פסוק א:וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם.
פסוק ב:לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ, לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם. המצוות הללו אינן מושתתות על הסכמה הדדית, אזרחית או לאומית, ועל כן אין הן משתנות לאור חילופי הזמנים ומצבי הרוח. זוהי התורה; עליה אסור להוסיף, וממנה אין לגרוע.
פסוק ג:עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת המגפה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּשל בַעַל פְּעוֹר לא מזמן, כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ, כפי שכולכם זוכרים.
פסוק ד:וְאילו אַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם – חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.
פסוק ה:רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת כֵּן – לציית לחוקים ולמשפטים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. לא כל הדינים שהורה משה ניתנו ליישום במדבר. קיומה המלא של התורה כולה יתאפשר רק בארץ.
פסוק ו:וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי שמירת התורה הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ: "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". אם תמשיכו להחזיק בתורה, תתכבדו בה.
פסוק ז:אינכם רק עם חכם ונבון אלא גם עם חשוב, כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ הקרוב אלינו בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.
פסוק ח:וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, נכונים, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.
פסוק ט:רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ הדברים הללו מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. מלבד החוקים והמשפטים ישנם גם זכרונות שעם ישראל צריך לשמר בתודעתו. בבסיס מהותו של העם הזה עומד הזיכרון הקולקטיבי, שאינו אמור להשתמר בתודעתם של חוקרים או מומחים בלבד, אלא וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ.
פסוק י:אחד האירועים שעליך לזכור הוא יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, מעמד הר סיני, בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי: הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי, אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, וְגם אֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן.
פסוק יא:וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת, לרגלי הָהָר, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, חשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל מקיפים אותו.
פסוק יב:וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. קוֹל דְּבָרִים בלבד אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל. אילו נכחה שם דמות כלשהי, הייתם רואים אותה. העובדה שלא ראיתם דמות היא הבסיס לאיסור עשיית פסל ותמונה שיופיע בפסוקים הבאים. לא הנסים והנפלאות הם עיקר מעמד הר סיני. עליכם לזכור את תוכנה של ההתגלות, שכן הוא יסוד כל התורה.
פסוק יג:וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, את עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים.
פסוק יד:וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם, כדי שתעשו אותם, או: כדי שהחוקים יעשו אתכם, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
פסוק טו:וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
פסוק טז:פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל, צורה. גם אם ישראל לא ראו תמונות ודמויות בחורב, הם עלולים להתפתות ליצור לעצמם דמויות ולסגוד להם, בהשפעת סביבתם האלילית. על כן הכתוב חוזר ומדגיש את האיסור ואף מפרט סוגים שונים של צורות, שהעיקרית שבהן היא תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה אנושיים,
פסוק יז:תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, כמו עגל הזהב, תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם,
פסוק יח:תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה, כמו נחש הנחושת, שאף הוא נעשה במשך הזמן מושא לפולחן, תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ, כדוגמת הלווייתן הקדמוני. הדמויות הללו מסמלות כוחות שונים בתרבויות אחרות.
פסוק יט:ולחלופין עליך להיזהר פֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים – כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם, צבא השמים אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, למאורות ולקביעת הזמנים בלבד. פירוש אחר: שלא כעם ישראל, שהוזהר בפירוש מפני סגידה לכל כוחות הטבע, על אומות העולם לא נאסר בפירוש לשתף בפולחנם גורמים אחרים.
פסוק כ:וְאילו אֶתְכֶם לָקַח ה', וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל – מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה. הוצאתכם ממצרים מבטאת את הפרדתכם משאר העמים ואת מעמדכם המיוחד.
פסוק כא:וַה' הִתְאַנַּף בִּי, כעס עלי עַל, בגלל דִּבְרֵיכֶם בעניין מי מריבה, שכן חטאתי כאשר רגזתי על התנהגותכם. וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
פסוק כב:כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן, וְרק אַתֶּם עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת.
פסוק כג:על כן עלי להזהירכם ביתר שאת. במציאות האלילית החדשה ובלעדַי הכול עלול להתפרק. יתר על כן, ייתכן שכשם שעשיתם לכם עגל מסכה כששהיתי בהר סיני, גם כשאעדר מחייכם בעתיד תמצאו לנכון לעשות דמות סמלית שתייצג את ה' – הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שלא לעשות.
פסוק כד:כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ כאֵשׁ אֹכְלָה הוּא ודינו קשה. פירוש נוסף: כאש אוכלה הוא נוכח ופעיל, ואינו ישות ניטרלית ומרוחקת. אֵל קַנָּא. הוא תובע קשר בלעדי וחסר פשרות.
פסוק כה:אולם – כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, ולאחר זמן – וְנוֹשַׁנְתֶּם, תתיישנו, תסתגלו בָּאָרֶץ. הדורות הבאים עלולים לקבל את חייהם על האדמה כמובנים מאליהם, וכתוצאה מכך, וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, מתוך השתלבותכם במרחב התרבותי ואיבוד ייחודכם. בעשותכם זאת – וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ, שכן כאמור הוא אֵל קַנָּא.
פסוק כו:הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, העדים הנצחיים, כִּי אם תנהגו כך, אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן מעל הארץ.
פסוק כז:וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים, וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי, אנשי מִסְפָּר, אנשים מעטים, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה.
פסוק כח:וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם – עֵץ וָאֶבֶן, אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן. אם תגורשו מן הארץ, תגיעו למקומות שבהם עובדים עבודה זרה באופן בוטה הרבה יותר מהדרך שבה אתם תעבדו.
פסוק כט:וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ – וּמָצָאתָ, כִּי, כאשר תִדְרְשֶׁנּוּ, תחפש אותו בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.
פסוק ל:בַּצַּר לְךָ, בגלות וּמְצָאוּךָ, יקרו לך כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, בעתיד הקרוב או הרחוק, וְשַׁבְתָּ אז עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.
פסוק לא:כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, ואין הוא רק אל קנא, על כן אפשר לחזור אליו, ואז לֹא יַרְפְּךָ, לא ירפה מאחיזתו בך, לא יתייאש ממך וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.
פסוק לב:כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ – לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. אם תרצה לברר בכל תולדות העולם ובכל מרחביו – הֲנִהְיָה, האם היה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ?!
פסוק לג:הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה – וַיֶּחִי?! הרי מי שנחשף להתגלות כזו מת מיד, ואילו אתם שמעתם זאת.
פסוק לד:אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי, עַם מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת, מכות והבאת ייסורים המגיעים דרך פלא, כעשר המכות שבהם נגף ה' את מצרים, בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים התראות או איומים, כמו חושך או דם, וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים – כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ?! האם אירעו אי-פעם מאורעות כה מופלאים כמו אלה שראית במו עיניך?
פסוק לה:הנה אַתָּה הָרְאֵתָ, הראו לך כדי לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. אין מי שימנע ממנו לעשות כרצונו.
פסוק לו:מצד אחד, מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ; ומצד שני, עַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה בהר ואת דְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
פסוק לז:וְזאת תַחַת כִּי, מאחר שה' אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ – וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ בזרעם, או: בזרעו של יעקב אַחֲרָיו. וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו, ברצונו ובפעולות מושגחות נסיות, בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם.
פסוק לח:לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ, לַהֲבִיאֲךָ ולָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם לנַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה.
פסוק לט:וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, ויתרה מזו – וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, תן דעתך ולבך כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת – אֵין עוֹד. אל לך להסתפק בזכר השמועה שאתה שומע ממני. עליך להשרישה בנפשך.
פסוק מ:אם תנהג כך – וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר בגללם יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים. אף על פי כן בהקדשת הערים הללו כבר עתה, משה קובע כי עבר הירדן אינו רק קרקע שישראל כבשו, אלא שעל אזור זה חלה במידת מה קדושת ארץ ישראל.
פסוק מא:אָז יַבְדִּיל משֶׁה שָׁלשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ, במזרח, כיוון זריחת השמש.
פסוק מב:ערים אלה נועדו לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת, וְהוּא לֹא שׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, כמפורט בסוף הספר הקודם. וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל, האלה – וָחָי.
פסוק מג:אֶת העיר בֶּצֶר שבַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר, נתן משה לָראוּבֵנִי, בנחלת שבט ראובן, וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי, וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי. אולם היו שראו בהם פסקה מסכמת לנאום הקודם.
פסוק מד:וְזֹאת הַתּוֹרָה, הדברים שיובאו בהמשך אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק מה:אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.
פסוק מו:בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר, בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, שישב בְּחֶשְׁבּוֹן, אֲשֶׁר הִכָּה משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.
פסוק מז:וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן – שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ.
פסוק מח:ומקומות היישוב שבהם שלטו ישראל בעבר הירדן היו מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן, הוּא חֶרְמוֹן.
פסוק מט:וְכָל הָעֲרָבָה, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, וְעַד יָם הָעֲרָבָה, ים המלח תַּחַת אַשְׁדֹּת, מורדות הַפִּסְגָּה. או שזהו אופן אחר לבטא משמעויות נוספות שגלומות באותם דברים. מכל מקום, הדיברות בעיקרם הם אותם דיברות, ויש להניח כי ההבדלים בין ניסוחיהם באים ללמד פרטים נוספים שאינם כתובים במפורש.
