תנ"ך על הפרק - במדבר כט - מה ענינו של שמיני עצרת? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

במדבר כט

146 / 929
היום

הפרק

קרבנות ראש השנה, יום הַכִּפּוּרִים, סוכות, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃וַעֲשִׂיתֶ֨ם עֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃וּמִנְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֔ר שְׁנֵ֥י עֶשְׂרֹנִ֖ים לָאָֽיִל׃וְעִשָּׂר֣וֹן אֶחָ֔ד לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃מִלְּבַד֩ עֹלַ֨ת הַחֹ֜דֶשׁ וּמִנְחָתָ֗הּ וְעֹלַ֤ת הַתָּמִיד֙ וּמִנְחָתָ֔הּ וְנִסְכֵּיהֶ֖ם כְּמִשְׁפָּטָ֑ם לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃וּבֶעָשׂוֹר֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֤ה לַֽיהוָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֤ים בְּנֵֽי־שָׁנָה֙ שִׁבְעָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם׃וּמִנְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֔ר שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים לָאַ֖יִל הָאֶחָֽד׃עִשָּׂרוֹן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַ֞ד חַטַּ֤את הַכִּפֻּרִים֙ וְעֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכֵּיהֶֽם׃וּבַחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְחַגֹּתֶ֥ם חַ֛ג לַיהוָ֖ה שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁלֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִ֥ם יִהְיֽוּ׃וּמִנְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֨ה עֶשְׂרֹנִ֜ים לַפָּ֣ר הָֽאֶחָ֗ד לִשְׁלֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ פָּרִ֔ים שְׁנֵ֤י עֶשְׂרֹנִים֙ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֔ד לִשְׁנֵ֖י הָאֵילִֽם׃וְעִשָּׂרׄוֹן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר כְּבָשִֽׂים׃וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד מִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֗י פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכֵּיהֶֽם׃וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י פָּרִ֥ים עַשְׁתֵּי־עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃וּבַיּ֧וֹם הָרְבִיעִ֛י פָּרִ֥ים עֲשָׂרָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃מִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד מִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃וּבַיּ֧וֹם הַחֲמִישִׁ֛י פָּרִ֥ים תִּשְׁעָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃וּבַיּ֧וֹם הַשִּׁשִּׁ֛י פָּרִ֥ים שְׁמֹנָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד מִנְחָתָ֖הּ וּנְסָכֶֽיהָ׃וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י פָּרִ֥ים שִׁבְעָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּהֶ֡ם לַ֠פָּרִים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כְּמִשְׁפָּטָֽם׃וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד מִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י עֲצֶ֖רֶת תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃מִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֗ם לַפָּ֨ר לָאַ֧יִל וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃אֵ֛לֶּה תַּעֲשׂ֥וּ לַיהוָ֖ה בְּמוֹעֲדֵיכֶ֑ם לְבַ֨ד מִנִּדְרֵיכֶ֜ם וְנִדְבֹתֵיכֶ֗ם לְעֹלֹֽתֵיכֶם֙ וּלְמִנְחֹ֣תֵיכֶ֔ם וּלְנִסְכֵּיכֶ֖ם וּלְשַׁלְמֵיכֶֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט
מאת:

מה ענינו של שמיני עצרת?

הקדמה

שמיני עצרת מופיע בתורה בשני מקומות: בפרשת אמר (כג, לו; כג, לט) ובפרשת פינחס (כט, לה-לח). יש לעיין בו בשלושה דברים:

  1. מדוע הוא נקרא "היום השמיני"? הרי לכאורה הוא אינו חלק מחג הסוכות בשום מצוה!
  2. מה משמעות המלה "עצרת"?
  3. הקרבן שמקריבים בו זהה לקרבנות של ראש השנה ויום הכפורים. האם משמעות הדבר היא שהוא יום דין כמותם?

א. מדוע הוא נקרא "היום השמיני"?

יש לשאול: האם שמיני עצרת הוא חלק מחג הסוכות או לא?

מצד אחד התורה קוראת לו: "היום השמיני", משמע שהוא מהווה חלק מחג הסוכות. אבל מצד שני התורה מבדילה בינו לבין חג הסוכות בחמישה דברים!

  1. התורה אומרת מספר פעמים שחג הסוכות הוא שבעת ימים, ולא שמונה! (ויקרא כג, לד-לט-מא. במדבר כט, יב),
  2. אין נוטלים בו את ארבעת המינים (ויקרא כג, מ).
  3. אין יושבים בו בסוכה (שם, מב).
  4. קרבנותיו שונים לגמרי מקרבנות חג הסוכות: בחג הסוכות מקריבים בכל יום שני אילים וארבעה עשר כבשים, ופרי החג יורדים משלושה עשר לשבעה (במדבר כט, יב-לד), ואילו בשמיני עצרת מקריבים פר אחד, איל אחד, ושבעה כבשים (שם, לו).
  5. ששת הימים האחרונים של חג הסוכות בפרשת פינחס פותחים בוו החיבור: "וביום השני", "וביום השלישי", "וביום הרביעי", "וביום החמישי", "וביום הששי", "וביום השביעי" (שם, יז-לב), ואילו הוא אינו פותח בוו החיבור: "ביום השמיני" (שם, לה).

מדוע אם כן התורה קוראת ליום זה: "היום השמיני"?

התשובה היא מפני שנוהגות בו שלש מצוות שנוהגות בחג הסוכות: עולת ראיה, שלמי חגיגה ושלמי שמחה!

כך כתב הרמב"ם בהלכות חגיגה פ"א ה"א:

שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים, ואלו הן: הראייה, שנאמר: 'יראה כל זכורך', והחגיגה, שנאמר: 'תחוג לד' אלקיך', והשמחה, שנאמר: 'ושמחת בחגך'.
הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה...
החגיגה האמורה בתורה היא שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג בבואו להראות...
והשמחה האמורה ברגלים היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה, ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה".

במשנה במסכת חגיגה (פ"א מ"ו) נאמר: "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל, ויום טוב האחרון של חג".

פירש רבנו עובדיה מברטנורא: "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג - שלא הביא שלמי חגיגתו ועולת ראייתו".

כלומר: עולת ראיה ושלמי חגיגה צריך להביא פעם אחת בכל רגל, ומי שלא הביא ביום הראשון יכול להביא בשאר הימים, והמשנה מחדשת שאפשר להביאם גם בשמיני עצרת.

הוסיף התוספות יום טוב: "אבל שלמי שמחה כל הימים חייבים בשמחה. ולפיכך לא שייך לומר בהם שהם תשלומי הראשון".

למדנו ששמיני עצרת זהה בשלש מצוות אלו לימי חג הסוכות.

ב. מה משמעות המלה "עצרת"?

1. שלושת הסברי רש"י

רש"י (במדבר כט, לה) כתב שלושה הסברים על המלים "עצרת תהיה לכם":

עצורים בעשיית מלאכה.
דבר אחר: עצרת - עצרו מלצאת. מלמד שטעון לינה.
ומדרשו באגדה: לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות, וכשבאין ללכת אמר להם המקום: בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה, כדי שאהנה מכם. פר אחד איל אחד - אלו כנגד ישראל, התעכבו לי מעט עוד. ולשון חבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם: 'קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד'. משל למלך שעשה סעודה וכו', כדאיתא במסכת סוכה (דף נה ע"ב).

כאשר מתבוננים בדברי רש"י רואים שאף על פי שהוא כתב שלושה הסברים עניניים למלה "עצרת", יש רק שני פירושים מילוליים למלה:

  א. עצירה ממלאכה - ההסבר הראשון.

  ב. עצירה מהליכה - שני ההסברים האחרונים.

מדוע פירש רש"י שלושה פירושים?

הסביר ה"משכיל לדוד":

לפירוש הראשון קשה: מדוע דווקא רגל זה נקרא 'עצרת' יותר משאר הרגלים? הרי כולם גם כן עצורים בעשיית מלאכה!
לפירוש השני קשה שהלינה היא בלילה שלאחריו, ואיך נאמר שיום החג עצמו נקרא 'עצרת' על שם שטעון לינה בלילה שלאחריו? ועוד: הרי יום טוב ראשון גם כן טעון לינה ומדוע נקרא יום טוב האחרון 'עצרת' יותר מהראשון?

כלומר: ודאי שכל שלושת הפירושים הם נכונים, אלא ששני ההסברים הראשונים קשים בפשט, ולכן הוצרך רש"י להביא את מדרש האגדה.

2. הסבר הספורנו

הסבר אחר למלה "עצרת" כתב הספורנו (ויקרא כג, לו):

עצרת הוא - ענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט [כמו שכתב רש"י בפירוש הראשון], אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש, לעבוד במקומות ההם את הא-ל יתברך בתורה, או בתפילה, או בעבודה, כענין: 'ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא, נעצר לפני ד'' (שמואל א כא, ח). והוא אמרו: 'קדשו צום קראו עצרה' (יואל א, יד). ועל זה הדרך אמר יהוא: 'קדשו עצרה לבעל' (מלכים ב י, כ).
אמר אם כן שזה היום אחר חג הסכות, אשר בו שלמו כל שמחות הרגלים, הוא קודש להיות יום 'עצרת', שיעצרו במקומות הקודש, ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים, כאמרו: 'ישמח ישראל בעֹשיו' (תהלים קמט, ד). וזה כענין 'ויהי כי הקיפו ימי המשתה, וישלח איוב ויקדשם, והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם, כי אמר איוב: אולי חטאו בני' וכו' (איוב א, ה), וזה מפני השמחה הקודמת.

לפי הספורנו "עצרת" אינה רק עצירה ממלאכה, אלא גם עמידה, במקום קדוש, לעבוד את ד'. דבריו מורכבים משני הפירושים המילוליים שכתב רש"י: גם עצירה ממלאכה וגם עמידה!

מה המיוחד בשמיני עצרת שהוא "עצרת"? בגלל סיום הרגלים.

אבל יש לשאול שלא מספיק מובן מה ענין העצרת בסיום הרגלים.

עוד יש לשאול מה הדמיון לאיוב שהקריב קרבנות על בניו?

נראה שכוונתו היא שכמו שאיוב הקריב קרבנות בעד בניו שמא הם חטאו מתוך המשתה, כך גם כאן ענינו של שמיני עצרת הוא להעצר לפני ד' ולכפר שמא בני ישראל חטאו מתוך המשתה והסעודות שעשו בשבעת ימי חג הסוכות, ובכל הרגלים!

ג. האם ענינו של שמיני עצרת זהה לראש השנה ויום הכפורים?

כאמור, הקרבן שמקריבים בשמיני עצרת זהה לקרבנות של ראש השנה ויום הכפורים. נשאלה השאלה: האם משמעות הדבר היא שהוא יום דין כמותם?

לפי האמור בפרק הקודם ניתן לומר שענינו של שמיני עצרת דומה לראש השנה ויום הכפורים: לכפר! אבל יש להעיר שראש השנה אינו יום כפרה, אלא רק יום של דין ותשובה.

אולי אפשר לומר שענינו של שמיני עצרת הוא לחזור בתשובה, כמו ראש השנה ויום הכפורים.

הספורנו ב"כוונות התורה" פרק יג כתב הסבר אחר:

במוסף ראש חדש וחג המצות וחג השבועות היו 'פרים שנים', מורים על שני החלקים הראשונים המכוונים בתורה בכללה, על צד הכוונה הראשונה כנזכר, שהם יראת ד' יתברך ואהבתו.
אמנם בראש השנה ויום הכפורים יהיה הפר במוספין אחד בלבד, כי היה עיקר העסק בהם בחלק יראת ד' בלבד, ולא בהלל וזמרה אשר הם מאהבתו כמו בשאר המועדים, כאמרם ז"ל: 'אפשר מלך יושב על כסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה?!' (ראש השנה לב ע"ב).
וכן בשמיני עצרת, אשר הוא מורה על ימות המשיח, או העולם הבא, אין שם אלא פר אחד בלבד. וזה כי אמנם יהיה רוב העסק אז באהבתו יתברך בלבד, כאמרם (פסחים נ ע"א): 'העולם הבא כולו ביו"ד ה"א', שהוא מדת הרחמים שממנה האהבה, ואמרו ז"ל: 'והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו, יב) - אטייל עמכם בגן עדן, ולא תהיו מזדעזעין מפני' (רש"י שם מתורת כהנים).

לפי זה ענינו של שמיני עצרת שונה מאד מראש השנה ומיום הכפורים, עוד יותר משאר החגים, שכל ענינו הוא רק אהבת ד'!

סיום

גם לפי דברי הספורנו בפירושו על התורה ששמיני עצרת ענינו לעצור לפני ד' בשמחה ובתפילה, וגם לפי דברי הספורנו בכוונות התורה ששמיני עצרת ענינו אהבת ד', מתאים מאד שחז"ל קבעו את יום שמיני עצרת כיום שמחת תורה, שבו רוקדים ושמחים לפני ד' מתוך אהבת ד' ואהבת התורה.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך