פסוק טז:ושעיר עזים אחד חטאת וגו׳.
כאן בג׳ מקומות נקט לשון עזים, רמז למה דמבואר גבי ברית בין הבתרים עז משולש, עיין בתוספתא הובא בר״ש פ״א דפרה ע״ש בזה.
פסוק לג:ומנחתם ונסכהם וגו׳.
הנה כאן כתב (חסר) בלא יו״ד לכך דהא יש ריבוי אפילו בלילה אפילו למחר עיין מנחות דף מ״ד ע״ב ותמורה דף י״ד וכ״מ, וכאן א״א דהוה נסכי חול ביו״ט ובש״ע הוה יו״ט וא״ש, וע״ש ברש״י תמורה דף י״ד ופסחים דף נ״ט.
פסוק לט:אלה תעשו לה׳ במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם וגו׳.
שם פיסקא קנב: לבד מנדריכם (ונדבתיכם לעלתיכם) אלו קיני זבים וזבות שנתנה תורה רשות שיביאם ברגל.
עיין בדברי רבינו בהל׳ מעה״ק רפי״ח והוא מספרי פ׳ ראה פסקא ס״ז במה דאמר שם דמחויב להביא הקרבנות ושם קאי ע״כ אקרבן נדבה שאין עליו חוב ומה דנקט שם קרבנות צבור נראה דקאי אקייץ המזבח ופר העלם דבר ועיין סוכה דנ״ו ע״א גבי רגל לאתויי כו׳ ותמורה די״ד ע״ב וביצה די״ט ע״ב ובספרי פ׳ פנחס פסקא קנ״ב דאמר שם גבי קנים שהתורה נתנה רשות שיביאם ברגל ור״ל אף עולות שאינן ראויות לאכילה דאל״כ קשה הא דביצה דף י״ט ע״ב השתא סלותי מסלתינן, גם י״ל דקמ״ל דלא נימא שלא ישהה קרבנותיו עיין מו״ק דף י״ד ודף י״ז וכו׳.