פסוק א:אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם, בְּיַד משֶׁה וְאַהֲרֹן.
פסוק ב:וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם, מקומות היציאה שלהם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'. וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם. כל מסע הסתיים בתחנה שהייתה לנקודת המוצא של המסע הבא.
פסוק ג:וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה, בתוקף ובגבורה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם, ולא כבורחים.
פסוק ד:וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם – כָּל בְּכוֹר. המצרים לא היו פנויים ליציאתם של ישראל ממצרים שכן היו שרויים באבלם ובקבורת מתיהם. יתר על כן – וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים, דין ונקמה בזמן שישראל יצאו ממצרים.
פסוק ה:וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת.
פסוק ו:וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת, וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם שבִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. מכאן ואילך ניתקו מארץ מצרים ומאזור הנילוס – שבאותם זמנים הגיעו אחדות מזרועותיו מזרחה יותר מהיום.
פסוק ז:וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם, וַיָּשָׁב העם עַל, ליד פִּי הַחִירֹת. הם לא התקדמו בכיוון אחד אלא הסתובבו וחזרו, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי, לפני בַּעַל צְפוֹן, אל מצרי או מצרי-כנעני שגילם את כוחות הרע. המצרים פירשו את התעכבות ישראל ליד האל המצרי הזה, כאילו הוא שבה אותם בכוחותיו, והדבר המריץ אותם לרדוף אחרי ישראל. וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל.
פסוק ח:וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי, מפי הַחִירֹת, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם – ים סוף הַמִּדְבָּרָה, אל המדבר. וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם, וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה, שבה הומתקו המים המרים.
פסוק ט:וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, וּבְאֵילִם היו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם כמספר שבטי ישראל וְשִׁבְעִים תְּמָרִים כמניין יורדי מצרים, וַיַּחֲנוּ שָׁם. ייחודו של המקום היה נעוץ במספרם הסמלי של המעיינות ושל עצי התמר.
פסוק י:וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף.
פסוק יא:וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף, וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין.
פסוק יב:וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין, וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה.
פסוק יג:וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה, וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ.
פסוק יד:וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ, וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם. וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת, ושם התרחשה גם מלחמת עמלק.
פסוק טו:וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם, וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי. שם היה מתן תורה, שם בנו את המשכן והתעכבו זמן רב.
פסוק טז:וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי, וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה.
פסוק יז:וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה, וַיַּחֲנוּ בּמקום שנקרא חֲצֵרֹת. שם הצטרעה מרים.
פסוק יח:וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת, וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה.
פסוק יט:וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה, וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ. ייתכן שאירעה שם פִּרצה או מפלה, ולכן נקרא כך המקום.
פסוק כ:וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ, וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה.
פסוק כא:וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה, וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה.
פסוק כב:וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה, וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה. המקומות האחרונים אינם מזוהים. אולי בקהלתה הקהיל קֹרח את כל העדה על משה ואהרן.
פסוק כג:וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה, וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר.
פסוק כד:וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר, וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה.
פסוק כה:וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה, וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת.
פסוק כו:וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת, וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת, שאולי היה מקום נמוך.
פסוק כז:וַיִּסְעוּ מִתָּחַת, וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח.
פסוק כח:וַיִּסְעוּ מִתָּרַח, וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה.
פסוק כט:וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה, וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה.
פסוק ל:וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת.
פסוק לא:וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת, וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן.
פסוק לב:וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן, וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד, שאולי היו בו נקיקי סלע.
פסוק לג:וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד, וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה.
פסוק לד:וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה, וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה.
פסוק לה:וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר שבאזור אילת, אם כי לא ברור היכן הייתה אז העיר אילת.
פסוק לו:וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיֹן גָּבֶר, וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ.
פסוק לז:וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ, וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. הם פנו לכיוון צפון-מזרח, כדי לעקוף את ארץ אדום.
פסוק לח:וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה'. אהרן לא מת כשאר האדם, אלא ה' קרא לו למות בשלום בראש ההר. וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
פסוק לט:וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר.
פסוק מ:וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד שישראל מתקרבים אליו, וְהוּא ישֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ובעקבות זאת התקיימה מלחמה במלך ערד, שבה ניצחו ישראל. למרות ניצחונם לא נכנסו ישראל לכנען דרך הנגב, אלא המשיכו להקיף את אדום ופנו לעבר הירדן המזרחי.
פסוק מא:וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה.
פסוק מב:וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן.
פסוק מג:וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן, וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת.
פסוק מד:וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת, וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי, בחרבות של הָעֲבָרִים, המעברים בִּגְבוּל מוֹאָב.
פסוק מה:וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים, וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד.
פסוק מו:וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד, וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה.
פסוק מז:וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה, וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ.
פסוק מח:וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים, וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל, בקרבת יַרְדֵּן ממול יְרֵחוֹ.
פסוק מט:וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים. המחנה לא התרכז במקום קטן, אלא השתרע על פני כמה קילומטרים לאורך הירדן בְּעַרְבֹת מוֹאָב. למרות זאת המואבים לא העזו להתגרות בישראל.
פסוק נ:וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
פסוק נא:דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי, כאשר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן בדרככם להיכנס אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן–
פסוק נב:וְהוֹרַשְׁתֶּם, סַלקו, גָּרשו אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם, הקישוטים שעשו בפולחניהם, וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם, אליליהם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ.
פסוק נג:וְהוֹרַשְׁתֶּם, פַּנו אֶת הָאָרֶץ מן העמים היושבים עליה עתה, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.
פסוק נד:וְהִתְנַחַלְתֶּם, עליכם לחלק אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לפי גודל המשפחות – לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ, אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל – לוֹ יִהְיֶה. לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ. לפי הגורל תחולק הארץ תחילה לשבטים, ובתוכם – למשפחות. גודל הנחלה של כל משפחה יהיה תלוי במספר ראשיה, ואז יסדירו בני המשפחה ביניהם את חלוקת הקרקעות הפנימית.
פסוק נה:וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם – וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, מי שיישארו בה יהיו לְשִׂכִּים, קוצים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם, סלעים דוקרים בְּצִדֵּיכֶם. וְצָרֲרוּ, יהיו עוינים אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ. אסור להתקיים בצדם בשלום כי לא תוכלו לחיות יחדיו. גם אם תרצו לעשות זאת לפי שעה, בסופו של דבר הם יכשילו אתכם.
פסוק נו:וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם – להרחיק אותם מכאן – אֶעֱשֶׂה לָכֶם.
