תנ"ך על הפרק - דברים כז - מדוע הברכה ניתנה על הר גרזים והקללה על הר עיבל? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים כז

180 / 929
היום

הפרק

צווי על קיום מעמד ברכה וקללה בהר גרזים והר עיבל

וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר שָׁמֹר֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד׃וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲ‍ֽשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ׃וְהָיָה֮ בְּעָבְרְכֶ֣ם אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ תָּקִ֜ימוּ אֶת־הָאֲבָנִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל וְשַׂדְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד׃וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל׃אֲבָנִ֤ים שְׁלֵמוֹת֙ תִּבְנֶ֔ה אֶת־מִזְבַּ֖ח יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהַעֲלִ֤יתָ עָלָיו֙ עוֹלֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב׃וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְשָׁ֣מַעְתָּ֔ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־מִצְוֺתָו֙ וְאֶת־חֻקָּ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר׃אֵ֠לֶּה יַֽעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת־הָעָם֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים בְּעָבְרְכֶ֖ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן׃וְאֵ֛לֶּה יַֽעַמְד֥וּ עַל־הַקְּלָלָ֖ה בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל רְאוּבֵן֙ גָּ֣ד וְאָשֵׁ֔ר וּזְבוּלֻ֖ן דָּ֥ן וְנַפְתָּלִֽי׃וְעָנ֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וְאָֽמְר֛וּ אֶל־כָּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל ק֥וֹל רָֽם׃אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֗ה מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַקְלֶ֥ה אָבִ֖יו וְאִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו כִּ֥י גִלָּ֖ה כְּנַ֣ף אָבִ֑יו וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־כָּל־בְּהֵמָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֲחֹת֔וֹ בַּת־אָבִ֖יו א֣וֹ בַת־אִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־חֹֽתַנְתּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָרוּר֙ לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד לְהַכּ֥וֹת נֶ֖פֶשׁ דָּ֣ם נָקִ֑י וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָקִ֛ים אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע הברכה ניתנה על הר גרזים והקללה על הר עיבל?

בפרקנו מצוה התורה בהרחבה על מעמד הברכה והקללה בהר גרזים ובהר עיבל.

שאלות רבות יש לשאול על מעמד זה, אבל במאמר קצר זה נעסוק רק בשאלה אחת: מדוע הברכה ניתנה על הר גרזים, והקללה על הר עיבל?

על שאלה זו כתבו המפרשים מספר תשובות:

א. הסבר הרמב"ן

כתב הרמב"ן בפרשת ראה (יא, כט): "ויתכן שהיה הר גרזים לדרום, שהוא הימין, והר עיבל מצפון, שנאמר: 'מצפון תפתח הרעה' (ירמיה א, יד)".

בספר "שפתי כהן" הביא את דברי הרמב"ן והסביר אותם: "והר עיבל מצפון, שנאמר: 'מצפון תפתח הרעה' (ירמיה א, יד), שהוא נבוכדנצר שבא מצפון, ואיים עליהם [משה] לומר שהם [הכשדים] יענישו אותם אם יעברו. ואם יקיימו המצוות - הם [ההרים] ערבים על הברכה שתחול עליהם".

אולי ניתן להסביר את דברי הרמב"ן הללו גם באופן אחר, וזאת על פי מה שכתב הרמב"ן בפרשת כי תשא (לב, א): "החרבן ושממות עולם יבואו מן הצפון, כדכתיב: 'מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ' (ירמיה א, יד), שאין הכוונה במלך בבל בלבד, כאשר יראה בנגלה מן הכתוב, אבל כי מן השמאל תבא מדת הדין לעולם, להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם".

ב. הסבר הרב הירש

הסבר אחר כתב הרב הירש (שם):

הברכה והקללה מומחשות לחושים על ידי מראה שני ההרים האלה המנוגדים בטבעם... הר גרזים והר עיבל הם שני הרים בהרי אפרים, ועדיין הניגוד שביניהם ניכר לעין. הר גרזים הוא בדרום הר שכם, והוא עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו. ואילו הר עיבל הוא בצד צפון, והוא תלול וצחיח ושומם... לפיכך שני ההרים האלה, העומדים זה בצד זה, ממחישים יפה את הברכה ואת הקללה. שניהם מתרוממים על אותה אדמה, ואותה טיפה של גשם ושל טל מרווה את שניהם. על שניהם חולף אותו אויר, ואותה אבקת פרחים מרחפת על זה ועל זה. ואף על פי כן נשאר הר עיבל בקיפאון עקר, ואילו הר גרזים עוטה עדי צמח עד פסגתו. וכן הברכה והקללה אינן תלויות בנסיבות החיצוניות, אלא הן תלויות בכושרנו הפנימי לקבל את זו או את זו: הן תלויות ביחסנו למה שמביא את הברכה.
כאשר נעבור את הירדן, ונציג את רגלינו על אדמת תורת קדושתנו, ניתן עינינו בשני ההרים האלה. מראיהם יורה לנו שעלינו לבחור בין ברכה לבין קללה, ובהתנהגותנו המוסרית אנחנו מחליטים בעצמנו אם פנינו מועדות להר גרזים או להר עיבל.

הרמב"ן והרש"ר הירש לא הסבירו מדוע ניתנה הברכה דווקא על הר גרזים, והקללה דווקא על הר עיבל, אלא הסבירו את היחס שבין הר גרזים להר עיבל מבחינת צפון ודרום, ומקום פורה מול מקום צחיח. אבל יש לשאול על דבריהם שכמו שני הרים אלו יש הרים רבים נוספים, שהאחד פונה לצפון והשני לדרום, האחד פורה והשני צחיח, כך שלפי הסבר הרמב"ן והרש"ר הירש יכלה התורה לצוות לקיים את מעמד הברכה והקללה גם במקומות אחרים!

לכן הסבירו מפרשים אחרים שהתורה ציוותה לקיים את המעמד דווקא בהר גרזים ובהר עיבל, מצד קרבתם לעיר שכם.

ג. הסבר ה"שפתי כהן"

כתב ה"שפתי כהן" בפרשת ראה (יא, כו):

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה - ...לזה אמר: 'היום', כאילו בכל יום ויום ניתנה לכם מחדש, כמו שבאו זקנים בימי יחזקאל הנביא לפרוק עולו של מקום, אמר להם הנביא: 'חי אני נאם ד' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם' (כ, לד). לזה העמיד להם שני הרים באמצע ארץ ישראל, הרים גבוהים, כדי שיראו אותם ויהיו עליהם כשני עדים. כל זה מרוב החיבה כדי שלא יפרדו מעליו. לזה נתן בהם סימן: 'הלא המה בעבר הירדן' וגו', ולזה ניתנו הברכה והקללה על אלו ההרים.

ה"שפתי כהן", בדבריו אלו לא הסביר מדוע ניתנה הברכה דווקא על הר גרזים, והקללה דווקא על הר עיבל, [ועל כך הביא ה"שפתי כהן" את דברי רמב"ן שהובאו בסמוך], אלא מדוע ניתנו הברכה והקללה על הרים אלו - כיון שהם במרכז הארץ.

מנין למד ה"שפתי כהן" שהרים אלו הם במרכז הארץ?

דבר זה אנו יודעים מכך ששכם היא עיר המקלט האמצעית (יהושע כ, ז), וממילא היא מרכז הארץ, שכן משכם ועד לחברון, שהיא עיר המקלט הדרומית, המרחק הוא כמו משכם ועד לקדש, שהיא עיר המקלט הצפונית, ומחברון ועד לדרום ארץ ישראל המרחק הוא כמו מקדש ועד לצפון ארץ ישראל, כמו שנאמר במסכת מכות (ט ע"ב) והובא ברש"י בספר דברים (יט, ג).

כמו כן הסביר ה"שפתי כהן" מדוע נצטוו בני ישראל לתת את הברכה דווקא על שני הרים, ולא בשטח מישורי - כדי שיראו אותם, ויזכרו בברכה ובקללה, ויקיימו את כל התורה כולה, ומתוך כך ישארו בארץ ישראל ויהיו דבקים בד'.

ד. הסבר ה"אזנים לתורה"

הסבר אחר כתב ה"אזנים לתורה" בפרשת ראה (יא, ל):

הלא המה... אצל אלוני מרה - היינו במקום שבנה אברהם אבינו את המזבח הראשון בבואו במצוות ד' אל ארץ כנען, כאמור: 'ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה', ושם הבטיחו ד' על ירושת הארץ: 'וירא ד' אל אברם ויאמר: לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח לד'' (בראשית יב, ו-ז). ולפיכך ציוה ד' שתיכף אחרי עברם את הירדן ילכו לאלוני מורה, להודות לד' על קיום הבטחה זו, ויבנו שם מזבח לד' (כמבואר בפרשת כי תבוא), ויקבלו עליהם בברכות וקללות את חוקי התורה, שעל מנת שישמרו אותם ד' נותן להם 'ארצות גויים ועמל לאומים' (תהלים קה, מד).

כעין זה כתב גם בפרשת כי תבא (כז, ד): "רצה הקב"ה שגם בני בניו [של אברהם אבינו] ההולכים בדרכיו, כשיבואו אל הארץ המובטחת, ילכו באותה הדרך, ושתהא ראשית דרכם לשכם, ושיבנו שם מזבח לד' על קיום הבטחתו, כמו שבנה אברהם אבינו מזבח על ההבטחה לתת לזרעו את הארץ".

יש לציין שהמפרשים הקודמים הסבירו את הצורך בקיום המעמד בהר גרזים ובהר עיבל מצד הברכה והקללה שניתנו עליהם, ואילו ה"אזנים לתורה" הסביר את קיום המעמד במקום זה גם מצד בנין המזבח והקרבת הקרבנות, שמשמעותם הודאה לד' על הכניסה לארץ ישראל.

ה. הסברים על פי הרד"ק

בסוף ספר יהושע (פרק כד) מסופר שבסוף ימיו אסף יהושע את בני ישראל לשכם, וכרת אתם שם ברית לעבוד את ד' (שם, כה). כתב על כך הרד"ק (כד, א): "ואספם יהושע שכם, ולא שילה, שהיה הארון שם, אולי על פי הדיבור עשה זה שיכרתו הברית בשכם,

כי בו נתעכב אברהם אבינו תחילה כשנכנס לארץ, כמו שכתוב: 'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם' (יב, ו).

ועוד, כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו, ושיזכרו אותו, וידבקו בד' לבדו".

נראה שכוונת הרד"ק באומרו: "כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו" לנאמר בפרשת וישלח: "ויסעו, ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב" (לה, ה).

"ועוד כי תחילת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל - בשכם היה, שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם.

ושם אמר להם יהושע: 'הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם' (כד, כג), כמו שאמר יעקב לבניו בשכם: 'הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם' (לה, ב)".

הרד"ק לא התיחס בדבריו אלו למעמד הברכה והקללה, אך ניתן על פי דבריו להסביר שאלו גם היו הסיבות לקיום מעמד הברכה והקללה דווקא בשכם:

הטעם הראשון דומה למה שהתבאר בדברי ה"אזנים לתורה".

הטעם השני מוסיף שבשכם נעשה נס גדול ליעקב, ולכן אסף יהושע את בני ישראל לשם, כדי שיזכרו בנס, ומתוך כך יקיימו את מצוות ד', וכך ניתן להסביר גם את הסיבה לקיום מעמד הברכה והקללה בשכם.

הטעם השלישי יכול להתקשר למה שכתב ה"אזנים לתורה" שבני ישראל בבואם לארץ ישראל הולכים למקום הראשון שקנה יעקב אבינו.

את הטעם הרביעי ניתן להסביר שכיון שהארור הראשון שנצטוו בני ישראל לומר במעמד הברכה והקללה, הוא: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ד' מעשה ידי חרש ושם בסתר", הדומה לציווי שאמר יעקב לבניו: "הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם", שנאמר בשכם, לכן נעשה מעמד זה דווקא בשכם.

יהי רצון שנזכה לקבל על עצמנו באופן פרטי ובאופן ציבורי את כל התורה כולה ולקיימה.

[ועיין בהרחבה במאמרי "הברכה והקללה בהר גרזים ובהר עיבל" בחוברת "ניצני ארץ" גיליון י"ז]

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך