ תִּרְצָ֖ה אֶחָ֑ד כָּל־מְלָכִ֖ים שְׁלֹשִׁ֥ים וְאֶחָֽד׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב אבנר בוטוש שליט
מאת:

שירת הכיבוש

פרק יב' הוא הסיום של תקופת הכיבוש. המלחמות הגדולות בדרום ובצפון נדמו, עתה עוסק יהושע בספירת מלאי. יתכן ונראה בפרק זה כעין טקס סיום עם קריאות קצובות ופזמון חוזר, בסיכום הכיבוש נוכל להכיר טוב יותר מה הייתה א"י בשביל העמים הנכבשים ועמי קדם בכלל, וכן מה העתיד שמאחל יהושע וישראל לכל אותם מלכים כבושים.

מעמד א"י בעמים

רשימת המלכים מסכמת את מלחמות יהושע. במדרשים השונים הופכים אותם המלכים למעין שגרירים של כל מלכויות העולם שתפקידם לנטוע יתד באדמת א"י עבור אומתם. מתוך הכרה בחשיבות ומרכזיות א"י בעולם. 

 דאמר רבי יהושע בן מנחמה אותן ששים ושנים מלכים שהרג יהושע כולם היו במשתה של אברהם אבינו, 
ולא שלשים ואחד היו?
אלא כי ההיא דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פרנך משום רבי יוחנן, מלך יריחו אחד מה תלמוד לומר אחד אלא הוא ואנטקיסור שלו.
(בראשית רבה (וילנא) וירא פרשה נג)

כבר במשתה שערך אברהם אבינו לרגל היגמל בנו, התארחו כל גדולי העולם. וכנראה ממשיכי דרכם הם שנכבשו ע"י יהושע. (ולצד כל מלך המכבד את עצמו יש גם את המשנה למלך שהוא בבחינת "אנטי-קיסר" )

ר' יהודה אומר: 
וכי אחד ושלשים מלכים שהיו לשעבר כולם חוץ בארץ ישראל, 
אלא כדרך שעושים ברומי עכשיו שכל מלך ושולטון שלא קנה פלטיאות וחולאות ברומי אומר לא עשיתי כלום, 
כל מלך ושולטון שלא קנה פלטורות וחויילאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום. 
(ספרי עקב פרק יא)

המדרש מסתמך על הידוע מהפוליטיקה המקובלת, המעצמה השלטת נתפסת בעיני העולם כמרכז הכוח ולכן כל גורם פוליטי מעוניין בקירבה לצלחת השלטון והכוח. לאחר חורבן א"י הפכה רומי למרכז השלטון בעולם אך בימי בראשית א"י הוכרה ע"י אומות העולם כמרכז העולם ובתוכה רצו אחיזה כל מלכי העולם.
דומה הדבר לאחיזה שיש לאומות רבות בשכונות ירושלמיות כיום, המושבה הגרמנית, יוונית אמריקנית וכד', השאיפה לתקוע יתד בירושלים התגברה לקראת סוף המאה ה19 במקביל התעוררות התחייה ונצנוצי הגאולה.

הה"ד (יהושע ז) ואראה בשלל אדרת שנער אחת טובה וגו', ר"ה אמר פורפריא בבליא, ומה בבל עבדא הכא
אלא תני ר' שמעון בן יוחאי כל מלך ושלטון שלא היה לו שולטן בארץ הוא אמר איני שוה כלום 
ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו והיה זה משלח לו (לזה) כותבת וזה משלח לו (לזה) דוריות. 
( בראשית רבה (וילנא) פרשה פה')

המדרש מוכיח שלכל מלך הייתה נציגות בא"י. וזאת מהאדרת בסגנון בבלי-"אדרת שנער". כי זהו השלל שעכן לקח מבית השגריר הבבלי ביריחו שהרי יריחו היא השער לא"י וכל מלך המכבד את עצמו רוצה נציגות בא"י!

לב הארץ נטוש

סדר המלכים הוא לפי התקדמות הכיבוש, ממלכי הדרום אל מלכי הצפון. מעקב אחרי שמות הערים וניסיון לזהותם, מגלה כי אזור השומרון נטוש ללא ישובים. האזורים המיושבים הם מדרום לירושלים, שפלת החוף העמקים והגליל העליון. מדוע אזור גב ההר המרכזי אינו נזכר?


יתכן שניתן לראות בכך הוכחה להתיישבות של פולשים, כלומר נדידת העמים תוביל אותם אל האזורים הקלים להתיישבות, שיש בהם מים ואדמת סחף פורייה לחקלאות ולמרעה, שלא תכריח אותם להתמודד עם יערות צפופים או הרים תלולים. זו כנראה הסיבה ששבט מנשה בפרק יז' יתלונן על נחלתו שאינה מספיקה לכמות אנשיו, תגובת יהושע שם תהייה:

" וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם"(יהושע יז טו)

כלומר התיישבות עם ישראל אינה כהתיישבות רגילה של נדידת עמים אלא היא מחויבת למצוות ה' ליישב את נחלתו ולכן עליכם לקחת עליכם את כריתת היערות המפריעות להתיישבות, ולהכשיר את הקרקע למגורי אדם.

מבנה פרק יב' אריח ע"ג אריח - שירה סופנית

רבי זעורה רבי ירמיה בשם רב:
שירת הים ושירת דבורה נכתבים אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח 
עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח ע"ג אריח ולבינ' ע"ג לבינה דכל ביניין דכן לא קאים 
מאי כדון למצוה או לעיכוב? ... 
עבר ר' בא בר זבדא ושאלנן ליה ואומר בשם רב לעיכוב!
(ירושלמי מסכת מגילה פרק ג)


ניתן לדמיין את יהושע עומד ושר את שירת הכיבוש, "מלך יריחו" שר יהושע בקולו החזק וכל העם עונה בפזמון :"אחד"!

בשירת הים תיבות השירה שהן אבני הבניין של הגאולה, משולבים כמו חומת לבנים מאוחדת ובכך מתבטא השאיפה לקיום ויציבות. ואילו שירת הכיבוש בפרק יב' התיבות בנויות כך שלא תהייה תקומה לאותם המלכים, כי הם בנויים כאריח על גבי אריח דומה, ולא משולבים בניהם לאחיזה בטוחה.

כך גם שירת האזינו שהיא בבחינת קללה וכך גם שירת בני המן במגילת אסתר אשר ניתלו ולא תהייה להם תקווה.

למעשה נסתיימה לה תקופה, שבע שנות הכיבוש מהכניסה ממזרח הארץ בכיבושי ערי המפתח יריחו והעי, משם אל אזור הדרום, דרומית לירושלים ועד למרום הגליל בצפון. כל מלכי כנען נכנעים תחת רגלי יהושע וקציניו, מעתה יש למלא בתוכן אזרחי התיישבותי את הארץ הכבושה, להפריח את השממה ולמלאה ברוח ישראלית רעננה.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך