פסוק א:וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שנזכרו לעיל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עוד: בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם. ייתכן שבאותו יום ממש, יום פטירתו, מלאו לו מאה ועשרים. לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, להנהיג את העם, לצאת לפניהם למלחמה ולעסוק בכל צורכיהם באופן מסודר. ואולם הסיבה לכך איננה חלישות, תשישות או זקנה, אלא ה' אָמַר אֵלַי: "לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה". אתם פונים לעבור את הירדן, ואילו עלי נאסרה הכניסה לארץ.
פסוק ג:אמנם אני נשאר כאן, אבל ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כפי שהיה בזמני. הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה – שבעברו המערבי של הירדן מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם. נוסף להנהגה העליונה, הבלתי-נראית, יש לכם גם מנהיג מוחשי ונראה – יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. זהו המנהיג שה' בחר בו.
פסוק ד:וְעָשָׂה ה' לָהֶם – לאותם גויים כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי התקיפים וּלְאַרְצָם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם, כפי שאתם זוכרים מן החודשים האחרונים.
פסוק ה:וּנְתָנָם – את יושבי כנען ה' לִפְנֵיכֶם, וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם, לבער אותם מן המקום.
פסוק ו:חִזְקוּ וְאִמְצוּ! אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ, תישברו, תפחדו מִפְּנֵיהֶם, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ, והוא לֹא יַרְפְּךָ, יסלק אחיזתו ממך וְלֹא יַעַזְבֶךָּ.
פסוק ז:וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ. יהושע היה צמוד למשה תמיד, ובוודאי שהה עמו בימים אלה, אבל משה קרא לו לבוא באופן טקסי, והעמידו לפניו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל: חֲזַק וֶאֱמָץ! הֱיה חזק ואמיץ! כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת, עם הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם, וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.
פסוק ח:וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ – הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ, ולכן – לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת. בחזרה הפומבית על הדברים פעם אחר פעם משה מעניק ליהושע לא רק את הסמכות הפורמלית למשול על העם אלא גם את העצמה ואת הכוח.
פסוק ט:וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת – שבידינו, וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. את העותק הזה של ספר התורה יעתיקו לאחר מכן, והוא יישאר מונח בצד לוחות הברית.
פסוק י:וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם – את בני לוי ואת כל זקני ישראל לֵאמֹר: מִקֵּץ, אחרי כל שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת, בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה,
פסוק יא:בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת, להיראות אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא, יהושע, אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד, מול כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם, קריאה ברורה ומובנת.
פסוק יב:מלבד הקריאה עצמה – הַקְהֵל, כנס אֶת הָעָם, את הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. יהיו מן האנשים שישמעו ויהיו שגם ילמדו.
פסוק יג:מטרתה של ההקראה הפומבית היא שמירת משמרת התורה והנחלתה מדור לדור – וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ דבר יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
פסוק יד:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ, הגיעה שעתך לָמוּת. קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְהִתְיַצְּבוּ, עִמדו שניכם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, במשכן ושם אֲצַוֶּנּוּ, אמנה אותו לתפקידו החדש. וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. משה רבנו דיבר אל ה' פנים בפנים בכל עת ונכנס לדבר עמו באוהל מועד. הפעם הוא לקח אתו גם את יהושע. הליכתם המשותפת אל אוהל מועד הייתה מעשה טקסי ופומבי. יש להניח שגם אלה שלא נתבקשו להסתכל הציצו לראות מה מתרחש.
פסוק טו:וַיֵּרָא ה' בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל.
פסוק טז:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, אתה עומד למות. דע מה יקרה אחרי חייך – וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי בני הנֵכַר של הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ – בקרב נכר הארץ, וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.
פסוק יז:וְחָרָה אַפִּי בוֹ, אכעס עליו בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם – וְהָיָה העם הזה לֶאֱכֹל, למאכל. הכול יהיו שולטים ונוגשים בו ומכלים אותו. וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת. וְאָמַר העם בַּיּוֹם הַהוּא: "הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". הרעות אינן מקריות, אלא הן באות כעונש על עזיבת ה'.
פסוק יח:וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, בעתיד שאינו מוגדר כאן, עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
פסוק יט:וְעַתָּה, מכיוון שכך יקרה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת – שתופיע להלן, הנקראת 'שירת האזינו' על שם מלת פתיחתה, וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ, ערוך אותה בְּפִיהֶם. עליהם לכתוב את השירה וגם ללמוד את תוכנה כך שידעו לשיר אותה בפיהם. לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. שירה זו תתאר בצורה פיוטית ובקיצור גדול את עליית ישראל, חטאיהם, מכותיהם וגאולתם. צורתם השירית של הדברים באה לסייע לעם לדורותיו לזכור את תוכנה.
פסוק כ:כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, שהיא זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל שם וְשָׂבַע וְדָשֵׁן, מצבו הכלכלי יהיה טוב, וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, יקלו בי ראש ויזניחו אותי, וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי.
פסוק כא:וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת – וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי השירה לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ, כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ, אֲשֶׁר, מתוך מה שהוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי.
פסוק כב:וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא, וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. השירה נכתבה וגם נלמדה על פה – אולי במנגינה מיוחדת שכבר אינה מוכרת.
פסוק כג:וַיְצַו ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן פעם נוספת, וַיֹּאמֶר: חֲזַק וֶאֱמָץ! כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ, וכך תצליח לכבשה.
פסוק כד:וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם, עד סיומם, בשלמות.
פסוק כה:וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', לֵאמֹר:
פסוק כו:לָקֹחַ, קחו אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם, סמוך ללוחות הברית, וְהָיָה הספר שָׁם בְּךָ לְעֵד.
פסוק כז:כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ, מרדנותך וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה, עקשותך. הֵן, הרי אותי כולכם מכירים, מתייראים מפני ויודעים את עברי, ואף על פי כן, בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם – מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה'. גם היום אינכם מצייתים לדבר ה' שבפי, וְאַף כִּי, על אחת כמה וכמה אַחֲרֵי מוֹתִי. כבר עתה ניכרת ממעשיכם נטייתכם להתרחק מה'; ובוודאי בתקופות רגועות לא תעמדו בפני הפיתוי הגדול ביותר שיש לעם ישראל בכל הדורות – הפיתוי לנורמליות סביבתית, שפירושה המעשי הוא עזיבת ה'. מוטב שתכינו את עצמכם מראש לימים אחרים.
פסוק כח:הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. עליהם לשמוע את הדברים שייאמרו בפני השמים והארץ, העדים העומדים לעולם.
פסוק כט:כִּי יָדַעְתִּי שאַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם, וְקָרָאת אֶתְכֶם, תקרה לכם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, בתקופה מאוחרת, כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.
פסוק ל:וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם, סיומם.
