גבולות הארץ בזמן יהושע, דוד ולעתיד לבוא
בפרקנו יש מעין סיכום לכיבושי יהושע. חלקי הארץ שנכבשו בימי יהושע הם נרחבים אך לא הגיעו לגבולות שהובטחו לאברהם. אף לגבולות שכבש דוד לא הגיעו.
בתורה נזכרים גבולות הארץ שעל ישראל לכבוש. גבולות אלו נמצאים בפרשת מסעי:
"... זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ: (ג) וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה: (ד) וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים … (ה) וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה: (ו) וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם: (ז) וְזֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר: (ח) מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה: (ט) … זֶה יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן: (יא) וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה: (יב) וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב (במדבר לד ב-יב).
הגבול הדרומי מתחיל בים המלח, ממשיך מערבה ופוגע בנילוס.
הגבול המערבי - ים התיכון.
הגבול הצפוני מתחיל מהר ההר וממשיך לצפון מזרח דמשק.
הגבול המזרחי: כנרת, ירדן, וים המלח.
תיאור הגבולות מתחיל בים המלח ואף מסתיים בו!
ניתן לומר כי ישראל נמצאים באותו זמן סמוך לים המלח בערבות יריחו על כן מתחיל תיאור הגבול מים המלח הסמוך להם. אמנם אפשר היה להתחיל מכל נקודה אחרת בגבולות הארץ. נראה לבאר טעם אחר .
עלינו לזכור כי ים המלח לא נוצר בששת ימי בראשית. התיאור הראשון של האיזור מציג את איזור ים המלח, כאזור הטוב ביותר בארץ ישראל: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְדֹוָד אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְדֹוָד כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר" (בראשית יג י). שני תיאורים יש לככר הירדן: א. כגן ה' היינו גן עדן, ב. כארץ מצרים. בשני מקומות אלו היו מים ללא הגבלה. את מצרים משקה הנילוס, ובגן עדן זורם נהר הנחלק לארבעה ראשים. הכל פרח והוריק בהם.
כך היה גם במקומו של ים המלח. הירדן והארנון נחל זרד ומעינות נוספים, השקו את ככר הירדן כל השנה.
לאחר מכן בחטאת סדום הפך ה' את סדום ועמורה: "וַידֹוָד הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְדֹוָד מִן הַשָּׁמָיִם: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל ישְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה"
(בראשית יט כד-כה). האיזור כולו הפך לארץ מלחה שאינה נושאת כל פרי.
מעבר לכך, נחשול אדיר של מי ים הגיע מכיוון ים סוף, הציף את ככר הירדן והפך אותה לים המלח.
בזמן מלחמת אברהם בארבעת המלכים היתה ככר הירדן עדיין במלא פריחתה. אמנם נאמר באותה מלחמה: "כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח" (בראשית יד ג).
אך רש"י (שם) מסביר: "הוא ים המלח - לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח" .
הקלקול של סדום הצטרף לשורה של קלקולים שנפלה בהם האנושות.
חז"ל מונים אותם ואומרים:
באתי לגני אמר ר' מנחם ... באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני לגנוני למקום שהיה עיקרי מתחלה ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה הדא הוא דכתיב (בראשית ג') וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן ...חטא אדם הראשון ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון. חטא קין נסתלקה לרקיע השני. חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי. חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי. חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי. חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי. חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי.
כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ. זכה אברהם הורידה משביעי לששי. עמד יצחק והורידה מששי לחמישי. עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי. עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי. עמד קהת והורידה משלישי לשני. עמד עמרם והורידה משני לאחד שהוא ראשון. עמד משה והורידה לארץ..." (שיר השירים רבה ה א).
מצרים נחרבה עם יציאת ישראל מתוכה.
עתה עומדים ישראל להיכנס לארץ ישראל. כניסה זו היא תקון הקלקולים של האנושות והשכנה מחדש של השכינה בתחתונים.
על כן ים המלח פותח וחותם את גבולות הארץ, כי בו ניכר באופן מיוחד הקלקול שנתקלקלה ארץ ישראל. ממנו מתחיל התיקון של השראת השכינה בכניסת ישראל לארץ.
הגר"א בפירושו לשיר השירים מבאר כי התיאור של המדרש: "עמד משה והוריד את השכינה לארץ", נעשה בשלושה שלבים:
1. "... במתן תורה היתה השכינה על השמים שהציע על הר סיני".
2. "אחר כך כשעשו את המשכן ירדה השכינה לאויר העולם. ובמשכן ירדה ושכנה בין בדי הארון שהיה דומין לדדי אשה וזה בין שדי ילין".
3. "אשכול הכופר דודי לי בין כרמי עין גדי", הוא בביאתן לארץ ישראל. ועין גדי הוא תחלת ארץ ישראל כמו שנאמר ביהושע, שעין גדי הוא בגבול יהודה אצל הירדן ממש. ושם היה דודי קבוע אצלי כמו אשכול הכופר הגדל שם בקביעות. כי תכף כשנכנסו לארץ ישראל ירדה שכינה לארץ ממש מהאויר, ונקרא אדון כל הארץ" (פירוש הגר"א לשיר השירים א יד).
בעתיד עומד ים המלח להיתקן ולצאת אף מקללת המלח שבו:
"וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם: וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל: וְהָיָה ועָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד" (יחזקאל מז ח-י).
יש להוסיף כי גבולות פרשת מסעי מתארים את עבר הירדן המערבי ויש להוסיף עליהם את עבר הירדן המזרחי שכבש משה מסיחון ועוג. גבולות אלו התחילו בנחל ארנון שבדרום, ומגיעים עד הגולן והבשן שבצפון.
על פי הגבולות שכבש יהושע, חלה קדושה ראשונה. על כל הארץ שנכבשה חלו דיני תרומות ומעשרות שמיטין ויובלות וכל המצוות התלויות בארץ.
גבולות פרשת מסעי תואמים כמעט בשלמות לגבולות שכבש יהושע, אך קטנים הם מגבולות ההבטחה לאברהם. גבולות אלו הם גבולות מינימום של ארץ ישראל. שרשרת ההרים של יהודה שומרון וגליל נתחמת על ידי נחל צין בדרום, בקעת הירדן וים המלח במזרח, הליטני בצפון וים התיכון במערב. כאשר העם בקטנותו הוא מקבל את הארץ בגבולותיה המינימליים. משגדל העם, אף ארצו גדלה. על כן בזמן דוד ושלמה מתרחבת הארץ ומתקרבת לגבולות ההבטחה .
בספר בראשית נאמר:
"... לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית טו יח).
קרוב לגבולות אלו הגיע דוד המלך:
וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר {פְּרָת}: וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה וַיֹּשַׁע יְדֹוָד אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ: מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק וּמִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה: וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים, בְּכָל אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד" (שמואל ב ח ג-יד).
לעתיד לבוא כאשר יגיע עם ישראל לכל מלוא שלמותו הכמותית והרוחנית אף הארץ תתרחב ותגיע לגבולות ההבטחה.
התחומים הנרחבים שכבש דוד אף שהם שייכים לגבולות ההבטחה, לא חלה עליהם קדושה ראשונה. הם נקראים כיבוש סוריא.
הרמב"ם מסביר את הסיבה שלא חלה עליהם קדושה גמורה:
"הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען, כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן, אע"פ שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה, אינן כארץ ישראל לכל דבר ולא כחוצה לארץ לכל דבר, כגון בבל ומצרים, אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולהיותן כארץ ישראל לא הגיעו.
ומפני מה ירדו ממעלת א"י? מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל, אלא נשאר בה משבעה עממים. ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבש ארצות אחרות, היה כיבושו כולו כא"י לכל דבר. והארצות שכבש דוד, הן הנקראין סוריא" (רמב"ם תרומות א ג).
גבולות עולי בבל
לאחר גלות בבל עם עלות הגולים לארץ בזמן בית שני, נוצרה אוטונמיה דתית קטנה מסביב לירושלים. העולים מנו כארבעים אלף איש בלבד. גודל הארץ שהתנחלו בה אף הוא היה קטן ולא הגיע לגבולות בית ראשון.
לאחר נס ההצלה מהמן במגילת אסתר, הלכו והתרבו העולים לארץ ישראל. במקביל גדל והלך שטחה של הארץ המוחזק על ידי עם ישראל עד כי בזמן אלכסנדר ינאי התרחבו גבולות הארץ והתקרבו לגבולות דוד המלך.
ההאחזות של העם בכל מרחבי הארץ, משתנה במהלך ההסטוריה של עם ישראל.
ההסטוריה של עם ישראל, הרי היא כרומן ארוך המתנהל בין העם לארצו.
כאשר העם נוהג על פי התורה והולך בדרך ה' מתרחבת אחיזתו בארץ ה'. וכאשר הוא עוזב את דרך ה', הארץ מפנה לו עורף.
"חסד לאברהם" (מעין ג נהר ג) מסביר כי בזמן יהושע כשנכנסו ישראל לארץ, עדיין לא הגיעו למדריגתם העליונה, על כן זכו לרשת רק ארץ שבעה עממים. לעתיד לבוא לאחר שיגיעו לשלמותם בגאולה האחרונה, הם עתידים לזכות בארץ י' עממים. ארץ קני קניזי וקדמוני הם ארצות בעבר הירדן המזרחי, ובהם יזכו ישראל רק לעתיד לבוא. ארץ סיחון ועוג היא מקצת מאותן ארצות שיזכו בהם לעתיד לבוא.
קדושה ראשונה התבטלה כאשר כבש נבוכדנצר את ארץ ישראל והגלה את ישראל לבבל.
בעת שחזרו ישראל בשיבת ציון קדשו את הארץ בקדושה שניה. קדושה שניה לא התבטלה אף כשגלו ישראל מארצם לאחר חורבן בית שני.
מדוע בטלה קדושה ראשונה ולא בטלה קדושה שניה?
נראה שהדבר תלוי בסיבה שהחילה את הקדושה על הארץ. אומר הרמב"ם:
"… חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כִּבּוש רבים. וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית, שהרי אינה מן ארץ ישראל.
וכיון שעלה עזרא וקדשה, לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום, ואף על פי שנלקח הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה" (רמב"ם בית הבחירה ו טז).
מפרשי הרמב"ם תמהו מדוע התבטלה הקדושה שנוצרה על ידי הכיבוש של יהושע ולא התבטלה הקדושה שנוצרה על ידי החזקה [=התישבות] של עזרא. אך נראה כי החזקה בארץ על ידי כיבוש יש בה חולשה. צבא בא ביום אחד, מוסר נפשו לזמן קצר והולך.
לעומת זאת המאמץ של ההתישבות יש בו קביעות והתקשרות עמוקה ונצחית. ימים ושנים של מסירות ועמל הם שיוצרים את הקשר המיוחד שבין העם לנחלתו. כאשר הקדושה חלה על ידי התישבות שוב אי אפשר לבטלה. על כן קדושה שניה לא בטלה.