שנים עשר הארורים
שתים עשרה קללות צוה ה' לקלל את החוטאים בהר עיבל. מדוע נבחרו דוקא החטאים האלה? על כך ענו כבר רשב"ם ואבן עזרא, שהחטאים האלה הם חטאים שנעשים בסתר. עם הכניסה לארץ, אומר משה שעל החטאים שיעשו בגלוי יוכלו השופטים להעניש ולבער את הרע, אבל החוטאים בסתר צריכים קללה מיוחדת. לפי זה, מעמד הברכה והקללה דומה לפרשת סוטה. אנו מבקשים מה' שיתערב ויודיע את האמת במקום שבו אנחנו לא יכולים להגיע אליה. (לכן העם עונה אמן על הקללות, כמו סוטה). וראה רשב"ם ואב"ע שמסבירים למה דוקא החטאים האלה הם יותר נסתרים מאחרים. (כל העריות נעשות בסתר. אבל העריות המנויות כאן הן עריות שקל יותר להגיע אליהן, כי הן מצויות בביתו).
ובכל זאת, אפשר להבחין כאן בסדר פנימי בתוך הקללות. חלק מהקללות חוזרות באופן מובהק על לשון של פסוקים בספר דברים חלקן לא. הסתכלות על ההקשרים המקוריים יכולה ללמד על תוכן הקללות.
שתי הקללות הקיצוניות הן שתי מצוות מרכזיות ויסודיות וכלליות. אסור ע"ז והחיוב לקים את כל התורה. עשר האמצעיות כוללות ארבעה דיני לא-תעשה וששה דיני מיתה. האחרון בכל אחד מהסדרים האלה הוא קללה לשופטים עצמם. גם השופטים צריכים לעמוד תחת בקורת ולהיות מקוללים אם יחטאו, והדבר חיב להאמר לעיני כל ישראל. אין חסינות לשופטים, להפך, מי שלא שפיט לא שופט. וכדברי הגמ': קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. למעשה, זוהי מטרת מעמד הברכה והקללה. אמנם יש שופטים, אבל הם לא כל-יכולים, חוץ מזה שגם הם עלולים להיות רעים. ללא אמונה במלך המשפט, אי אפשר לשבת בארץ.
הרביעיה העוסקת בדינים שאינם מיתה, כוללת שתי מצוות שנזכרו לעיל באותה לשון, אחת בפרשת שפטים ואחת בפרשת כי תצא. האסור להסיג גבול נזכר בפרשת שפטים, ושם הוא מנומק בכך שאת הגבול הזה גבלו ראשונים. ההצמדות לגבולות הראשונים היא תנאי לאחיזתנו בארץ. לכן הקללה המצורפת לקללה הזאת היא ארור מקלה אביו ואמו. תנאי לאחיזה בארץ הוא הקשר של כל אדם לאבותיו שהורישו לו את הארץ. ישראל לא יוכל לשבת בארץ אם לא יעבוד את ה' לבדו, ואם לא יכיר בקשר שלו לאבותיו ובגבולות הקרקע אשר גבלו ראשונים, שמכחם הוא מחזיק איש איש באדמתו. עם לא יכול לשבת בארצו אם האנשים מרמים זה את זה ומכים זה את זה בסתר. ואפילו אם יחידים עושים עברות אלה, יגלה העם כלו. כנגד האסורים האלה, האוסרים להטות את הגבולות ומחיבים לכבד את המשכיות הדורות הקודמים, עומדות שתי קללות שעוסקות דוקא בחלשים, העִורים והגר היתום והאלמנה. כנגד בעלי הקרקע נוחלי הארץ, עומדים החלשים שאין להם. נכנס כאן גורם נוסף: חוסר אחדות, מצב שבו אנשים מערימים זה על זה בסתר ומנצלים חולשות של אחרים, הוא מצב של פירוד, שאינו מאפשר לעם ישראל להשאר בארץ.
הקללות העוסקות בדיני נפשות פותחות בארור שכב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו. האסור הזה נזכר בלשון דומה מאד בפרשת כי תצא, תוך כדי מנית המצוות העוסקות באסורי נשים. גם כאן וגם שם מנומק האסור בכך שגלה כנף אביו. עריות רבות יש בתורה, אך כאן מדגישה התורה לא רק את אסורי העריות עצמם, שצריך לשמור עליהם פן תקיא אותנו הארץ. התורה מנמקת את האסור בנמוק דומה לאסורים הקודמים: שמירה על כבוד אביו. אח"כ מביאה התורה עוד כמה עריות, ומסימת בארור מכה רעהו בסתר. נושא שכבר הוקדשה לו לעיל פרשית עגלה ערופה. העגלה מכפרת לעם כדי שלא תחנף הארץ כי הדם הוא יחניף את הארץ, אך המכה עצמו ארור.
לכן נראה שיש לבאר את הקללות כך שהן באות להחזיק את ישראל בארץ. הן עוסקות בחטאים שעלולים לגרום לכך שהארץ תקיא אותנו. אי דבקות בשרשרת הדורות וברצף הדורות, יגרום לאבוד קשר עם הארץ. עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, גורמים להקאת הארץ אותנו (בעריות) החנפת הארץ (בשפיכות דמים) והפצת ישראל בעמים ואבודם מעל הארץ (ע"ז).כדי שיבינו ישראל באלו תנאים נתנת להם הארץ, עומדת מולם הברכה והקללה, ואמר כל העם אמן.