האם התנ"ך מסתיים בהצהרת כורש?
הקדמה
ספר דברי הימים מסתיים כך:
כ. ויֶגֶל השארית מן החרב אל בבל, ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מְלֹך מלכות פרס.
כא. לְמַלאוֹת דבר ד' בפי ירמיהו, עד רצתה הארץ את שבתותיה, כל ימי הָשַּמָּה שָבָתָה, לְמַלאוֹת שִבעים שנה.
כב. ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר ד' בפי ירמיהו, העיר ד' את רוח כורש מלך פרס, ויעבֵר קול בכל מלכותו, וגם במכתב לאמר:
כג. כה אמר כורש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ד' אלקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם אשר ביהודה. מי בכם מכל עַמו - ד' אלקיו עִמו, וְיַעַל.
א. האם כאן, בסוף התנ"ך, מסתיימים כל האירועים המסופרים בתנ"ך?
יש לשאול: האם כאן, בסוף התנ"ך, מסתיימים כל האירועים המסופרים בתנ"ך?
התשובה היא: ודאי לא!
ספר דברי הימים מסיים בהצהרת כורש, אבל אינו מספר כלל מה קרה בעקבות הצהרת כורש. לעומת זאת, במקום שבו מסתיים ספר דברי הימים, מתחיל ספר עזרא, וכך כתוב שם בפרק א':
א. ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר ד' מפי ירמיה, העיר ד' את רוח כֹּרש מלך פרס, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר:
ב. כה אמר כֹּרש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ד' אלקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם אשר ביהודה.
ג. מי בכם מכל עַמו, יהי אלקיו עִמו, וְיעל לירושלם אשר ביהודה, וְיִבן את בית ד' אלקי ישראל, הוא האלקים אשר בירושלם.
ד. וכל הנשאר מכל המקֹמות אשר הוא גר שם - ינשאוהו אנשי מקֹמו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה, עם הנדבה לבית האלקים אשר בירושלם.
ה. ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן, והכהנים והלְוִיִם, לכל הֵעיר האלקים את רוחו לעלות לבנות את בית ד' אשר בירושלם.
ו. וכל סביבֹתיהם חִזקו בידיהם בכלי כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות, לבד על כל התנדב.
אם כן בעקבות הצהרת כורש עלו "ראשי האבות ליהודה ובנימן, והכהנים והלְוִיִם, לכל הֵעיר האלקים את רוחו לעלות לבנות את בית ד' אשר בירושלם", ובהמשך הספר מסופר על בנין בית המקדש השני!
ב. מדוע חזר ספר עזרא ופתח באותם פסוקים שבהם סיים ספר דברי הימים?
יש לשאול: מדוע חזר ספר עזרא ופתח באותם פסוקים שבהם סיים ספר דברי הימים?
כתב על כך הרמב"ן בתחילת ספר שמות (א, א):
טעם 'ואלה שמות' - כי הכתוב ירצה למנות ענין הגלות מעת רדתם למצרים, כי אז גלו בראש גולים, כאשר פירשתי, ולפיכך יחזור אל תחילת הענין, שהוא מפסוק 'וכל זרעו הביא אתו מצרימה' (בראשית מו, ז), ושם כתוב אחריו: 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה' וגו' (שם, ח), ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן.
כי אף על פי שהם שני ספרים, הספור מחובר בדברים באים זה אחר זה, וכאשר הזכיר בני יעקב קצר בבני בניו וכל זרעו, והחזיר הכלל כאשר אמר שם: 'כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים' (שם, כז).
וכענין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא, שהשלים דברי הימים: 'ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ד' בפי ירמיהו העיר ד' את רוח כורש וגו', כה אמר כורש מלך פרס' וגו', ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא, לחבר הסיפור, אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית, והספר השני מעת הבנין. וכן הדבר בשני הספרים האלה בראשית ואלה שמות.
כלומר: גם בספר שמות אנו רואים שמנהג התורה הוא שבמקום שבו מסתיים ספר אחד מתחיל הספר השני, והוא חוזר על סופו של הספר הראשון.
ג. מדוע ספר דברי הימים אינו מספר מה קרה בעקבות הצהרת כורש!
יש לשאול: מדוע ספר דברי הימים אינו מספר מה קרה בעקבות הצהרת כורש!
התשובה היא מאד פשוטה: ספר דברי הימים מספר על דברי הימים של מלכי יהודה, כמו שכתב הרד"ק בפתיחתו לספר דברי הימים, ומלכות יהודה בטלה עם גלות צדקיהו. וכאן היה צריך לסיים את הספר. אלא, שכדי לא לסיים בפורענות, דילג ספר דברי הימים עד להצהרת כורש.
כעין זה מצאנו גם בספר מלכים ובספר ירמיהו, שגם הם לא סיימו בגלות צדקיהו ובחורבן הבית, אלא בהוצאת המלך יהויכין מבית הכלא, שהיתה כעשרים ושש שנה אחרי חורבן הבית, כדי לא לסיים בדבר רע.
ד. מדוע ספר דברי הימים אינו מסיים בהוצאת המלך יהויכין מבית הכלא?
לכאורה יש לשאול: הרי ספר דברי הימים מספר על מלכי יהודה, ומשלים ומוסיף על המסופר עליהם בספר מלכים. מדוע אם כן ספר דברי הימים אינו מסיים בהוצאת המלך יהויכין מבית הכלא, כמו שמסיים ספר מלכים וספר ירמיהו?
ספר מלכים וספר ירמיהו, שנכתבו על ידי ירמיהו הנביא, מספרים על דבר טוב שקרה בימי ירמיהו הנביא: הוצאת המלך יהויכין מבית הכלא. אבל הדבר הטוב ההוא, היה טוב קטן יחסית. לעומת זאת, ספר דברי הימים, שנכתב על ידי עזרא אחרי הצהרת כורש, יכול לסיים בדבר טוב הרבה יותר: הצהרת כורש, שמרשה לעלות לירושלים, ולבנות את בית המקדש!
אמנם יש לשאול: מדוע לא הביא ספר דברי הימים גם את הוצאת המלך יהויכין מבית הכלא, וגם את הצהרת כורש?
ספר דברי הימים בפרק האחרון מקצר מאד לעומת ספר מלכים. מה שנכתב שם בחמישים ושבעה פסוקים (כג, לא - כה, ל) נכתב כאן בתשעה עשר פסוקים בלבד (א-יט). אולי מפני שהדברים כבר נכתבו שם, ונשנו בסוף ספר ירמיהו, לא רצה ספר דברי הימים לחזור על הדברים שוב.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בחזרת מלכות בית דוד למשיח צדקנו, ובבנין בית המקדש במהרה בימינו.