לזכור שהתורה משמים
אחרי תפילתו של משה, המודיעה את מעלת הארץ ומבררת עד כמה גדול ונשגב ערכם של מעשי התורה והמצוות המתקיימים בה, נתעורר הצורך להזכיר מחדש את מעמד הר סיני, שעם היותו שורש התורה התקיים מחוץ לגבולות הארץ.
כפי שנאמר, תכלית התורה היא להתקיים על ידי עם ישראל בארץ ישראל. אולם בצד ידיעה זו עלינו לזכור תמיד כי התורה אינה רק תורתנו אלא בעיקר תורת ה', וכי שורשה ומוצאה לא היה קשור בהתפתחותנו הלאומית בארץ נחלתנו אלא במקום חיצוני, שאינו חלק ממערכת חיינו. זכרו הנורא של מעמד הר סיני, שלא היה כמותו מאז ראשית הבריאה, קובע בקרבנו את ההכרה כי שורש התורה הוא בנצח העומד מעל כל הגבולות. התורה באה מן האינסוף, ואיננה נתונה בידינו להוסיף עליה או לגרוע ממנה. על כן, לאחר שהתוודענו אל הערך הגדול של קיום התורה בארץ, נצטווינו באזהרה חמורה שלא נשכח את מעמד הר סיני – שבו החלה התורה להשתלשל אל עולמנו.
פגישתנו הבלתי אמצעית עם אור ה' מטילה על כתפינו את האחריות העצומה של שמירת התורה על ידי העברתה מדור לדור: "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... והודעתם לבניך ולבני בניך". מסירת התורה אל הדורות הבאים צריכה להיעשות באותה גדלות מקורית שמתוכה זכו דור האבות לקבלה, בתיאור גודל המעמד ופלאו: "ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש עד לב השמים" וכו', וכבר הוזהרנו על כך תכף לאחר המעמד עצמו: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם". אם נזכור בזיכרון חי מי הוא נותן התורה וכיצד נתנה לנו, לא יעלה על דעתנו לצמצמה לרמה אנושית וליטול ממנה את ערכה האינסופי.
שכחת אלוקיותם של דברי התורה יש בה משום סכנת נפש, ועל כן נאמר בפרקנו: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב"