פסוק ו:מלבד עלת החדש. מוספי ראש חדש שהוא ביום ראש השנה:
פסוק יא:מלבד חטאת הכפרים. שעיר הנעשה בפנים האמור באחרי מות, שגם הוא חטאת:
פסוק יא:ועלת התמיד. ומלבד עולת התמיד תעשו עולות הללו:
פסוק יא:ונסכיהם. מוסב על המוספין הכתובים ועל תעשו והוא לשון צווי מלבד עולת התמיד ומנחתה תעשו את אלה ונסכיהם וכן כל ונסכיהם האמורים בכל המועדות חוץ משל קרבנות החג שכל ונסכה ונסכיהם ונסכיה שבהם מוסבים על התמיד ואינן לשון צווי, שהרי נסכיהם של מוספין כתובין לעצמן בכל יום ויום:
פסוק יח:ומנחתם ונסכיהם לפרים. פרי החג שבעים הם כנגד שבעים אמות שמתמעטים והולכים, סימן כליה להם, ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין:
פסוק יח:ולכבשים. כנגד ישראל שנקראו (ירמיה נ, יז) שה פזורה, והם קבועים ומנינם תשעים ושמונה לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה בשני נאמר ונסכיהם על שני תמידי היום ולא שנה הלשון אלא לדרוש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם, מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים, רמז לנסוך המים מן התורה בחג:
פסוק לה:עצרת תהיה לכם. עצורים בעשית מלאכה דבר אחר עצרת עצרו מלצאת, מלמד שטעון לינה. ומדרשו באגדה לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אמות וכשבאין ללכת, אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם:
פסוק לו:פר אחד איל אחד. אלו כנגד ישראל, התעכבו לי מעט עוד ולשון חבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד. משל למלך שעשה סעודה וכו', כדאיתא במסכת סכה (דף נה, ב) ובמדרש רבי תנחומא למדה תורה דרך ארץ, שמי שיש לו אכסנאי יום ראשון יאכילו פטומות, למחר מאכילו דגים, למחר מאכילו בשר בהמה, למחר מאכילו קטניות, למחר מאכילו ירק, פוחת והולך כפרי החג:
פסוק לט:אלה תעשו לה' במועדיכם. דבר הקצוב לחובה:
פסוק לט:לבד מנדריכם. אם באתם לדור קרבנות ברגל, מצוה היא בידכם או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו, ונמצא עובר בבל תאחר: