מדוע הברכה ניתנה על הר גרזים והקללה על הר עיבל?
בפרקנו מצוה התורה בהרחבה על מעמד הברכה והקללה בהר גרזים ובהר עיבל.
שאלות רבות יש לשאול על מעמד זה, אבל במאמר קצר זה נעסוק רק בשאלה אחת: מדוע הברכה ניתנה על הר גרזים, והקללה על הר עיבל?
על שאלה זו כתבו המפרשים מספר תשובות:
א. הסבר הרמב"ן
כתב הרמב"ן בפרשת ראה (יא, כט): "ויתכן שהיה הר גרזים לדרום, שהוא הימין, והר עיבל מצפון, שנאמר: 'מצפון תפתח הרעה' (ירמיה א, יד)".
בספר "שפתי כהן" הביא את דברי הרמב"ן והסביר אותם: "והר עיבל מצפון, שנאמר: 'מצפון תפתח הרעה' (ירמיה א, יד), שהוא נבוכדנצר שבא מצפון, ואיים עליהם [משה] לומר שהם [הכשדים] יענישו אותם אם יעברו. ואם יקיימו המצוות - הם [ההרים] ערבים על הברכה שתחול עליהם".
אולי ניתן להסביר את דברי הרמב"ן הללו גם באופן אחר, וזאת על פי מה שכתב הרמב"ן בפרשת כי תשא (לב, א): "החרבן ושממות עולם יבואו מן הצפון, כדכתיב: 'מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ' (ירמיה א, יד), שאין הכוונה במלך בבל בלבד, כאשר יראה בנגלה מן הכתוב, אבל כי מן השמאל תבא מדת הדין לעולם, להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם".
ב. הסבר הרב הירש
הסבר אחר כתב הרב הירש (שם):
הברכה והקללה מומחשות לחושים על ידי מראה שני ההרים האלה המנוגדים בטבעם... הר גרזים והר עיבל הם שני הרים בהרי אפרים, ועדיין הניגוד שביניהם ניכר לעין. הר גרזים הוא בדרום הר שכם, והוא עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו. ואילו הר עיבל הוא בצד צפון, והוא תלול וצחיח ושומם... לפיכך שני ההרים האלה, העומדים זה בצד זה, ממחישים יפה את הברכה ואת הקללה. שניהם מתרוממים על אותה אדמה, ואותה טיפה של גשם ושל טל מרווה את שניהם. על שניהם חולף אותו אויר, ואותה אבקת פרחים מרחפת על זה ועל זה. ואף על פי כן נשאר הר עיבל בקיפאון עקר, ואילו הר גרזים עוטה עדי צמח עד פסגתו. וכן הברכה והקללה אינן תלויות בנסיבות החיצוניות, אלא הן תלויות בכושרנו הפנימי לקבל את זו או את זו: הן תלויות ביחסנו למה שמביא את הברכה.
כאשר נעבור את הירדן, ונציג את רגלינו על אדמת תורת קדושתנו, ניתן עינינו בשני ההרים האלה. מראיהם יורה לנו שעלינו לבחור בין ברכה לבין קללה, ובהתנהגותנו המוסרית אנחנו מחליטים בעצמנו אם פנינו מועדות להר גרזים או להר עיבל.
הרמב"ן והרש"ר הירש לא הסבירו מדוע ניתנה הברכה דווקא על הר גרזים, והקללה דווקא על הר עיבל, אלא הסבירו את היחס שבין הר גרזים להר עיבל מבחינת צפון ודרום, ומקום פורה מול מקום צחיח. אבל יש לשאול על דבריהם שכמו שני הרים אלו יש הרים רבים נוספים, שהאחד פונה לצפון והשני לדרום, האחד פורה והשני צחיח, כך שלפי הסבר הרמב"ן והרש"ר הירש יכלה התורה לצוות לקיים את מעמד הברכה והקללה גם במקומות אחרים!
לכן הסבירו מפרשים אחרים שהתורה ציוותה לקיים את המעמד דווקא בהר גרזים ובהר עיבל, מצד קרבתם לעיר שכם.
ג. הסבר ה"שפתי כהן"
כתב ה"שפתי כהן" בפרשת ראה (יא, כו):
ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה - ...לזה אמר: 'היום', כאילו בכל יום ויום ניתנה לכם מחדש, כמו שבאו זקנים בימי יחזקאל הנביא לפרוק עולו של מקום, אמר להם הנביא: 'חי אני נאם ד' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם' (כ, לד). לזה העמיד להם שני הרים באמצע ארץ ישראל, הרים גבוהים, כדי שיראו אותם ויהיו עליהם כשני עדים. כל זה מרוב החיבה כדי שלא יפרדו מעליו. לזה נתן בהם סימן: 'הלא המה בעבר הירדן' וגו', ולזה ניתנו הברכה והקללה על אלו ההרים.
ה"שפתי כהן", בדבריו אלו לא הסביר מדוע ניתנה הברכה דווקא על הר גרזים, והקללה דווקא על הר עיבל, [ועל כך הביא ה"שפתי כהן" את דברי רמב"ן שהובאו בסמוך], אלא מדוע ניתנו הברכה והקללה על הרים אלו - כיון שהם במרכז הארץ.
מנין למד ה"שפתי כהן" שהרים אלו הם במרכז הארץ?
דבר זה אנו יודעים מכך ששכם היא עיר המקלט האמצעית (יהושע כ, ז), וממילא היא מרכז הארץ, שכן משכם ועד לחברון, שהיא עיר המקלט הדרומית, המרחק הוא כמו משכם ועד לקדש, שהיא עיר המקלט הצפונית, ומחברון ועד לדרום ארץ ישראל המרחק הוא כמו מקדש ועד לצפון ארץ ישראל, כמו שנאמר במסכת מכות (ט ע"ב) והובא ברש"י בספר דברים (יט, ג).
כמו כן הסביר ה"שפתי כהן" מדוע נצטוו בני ישראל לתת את הברכה דווקא על שני הרים, ולא בשטח מישורי - כדי שיראו אותם, ויזכרו בברכה ובקללה, ויקיימו את כל התורה כולה, ומתוך כך ישארו בארץ ישראל ויהיו דבקים בד'.
ד. הסבר ה"אזנים לתורה"
הסבר אחר כתב ה"אזנים לתורה" בפרשת ראה (יא, ל):
הלא המה... אצל אלוני מרה - היינו במקום שבנה אברהם אבינו את המזבח הראשון בבואו במצוות ד' אל ארץ כנען, כאמור: 'ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה', ושם הבטיחו ד' על ירושת הארץ: 'וירא ד' אל אברם ויאמר: לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח לד'' (בראשית יב, ו-ז). ולפיכך ציוה ד' שתיכף אחרי עברם את הירדן ילכו לאלוני מורה, להודות לד' על קיום הבטחה זו, ויבנו שם מזבח לד' (כמבואר בפרשת כי תבוא), ויקבלו עליהם בברכות וקללות את חוקי התורה, שעל מנת שישמרו אותם ד' נותן להם 'ארצות גויים ועמל לאומים' (תהלים קה, מד).
כעין זה כתב גם בפרשת כי תבא (כז, ד): "רצה הקב"ה שגם בני בניו [של אברהם אבינו] ההולכים בדרכיו, כשיבואו אל הארץ המובטחת, ילכו באותה הדרך, ושתהא ראשית דרכם לשכם, ושיבנו שם מזבח לד' על קיום הבטחתו, כמו שבנה אברהם אבינו מזבח על ההבטחה לתת לזרעו את הארץ".
יש לציין שהמפרשים הקודמים הסבירו את הצורך בקיום המעמד בהר גרזים ובהר עיבל מצד הברכה והקללה שניתנו עליהם, ואילו ה"אזנים לתורה" הסביר את קיום המעמד במקום זה גם מצד בנין המזבח והקרבת הקרבנות, שמשמעותם הודאה לד' על הכניסה לארץ ישראל.
ה. הסברים על פי הרד"ק
בסוף ספר יהושע (פרק כד) מסופר שבסוף ימיו אסף יהושע את בני ישראל לשכם, וכרת אתם שם ברית לעבוד את ד' (שם, כה). כתב על כך הרד"ק (כד, א): "ואספם יהושע שכם, ולא שילה, שהיה הארון שם, אולי על פי הדיבור עשה זה שיכרתו הברית בשכם,
כי בו נתעכב אברהם אבינו תחילה כשנכנס לארץ, כמו שכתוב: 'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם' (יב, ו).
ועוד, כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו, ושיזכרו אותו, וידבקו בד' לבדו".
נראה שכוונת הרד"ק באומרו: "כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו" לנאמר בפרשת וישלח: "ויסעו, ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב" (לה, ה).
"ועוד כי תחילת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל - בשכם היה, שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם.
ושם אמר להם יהושע: 'הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם' (כד, כג), כמו שאמר יעקב לבניו בשכם: 'הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם' (לה, ב)".
הרד"ק לא התיחס בדבריו אלו למעמד הברכה והקללה, אך ניתן על פי דבריו להסביר שאלו גם היו הסיבות לקיום מעמד הברכה והקללה דווקא בשכם:
הטעם הראשון דומה למה שהתבאר בדברי ה"אזנים לתורה".
הטעם השני מוסיף שבשכם נעשה נס גדול ליעקב, ולכן אסף יהושע את בני ישראל לשם, כדי שיזכרו בנס, ומתוך כך יקיימו את מצוות ד', וכך ניתן להסביר גם את הסיבה לקיום מעמד הברכה והקללה בשכם.
הטעם השלישי יכול להתקשר למה שכתב ה"אזנים לתורה" שבני ישראל בבואם לארץ ישראל הולכים למקום הראשון שקנה יעקב אבינו.
את הטעם הרביעי ניתן להסביר שכיון שהארור הראשון שנצטוו בני ישראל לומר במעמד הברכה והקללה, הוא: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ד' מעשה ידי חרש ושם בסתר", הדומה לציווי שאמר יעקב לבניו: "הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם", שנאמר בשכם, לכן נעשה מעמד זה דווקא בשכם.
יהי רצון שנזכה לקבל על עצמנו באופן פרטי ובאופן ציבורי את כל התורה כולה ולקיימה.
[ועיין בהרחבה במאמרי "הברכה והקללה בהר גרזים ובהר עיבל" בחוברת "ניצני ארץ" גיליון י"ז]