א וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת בְּנֵי־נֹ֔חַ שֵׁ֖ם חָ֣ם וָיָ֑פֶת וַיִּוָּלְד֥וּ לָהֶ֛ם בָּנִ֖ים אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃ ב בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס׃ ג וּבְנֵ֖י גֹּ֑מֶר אַשְׁכֲּנַ֥ז וְרִיפַ֖ת וְתֹגַרְמָֽה׃ ד וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישׁ כִּתִּ֖ים וְדֹדָנִֽים׃ ה מֵ֠אֵלֶּה נִפְרְד֞וּ אִיֵּ֤י הַגּוֹיִם֙ בְּאַרְצֹתָ֔ם אִ֖ישׁ לִלְשֹׁנ֑וֹ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם׃ ו וּבְנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם וּפ֥וּט וּכְנָֽעַן׃ ז וּבְנֵ֣י כ֔וּשׁ סְבָא֙ וַֽחֲוִילָ֔ה וְסַבְתָּ֥ה וְרַעְמָ֖ה וְסַבְתְּכָ֑א וּבְנֵ֥י רַעְמָ֖ה שְׁבָ֥א וּדְדָֽן׃ ח וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃ ט הֽוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ י וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר׃ יא מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח׃ יב וְֽאֶת־רֶ֔סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹלָֽה׃ יג וּמִצְרַ֡יִם יָלַ֞ד אֶת־לוּדִ֧ים וְאֶת־עֲנָמִ֛ים וְאֶת־לְהָבִ֖ים וְאֶת־נַפְתֻּחִֽים׃ יד וְֽאֶת־פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת־כַּסְלֻחִ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָצְא֥וּ מִשָּׁ֛ם פְּלִשְׁתִּ֖ים וְאֶת־כַּפְתֹּרִֽים׃ טו וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת־צִידֹ֥ן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־חֵֽת׃ טז וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ וְאֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י וְאֵ֖ת הַגִּרְגָּשִֽׁי׃ יז וְאֶת־הַֽחִוִּ֥י וְאֶת־הַֽעַרְקִ֖י וְאֶת־הַסִּינִֽי׃ יח וְאֶת־הָֽאַרְוָדִ֥י וְאֶת־הַצְּמָרִ֖י וְאֶת־הַֽחֲמָתִ֑י וְאַחַ֣ר נָפֹ֔צוּ מִשְׁפְּח֖וֹת הַֽכְּנַעֲנִֽי׃ יט וַֽיְהִ֞י גְּב֤וּל הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִצִּידֹ֔ן בֹּאֲכָ֥ה גְרָ֖רָה עַד־עַזָּ֑ה בֹּאֲכָ֞ה סְדֹ֧מָה וַעֲמֹרָ֛ה וְאַדְמָ֥ה וּצְבֹיִ֖ם עַד־לָֽשַׁע׃ כ אֵ֣לֶּה בְנֵי־חָ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם׃ כא וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם־ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל׃ כב בְּנֵ֥י שֵׁ֖ם עֵילָ֣ם וְאַשּׁ֑וּר וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד וְל֥וּד וַֽאֲרָֽם׃ כג וּבְנֵ֖י אֲרָ֑ם ע֥וּץ וְח֖וּל וְגֶ֥תֶר וָמַֽשׁ׃ כד וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר׃ כה וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יָקְטָֽן׃ כו וְיָקְטָ֣ן יָלַ֔ד אֶת־אַלְמוֹדָ֖ד וְאֶת־שָׁ֑לֶף וְאֶת־חֲצַרְמָ֖וֶת וְאֶת־יָֽרַח׃ כז וְאֶת־הֲדוֹרָ֥ם וְאֶת־אוּזָ֖ל וְאֶת־דִּקְלָֽה׃ כח וְאֶת־עוֹבָ֥ל וְאֶת־אֲבִֽימָאֵ֖ל וְאֶת־שְׁבָֽא׃ כט וְאֶת־אוֹפִ֥ר וְאֶת־חֲוִילָ֖ה וְאֶת־יוֹבָ֑ב כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י יָקְטָֽן׃ ל וַֽיְהִ֥י מוֹשָׁבָ֖ם מִמֵּשָׁ֑א בֹּאֲכָ֥ה סְפָ֖רָה הַ֥ר הַקֶּֽדֶם׃ לא אֵ֣לֶּה בְנֵי־שֵׁ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם לְגוֹיֵהֶֽם׃ לב אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֧ת בְּנֵי־נֹ֛חַ לְתוֹלְדֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶ֑ם וּמֵאֵ֜לֶּה נִפְרְד֧וּ הַגּוֹיִ֛ם בָּאָ֖רֶץ אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

משכיל לדוד

דוד פארדו

פסוק ב:
ותירס זו פרס. מה שפי׳ רבינו שם זה טפי מכלהו אידך ה״ט משום דבהא איכא פלוגת׳ בין בב״ר ובין בש״ס דידן פ״ק דיומא איכא מ״ד פרס ואיכא מ״ד בית תרייקי והוא ז״ל בעי למנקט כמ״ד פרס שמסכים עם מ״ש לעיל אף על פי שיפת אלהים ליפת שבנה כורש וכו׳ דהיינו פרס:
פסוק יב:
העיר הגדולה היא נינוה שנאמר וכו׳ דאי לאו הך קרא לא הוה ידענא אי נינוה הגדולה או רסן הגדולה הכי אי׳ בב״ר ובפ״ק דיומא והק׳ הרא״ם ז״ל אמאי לא הוה מספקא לן ג״כ אי בלח היא עיר הגדולה והניחו חלק. ולע״ד דמדכתיב בין נינוה ובין כלח ולא כתיב בין בלח ובין נינוה ע״כ נינוה גדולה מכלח ומעתה תו ליכא לספוקי אי הגדולה קאי על בלח וע״כ לא מצי קאי אלא או על נינוה או על רסן. והתו׳ שם ביומא תירצו בדרך אחר דמדכתיב היא ע״כ לא קאי אמאי דסליק מניה:
פסוק יג:
להבים שפניהם דומין וכולי רבים מקשים מי הכריחו לרבינו לפרש זה השם טפי משאר השמות שנתפרשו בב״ר והר״ם ז״ל הניחו חלק והש״ח תי׳ דכל היכא שהשם הוא מלה עברית מפ׳ למה נקרא כן וכשאינו מלה עברית לא פי׳ כלום ועמו הסליחה א״א לומר כן דהרי מצינו שמות אחרים שהם ג״כ מלה עברית ולא פי׳ בהם ולא מידי דלקמן על צמרי אמרו בב״ר למה קורא אותן צמרי שהן עושין בצמר דודנים בני דודיהם של ישראל שנער שהעמידה שונא ועד להקב״ה וכן אחרים ובכלם לא פירש״י בהו ולא מידי ומה נשתנה זה. והנלע״ד לתרץ דאתא רש״י ללמדנו דכל השמות הללו של בניו של מצרים באו בל׳ רבים כלו׳ אלו הן המשפחות אבל שמות בניו ממש של מצרים לא היו אלא בל׳ יחיד לוד ענם להב נפתוח ואמנם בכלם אין חילוק כלל בין הפרטי של אבי המשפחה לשם כלל המשפחה רק שבמשפחה היה בלי יו״ד ומ״ם אבל הניקוד שוה בשניהם משא״כ בלהבים שנגזר משם להב וכך היה נקרא אבי אותה משפחה ובהשתנות השם לרבים ישתנה נקודתו כידוע והיינו דקמ״ל רש״י הכא ועמש״ל על שם יקטן:
פסוק כא:
אחי יפת הגדול איני יודע וכו׳ ההרגש הוא דמאי אצטריך למכתב הגדול הא מתולדתם מצינן למילף מאן ניהו הגדול מדכתיב את שם את חם ואת יפת ש״מ דשם הגדול ומש״ה משני דאדרבא הואיל והוכרח הכתוב שם לכתוב כן לפי חכמתן כמ״ש רש״י שם כי היכי דלא נטעה לפ׳ דשם היה הגדול ומנינהו קרא ע״ש סדר תולדותם מש״ה קמ״ל הכא יפת הגדול והדר מקשי ואכתי איני יודע וכו׳ כשהוא אומר וכו׳ ש״מ יפת הגדול. והק׳ הרא״ם ז״ל דאכתי איך ידע מזה שיפת הגדול דלמא מבן ת״ק התחיל נח להוליד ושם נולד אחר ב׳ שנים שהתחיל להוליד שהיה אז נח בן תק״ב ויפת נולד אחריו כשהיה נח בן תק״ג ונדחק לתרץ דמאחר שסתם הכתוב למדנו שלא נולדו אלא שנה אחר שנה ע״ש ולעד״ן אחר המחילה דמעיקרא לק״מ דא״כ צריכים למימר דחם הוא הגדול שבכלן שנולד בן ת״ק לנח והא ודאי לא מצית אמרת דהכא בהדיא כתיב קרא אחי יפת הגדול ועל כרחין לא קאי אלא אשם או איפת וחד מנייהו בודאי הוא הגדול שבכל הבנים דהגדול סתמא כתיב. וגם מסדר תולדותיהם דחשיב הכא שמעי׳ להא רחם קטן מיפת דחשיב ברישא תולדות יפת והדר תולדות חם והדר תולדות שם ועמ״ש בפ׳ בראשית:
פסוק כא:
אחי יפת ולא אחי חם וכו׳ ההרגש שמבחוץ דאמאי כתיב כלל אחי יפת אטו עד האידנא לא ידעי׳ דאחי יפת הוא. ומה שהפך רש״י וביאר תחלה הגדול ואח״כ אחי יפת היינו לומר דמ״ש כאן על יפת הגדול היינו נמי במקום שמונה שבחו דמש״ה נמי כתוב אחי יפת:
פסוק כה:
יקטן שהיה עניו וכו׳ עמ״ש לעיל בשם להבים וכאן נוכל לומר דהוצרך רבינו להביא אגדה זו לפי שבזה הרי הוא מכריח ביותר מ״ש לעיל בסמוך שעבר נביא היה וקרא שם בניו על העתיד והיינו שאף אם תרצה לדחוק ולומר דלעולם לא היה נביא ומה שקרא שם בנו פלג לפי שמיד בתחלת לידתו נתפלגה הארץ מלבד שסדר הכתובים אינם מורים כן כמ״ש לעיל שכתובים תולדות יקטן קודם ויהי כל הארץ מ״מ אפי׳ את״ל אין מוקדם ומאוחר בתורה מיהו מכח שם יקטן מוכרח אתה לומר דודאי נביא היה דהא מה שנקרא יקטן ע״ש ענותנותו וזה לא היה ניכר מתחלת לידתו בודאי ואלא מוכרח דנביא היה והיה צופה מה שעתיד להיות:
פסוק כו:
חצרמות ע״ש מקומו וכו׳ אף בזה הוצרך להביא מדברי אגדה טעם על השם משום דמצי׳ למימר דרבינו ז״ל ס״ל כדעת אותה מסורה שהביא הר״ב א״ת חצר מות ב׳ מילין וקשיא ליה מ״ש בן זה דקרא לו ב׳ שמות לכך ביאר דנקרא כן ע״ש מקומו שהמקום כן חצר מות ע״ש שאנשי אותו המקום מצפין למיתה בכל יום: