פסוק ב:לא תספו. כגון חמש פרשיות בתפלין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות, וכן ולא תגרעו:
פסוק ו:כי הוא חכמתכם ובינתכם וגו'. בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים:
פסוק ח:חקים ומשפטים צדיקם. הגונים ומקבלים:
פסוק ט:רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים. אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים:
פסוק י:יום אשר עמדת. מוסב על מקרא שלמעלה ממנו אשר ראו עיניך, יום אשר עמדת בחורב אשר ראיתם את הקולות ואת הלפידים:
פסוק י:ילמדון. ילפון, לעצמם:
פסוק י:ילמדון. יאלפון, לאחרים:
פסוק יד:ואתי צוה ה' בעת ההוא ללמד אתכם. תורה שבעל פה:
פסוק יט:ופן תשא עיניך. להסתכל בדבר ולתת לב לשוב לטעות אחריהם:
פסוק יט:אשר חלק וגו' לכל העמים. להאיר להם דבר אחר לאלהות. לא מנען מלטעות אחריהם, אלא החליקם בדברי הבליהם לטרדם מן העולם. וכן הוא אומר (תהלים לו, ג) כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא:
פסוק כ:מכור. הוא כלי שמזקקים בו את הזהב:
פסוק כא:התאנף. נתמלא רוגז:
פסוק כא:על דבריכם. על אודותיכם על עסקיכם:
פסוק כב:כי אנכי מת וגו' אינני עבר. מאחר שמת מהיכן יעבר, אלא אף עצמותי אינם עוברין:
פסוק כג:תמונת כל. תמונת כל דבר:
פסוק כג:אשר צוך ה'. אשר צוך עליו שלא לעשות:
פסוק כד:אל קנא. מקנא לנקום אנפרנמנ"ט בלע"ז [חמה] מתחרה על רגזו להפרע מעובדי עבודה זרה:
פסוק כה:ונושנתם. רמז להם שיגלו ממנה לסוף שמונה מאות וחמשים ושתים שנה, כמנין ונושנתם והוא הקדים והגלם לסוף שמונה מאות וחמשים והקדים שתי שנים לונושנתם, כדי שלא יתקים בהם (פסוק כו) כי אבד תאבדון וזהו שנאמר (דניאל ט, יד) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו, צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שתי שנים לפני זמנה:
פסוק כו:העידתי בכם. הנני מזמינם להיות עדים שהתריתי בכם:
פסוק כח:ועבדתם שם אלהים. כתרגומו משאתם עובדים לעובדיהם כאלו אתם עובדים להם:
פסוק לא:לא ירפך. מלהחזיק בך בידיו ולשון לא ירפך לשון לא יפעיל הוא, לא יתן לך רפיון, לא יפריש אותך מאצלו. וכן אחזתיו ולא ארפנו (שה"ש ג ד), שלא ננקד ארפנו. כל לשון רפיון מוסב על לשון מפעיל ומתפעל, כמו (מלכים ב' ד, כז) הרפה לה, תן לה רפיון (דברים ט, יד) הרף ממני, התרפה ממני:
פסוק לב:לימים ראשונים. על ימים ראשונים:
פסוק לב:ולמקצה השמים. וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה זהו פשוטו ומדרשו, מלמד על קומתו של אדם שהיתה מן הארץ עד השמים והוא השעור עצמו אשר מקצה אל קצה:
פסוק לב:הנהיה כדבר הגדול הזה. ומהו הדבר הגדול, השמע עם וגו':
פסוק לד:הנסה אלהים. הכי עשה נסים שום אלוה, לבא לקחת לו גוי וגו'. כל ההי"ן הללו תמיהות הן, לכך נקודות הן בחט"ף פת"ח, הנהיה, הנשמע, הנסה, השמע:
פסוק לד:במסות. על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו, כגון (שמות ח, ה) התפאר עלי, אם אוכל לעשות כן, הרי זה נסיון:
פסוק לד:באותות. בסימנין להאמין שהוא שלוחו של מקום, כגון (שמות ד, ב) מה זה בידך:
פסוק לד:ובמופתים. הם נפלאות שהביא עליהם מכות מפלאות:
פסוק לד:ובמלחמה. בים, שנאמר (שם יד, כה) כי ה' נלחם להם:
פסוק לה:הראת. כתרגומו אתחזיתא כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה פתח להם שבעה רקיעים. וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים. וראו שהוא יחידי, לכך נאמר אתה הראת לדעת:
פסוק לז:ותחת כי אהב. וכל זה תחת אשר אהב:
פסוק לז:ויוצאך בפניו. כאדם המנהיג בנו לפניו שנאמר (שמות יד, יט) ויסע מלאך האלהים ההולך וגו' וילך מאחריהם דבר אחר ויוצאך בפניו בפני אבותיו, כמו שנאמר (תהלים עח, יב) נגד אבותם עשה פלא. ואל תתמה על שהזכירם בלשון יחיד, שהרי כתבם בלשון יחיד ויבחר בזרעו אחריו:
פסוק לח:ממך מפניך. סרסהו ודרשהו להוריש מפניך גוים גדולים ועצומים ממך:
פסוק לח:כיום הזה. כאשר אתה רואה היום:
פסוק מא:אז יבדיל. נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה, מצוה שאפשר לקימה אקימנה:
פסוק מא:בעבר הירדן מזרחה שמש. באותו עבר שבמזרחו של ירדן:
פסוק מא:מזרחה שמש. לפי שהוא דבוק, נקודה רי"ש בחטף, מזרח של שמש, מקום זריחת השמש:
פסוק מד:וזאת התורה. זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו:
פסוק מה:אלה העדת וגו' אשר דבר. הם הם אשר דבר בצאתם ממצרים חזר ושנאה להם בערבות מואב:
פסוק מז:אשר בעבר הירדן. שהוא במזרח, שהעבר השני היה במערב: