פסוק א:וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ, לרֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ. וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ. אכן באזור צחיח זה הראות טובה יחסית, אך גם אילו הר נבו היה גבוה מאוד – כדי לראות את הארץ כולה, מקצה לקצה, יש צורך בראייה שהיא מעבר לראיית העין הרגילה. ה' הראה לו אֶת הַגִּלְעָד שבעבר הירדן עַד נקודה בגבול הצפוני של הארץ שתיקרא בעתיד דָּן.
פסוק ב:וְעוד הראה לו אֵת כָּל נַפְתָּלִי, שאף הוא בצפון; אף אזור זה וכן שאר האזורים הנזכרים כאן נקראים על שם השבטים שיתיישבו בהם בעתיד, וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה שבאזור השומרון והכרמל, וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן, המערבי, הים התיכון
פסוק ג:וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר שהיא בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים, עַד צֹעַר, שעל שפת ים המלח. מבטו של משה עובר מן הקצה המרוחק עד האזור הקרוב אליו יותר.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה. הֶרְאִיתִיךָ אותה בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. כך נגזר.
פסוק ה:וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה', בצו ה'.
פסוק ו:וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ משה או ה' בַגַּי, בגיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְאף שזהו תיאור מפורט למדי, והאזור הוגדר גם בראש העניין, לֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ המדויקת עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
פסוק ז:וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ. אולם הוא לא מת מפני החולשה והתשישות, שהרי לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ. ראייתו עמדה בצלילותה ולא הידרדרה, כפי שקורה לרוב אצל זקנים, וְלֹא נָס לֵחֹה. שלא כמו אצל זקנים אחרים, שלֵיחוֹת גופם מתייבשות, והם נעשים מצומקים. משה נותר כשהיה כל ימיו, ולא נראו בו אותות זקנה מעין אלו.
פסוק ח:וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם, הזמן המקובל לאבל, ולאחר זמן זה – וַיִּתְּמוּ, הסתיימו יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.
פסוק ט:וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא, נתמלא כעת, או: היה כבר מלא ברוּחַ חָכְמָה, כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו. וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו, סרו אל משמעתו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, בכך שקיבלו את יהושע כמנהיגם.
פסוק י:וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר, שכן שאר הנביאים קיבלו את החזון בהסתר ובהיחבא, בסמלים ובצורות, ואילו משה – יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים, זכה להתגלות ישירה וגלויה. משה היה שונה מכל שאר מנהיגי ישראל ונביאיו גם מבחינות נוספות:
פסוק יא:לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. מעולם לא חולל איש רצף כזה של נסים ונפלאות, כפי שעשה משה במצרים,
פסוק יב:וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה הן בזמני מלחמה והן בעתות שלום וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, יראת ה' על משה ויראת משה על כל ישראל. אלה היו כל התופעות אֲשֶׁר עָשָׂה, זימן והראה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
