א וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת בְּנֵי־נֹ֔חַ שֵׁ֖ם חָ֣ם וָיָ֑פֶת וַיִּוָּלְד֥וּ לָהֶ֛ם בָּנִ֖ים אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃ ב בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס׃ ג וּבְנֵ֖י גֹּ֑מֶר אַשְׁכֲּנַ֥ז וְרִיפַ֖ת וְתֹגַרְמָֽה׃ ד וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישׁ כִּתִּ֖ים וְדֹדָנִֽים׃ ה מֵ֠אֵלֶּה נִפְרְד֞וּ אִיֵּ֤י הַגּוֹיִם֙ בְּאַרְצֹתָ֔ם אִ֖ישׁ לִלְשֹׁנ֑וֹ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם׃ ו וּבְנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם וּפ֥וּט וּכְנָֽעַן׃ ז וּבְנֵ֣י כ֔וּשׁ סְבָא֙ וַֽחֲוִילָ֔ה וְסַבְתָּ֥ה וְרַעְמָ֖ה וְסַבְתְּכָ֑א וּבְנֵ֥י רַעְמָ֖ה שְׁבָ֥א וּדְדָֽן׃ ח וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃ ט הֽוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ י וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר׃ יא מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח׃ יב וְֽאֶת־רֶ֔סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹלָֽה׃ יג וּמִצְרַ֡יִם יָלַ֞ד אֶת־לוּדִ֧ים וְאֶת־עֲנָמִ֛ים וְאֶת־לְהָבִ֖ים וְאֶת־נַפְתֻּחִֽים׃ יד וְֽאֶת־פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת־כַּסְלֻחִ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָצְא֥וּ מִשָּׁ֛ם פְּלִשְׁתִּ֖ים וְאֶת־כַּפְתֹּרִֽים׃ טו וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת־צִידֹ֥ן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־חֵֽת׃ טז וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ וְאֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י וְאֵ֖ת הַגִּרְגָּשִֽׁי׃ יז וְאֶת־הַֽחִוִּ֥י וְאֶת־הַֽעַרְקִ֖י וְאֶת־הַסִּינִֽי׃ יח וְאֶת־הָֽאַרְוָדִ֥י וְאֶת־הַצְּמָרִ֖י וְאֶת־הַֽחֲמָתִ֑י וְאַחַ֣ר נָפֹ֔צוּ מִשְׁפְּח֖וֹת הַֽכְּנַעֲנִֽי׃ יט וַֽיְהִ֞י גְּב֤וּל הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִצִּידֹ֔ן בֹּאֲכָ֥ה גְרָ֖רָה עַד־עַזָּ֑ה בֹּאֲכָ֞ה סְדֹ֧מָה וַעֲמֹרָ֛ה וְאַדְמָ֥ה וּצְבֹיִ֖ם עַד־לָֽשַׁע׃ כ אֵ֣לֶּה בְנֵי־חָ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם׃ כא וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם־ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל׃ כב בְּנֵ֥י שֵׁ֖ם עֵילָ֣ם וְאַשּׁ֑וּר וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד וְל֥וּד וַֽאֲרָֽם׃ כג וּבְנֵ֖י אֲרָ֑ם ע֥וּץ וְח֖וּל וְגֶ֥תֶר וָמַֽשׁ׃ כד וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר׃ כה וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יָקְטָֽן׃ כו וְיָקְטָ֣ן יָלַ֔ד אֶת־אַלְמוֹדָ֖ד וְאֶת־שָׁ֑לֶף וְאֶת־חֲצַרְמָ֖וֶת וְאֶת־יָֽרַח׃ כז וְאֶת־הֲדוֹרָ֥ם וְאֶת־אוּזָ֖ל וְאֶת־דִּקְלָֽה׃ כח וְאֶת־עוֹבָ֥ל וְאֶת־אֲבִֽימָאֵ֖ל וְאֶת־שְׁבָֽא׃ כט וְאֶת־אוֹפִ֥ר וְאֶת־חֲוִילָ֖ה וְאֶת־יוֹבָ֑ב כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י יָקְטָֽן׃ ל וַֽיְהִ֥י מוֹשָׁבָ֖ם מִמֵּשָׁ֑א בֹּאֲכָ֥ה סְפָ֖רָה הַ֥ר הַקֶּֽדֶם׃ לא אֵ֣לֶּה בְנֵי־שֵׁ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם לְגוֹיֵהֶֽם׃ לב אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֧ת בְּנֵי־נֹ֛חַ לְתוֹלְדֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶ֑ם וּמֵאֵ֜לֶּה נִפְרְד֧וּ הַגּוֹיִ֛ם בָּאָ֖רֶץ אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ברכת אשר

אשר וסרטיל

פסוק א:
יש בפרשה מי שהכתוב מונה את כל בניו, יש מי שאינו מונה אפילו אחד, ויש מי שמונה אחד בלבד, ומכיוון שקשה להניח שרבים כל כך היו חשוכי בנים או אבות "מודרנים" בני בן אחד, יש כאן בעיה - מה ראה הכתוב למנות את אלה ולא את אלה. (פ' נח תש"ס)
פסוק ב:
רש"י ד"ה ותירס, זו פרס (יומא י ע"א). ע"כ. השאלה, למה רש"י מבאר דווקא שם זה כבר מובאת בשפתי חכמים (ל) בשם רא"ם, אך התשובות אינן משכנעות מאד. (פ' נח תש"ס)
פסוק ה:
בפס' ה - (יפת) "...איש ללשנו, למשפחתם בגויהם". פס' כ - (חם) "...למשפחתם ללשנתם...", רש"י שם: אע"פ שנחלקו ללשונות וארצות, כולם בני חם הם. פס' לא - (שם) "...למשפחתם ללשנתם...". יא, א - "ויהי כל הארץ שפה אחת...". מסתבר שצריך ליישב קושי' זו בתשובה הכללית "אין מוקדם ומאוחר". אך קשה לי כיצד זה שלא רש"י וגם לא אחר מעירים על זה. ועוד: בעוד שהכתוב מדייק בחשבון ימי המבול בכל יום ויום, אינו אומר לנו ולוא ברמז, אימתי אירע ענין דור הפלגה. כמובן שגם קצת קשה, למה רש"י מעיר רק אצל בני חם ולא כבר אצל בני יפת. (פ' נח תשס"ה) ור' העמק דבר ובאר בשדה לפס' כ ביחס לשאלה החותמת.
פסוק ה:
"איש ללשונו". וכמה שכתבתי להלן (יא, א), ור' גם להלן (פס' כ). (פ' נח תשס"א)
פסוק ט:
רש"י ד"ה גבור ציד, צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום. ע"כ. והשווה להלן (כה, כז ד"ה יודע ציד) לצוד ולרמות את אביו בפיו וכו', וכן (שם, כח ד"ה [ציד] בפיו)... ומדרשו, בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו. ע"כ. דומה שעניין ציד החיות היה כל כך זר להם לחז"ל, שכלל לא העלו על הדעת, שהכוונה לפשוטם של הדברים. (פ' נח תשמ"ח) ורא"ם כתב שם שאין לפרש כמשמעו הפשוט שהיה יודע לצוד חיות ועופות, שהלא זה נכלל כבר במשמעות "איש שדה", ועוד שהיה די באמרו "איש ציד" כדרך שאמר "איש שדה", ועוד שביעקב נאמר "יושב אהלים" נגד מה שהיה עשו "איש שדה", ואם כן "איש יודע ציד" הוא היפוכו של ה"תם". ואף אצלנו כפל הכתוב.
פסוק י:
"ותהי ראשית ממלכתו בבל" וגו'. זה וכל התיאורים הבאים - "ואחר נפצו משפחות הכנעני" (יח), "ויהי גבול הכנעני" (יט), "למשפחתם ללשנתם" וגו' (כ), "כי בימיו נפלגה הארץ" (כה) - הם אחרי מעשה בניית העיר והמגדל (פרק יא), ולכאורה שייך גם כאן לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה. (פ' נח תשנ"ו)
פסוק יב:
רש"י ד"ה היא העיר הגדלה, היא נינוה. ע"כ. ברור שלפי הפשט רסן היא העיר הגדולה, לפחות אז, אך ראה יומא (י ע"א) ותוס' שם ד"ה איני יודע. וצ"ע. (פ' נח תש"ן)
פסוק יג:
רש"י ד"ה להבים, שפניהם דומים ללהב. ור' שפתי חכמים (אות ע). ודברי רש"י קשים - למה ירצה הכתוב שחלק מן השמות יתפרש, וחלק אחר לא? (פ' לך תשמ"ז) ור' גור אריה שפורש שם זה יותר משאר שמות, משום שאין נותנים שם עצם בשם של דבר אחר, אם לא שהוא קרוב ודומה לזה.
פסוק יז:
"הסיני". תרגם אונקלוס: אנתוסאי. ולא ידעתי למה "מתרגם" דווקא שם זה מכל השמות המובאים בפרשה. (פ' נח תשנ"ד)
פסוק יט:
"ויהי גבול הכנעני מצידון" וגו'. ראה להלן רש"י (יב, ו ד"ה והכנעני אז בארץ וגו'). (פ' לך תשנ"ז)
פסוק יט:
וכמה שכתבתי למעלה (ט, יח). (פ' נח תש"ס)
פסוק כ:
"ללשנתם, בארצתם בגויהם". ר' למעלה (פס' ה) ור' מה שכתבתי להלן (יא, א). (פ' נח תשס"א)
פסוק כא:
"...אחי יפת הגדול". לכאורה אין זה בא אלא לתקן את הרושם שהתעורר קודם - שאין יפת גדול האחים. ולכאורה אפשר לקרוא לתופעה שכזו בשם "הערה מאוחרת", על משקל "הערה מוקדמת" השכיחה היום אצל החדשים. וראה מה שכתבתי למעלה (ט, יח) וראה רד"ק לפס' כד. (פ' נח תשנ"ג)
פסוק כא:
רש"י ד"ה אחי יפת הגדול, ...ושם לא הגיע למאה שנה עד שנתים אחר המבול". מנין לו לרש"י? (פ' נח תשס"ד) וכתב רא"ם מדסתם הכתוב סדר לידתם נראה שנולדו כפי הסדר שנה אחר שנה, הרי שיפת הגדול נולד בשנת ת"ק לנח, ואחריו חם בשנת תק"א, ואחר כך שם בשנת תק"ב. וכך כתב רש"י עצמו בעבודה זרה (ט ע"א ד"ה הכי גרסינן). וכן מבואר בחזקוני למעלה (ה, לב; י, א). ור' גור אריה שאין זה מוכרח.
פסוק כא:
רש"י ד"ה אבי כל בני עבר, הנהר היה שם. נראה שכוונת רש"י לומר שהסיפא של הפס' כאלו מסורס, ושיעור הכתוב: ולשם - אבי כל בני עבר הנהר, והוא אחי יפת הגדול - "ילד גם הוא". (פ' נח תשס"ב)