תנ"ך על הפרק - דברים כז - פנימיות וחיצוניות / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים כז

180 / 929
היום

הפרק

צווי על קיום מעמד ברכה וקללה בהר גרזים והר עיבל

וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר שָׁמֹר֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד׃וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲ‍ֽשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ׃וְהָיָה֮ בְּעָבְרְכֶ֣ם אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ תָּקִ֜ימוּ אֶת־הָאֲבָנִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל וְשַׂדְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד׃וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל׃אֲבָנִ֤ים שְׁלֵמוֹת֙ תִּבְנֶ֔ה אֶת־מִזְבַּ֖ח יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהַעֲלִ֤יתָ עָלָיו֙ עוֹלֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב׃וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְשָׁ֣מַעְתָּ֔ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־מִצְוֺתָו֙ וְאֶת־חֻקָּ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר׃אֵ֠לֶּה יַֽעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת־הָעָם֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים בְּעָבְרְכֶ֖ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן׃וְאֵ֛לֶּה יַֽעַמְד֥וּ עַל־הַקְּלָלָ֖ה בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל רְאוּבֵן֙ גָּ֣ד וְאָשֵׁ֔ר וּזְבוּלֻ֖ן דָּ֥ן וְנַפְתָּלִֽי׃וְעָנ֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וְאָֽמְר֛וּ אֶל־כָּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל ק֥וֹל רָֽם׃אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֗ה מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַקְלֶ֥ה אָבִ֖יו וְאִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו כִּ֥י גִלָּ֖ה כְּנַ֣ף אָבִ֑יו וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־כָּל־בְּהֵמָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֲחֹת֔וֹ בַּת־אָבִ֖יו א֣וֹ בַת־אִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־חֹֽתַנְתּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָרוּר֙ לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד לְהַכּ֥וֹת נֶ֖פֶשׁ דָּ֣ם נָקִ֑י וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָקִ֛ים אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

פנימיות וחיצוניות

תוכן האזהרות מלמד על עליית המדרגה באחריות הנדרשת מישראל עם כניסתם לארץ, שהחיים בה מוקפים מבית ומחוץ בקודש – אווירה טהור, מימיה טהורים, ואדמתה מקודשת.

עבודתם של החיים בארץ הקודש צריכה למלא את לבבם לא פחות ממה שהיא צריכה להתבטא במעשיהם החיצוניים, ועל כן עיקרי הדברים האמורים במעמד זה קשורים בחולשת הלב או במעשים הנעשים בסתר. ההכרזה על התביעה המופנית כלפי תחומו הפנימי של כל פרט בישראל במעמד כל חלקי האומה, בעצם הרגע שבו היא נכנסת אל הארץ, עניינה להודיע ולהיוודע כי בארץ ישראל כל מעשה פרטי הוא בעל יכולת השפעה כבירה על חיי הכלל ועל כן יש להוקיע את נטיית הלב השלילית הוקעה לאומית.

במניין האזהרות אנו מוצאים אחד עשר 'ארורים', וניתן לעמוד על טעמו של מניין זה בשני אופנים:

א. כנגד מניין השבטים, וכדברי רש"י: "י"א ארורים יש כאן כנגד י"א שבטים, וכנגד שמעון לא כתב ארור לפי שלא היה בלבו לברכו לפני מותו, כשבירך שאר השבטים, לכך לא רצה לקללו".

ב. כנגד אחד עשר סממני הקטורת הכוללים בתוכם את מניין העשרה, הרומז אל הקודש, כשהוא מתאחד עם האחד עשר היוצא מכלל הטוב; וכדוגמת החלבנה, שהיה ריחה רע, ומנאה הכתוב בין שאר הסממנים כדי להעלות אף אותה לתיקון ולבישום. כעין זאת יש לומר גם בענייננו, שתוקף האזהרות כנגד המעשים השפלים יש בו כדי לרומם את חיי האומה ולכלול בתוכה גם את נפילותיהם של החריגים.

אחד עשר הארורים באים בסדר מדורג – מלמעלה למטה: ראשית השלילה קשורה במחשבת עבודה זרה, שהיא יסוד הרע בעולם ("ארור אשר יעשה פסל ומסכה... ושם בסתר"). מכאן באה האזהרה מפני זלזול במורשת אבות וערכי האומה, הנבנים על ידי כיבוד אב ואם ("ארור מקלה אביו ואמו"). האזהרה הבאה קשורה לבלבול גבולות הנחלה, העלול לטשטש את הופעתה השלמה של האומה, המתגלה דרך כל חלקיה הפרטיים המוגדרים איש בנחלתו ("ארור מסיג גבול רעהו").

מן העבירות הכלליות, הפוגעות בסדרי האומה הכלליים, אנו עוברים לאזהרה מפני ניצול חולשה רוחנית או חברתית לתועלת אישית ("ארור משגה עור... ארור מטה משפט גר ויתום ואלמה").

חובת הזהירות כלפי הזולת משתלשלת אל הזהירות הנדרשת מבן ישראל ביחס לקדושת משפחתו וגופו, כאשר מכלל איסורי עריות נקטה התורה דווקא באלו המצויות עמו בבית, כך שחטאו עמהן נסתר מהזולת ("ארור שכב עם אשת אביו... ארור שכב עם כל בהמה... ארור שכב עם אחתו... ארור שכב עם חתנתו").

מכאן נמשכו שתי אזהרות כנגד פגיעה עקיפה באדם מישראל על ידי לשון הרע ("ארור מכה רעהו בסתר") או על ידי עיוות הדין ("ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי").

האזהרה החותמת את סדר ה'ארורים' מעמידה אותנו על גודל האחריות המצופה מאתנו, שכן אין היא מזהירה מפני עשיית הרע אלא מפני ההימנעות מן העשייה החיובית לטוב ולקודש: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם".

באזהרה זו נכללות אזהרות רבות על כל מעשה קדושה, צדקה וחסד, גבורה ומאבק שיש לאל ידו של אדם והוא נמנע מלעשותו כתוצאה מעצלות או מחולשה. אנו מצווים להקים את דברי התורה בכל אשר נוכל ואפילו לא בגיננו נפלה אלא בידי אחרים; וכמובא בדברי הרמב"ן בשם הירושלמי:

ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה [ולא עשה זאת], הרי זו ארור.

מתוך רוח הדברים נוכל לעמוד על תוכן חיינו בארץ ישראל, חיים שמגמתם היא בניין הטוב העולמי – שכולו נתון בידינו. מכאן נלמד גם לאידך גיסא, שכל הרע שבעולם, כולל הסבל והייסורים הבאים בעקבותיו, עומד ומצפה מאתנו לתקנו, וכדברי הנביא האמורים בגאולתם של ישראל: "בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ". כל זמן שיש צער, מוות ודמעות בעולם, יש בזה משום חרפה, חלילה, לישראל, שבידם לתן והם מתרפים בדבר.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך