א וַיִּקְחוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֶת־יְהוֹאָחָ֖ז בֶּן־יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּמְלִיכֻ֥הוּ תַֽחַת־אָבִ֖יו בִּירוּשָׁלִָֽם׃ ב בֶּן־שָׁל֧וֹשׁ וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה יוֹאָחָ֣ז בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ ג וַיְסִירֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם וַֽיַּעֲנֹשׁ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב׃ ד וַיַּמְלֵ֨ךְ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֜יִם אֶת־אֶלְיָקִ֣ים אָחִ֗יו עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת־יוֹאָחָ֤ז אָחִיו֙ לָקַ֣ח נְכ֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ מִצְרָֽיְמָה׃ ה בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃ ו עָלָ֣יו עָלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּֽאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לְהֹלִיכ֖וֹ בָּבֶֽלָה׃ ז וּמִכְּלֵי֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה הֵבִ֥יא נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר לְבָבֶ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם בְּהֵיכָל֖וֹ בְּבָבֶֽל׃ ח וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהֽוֹיָקִ֜ים וְתֹֽעֲבֹתָ֤יו אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ וְהַנִּמְצָ֣א עָלָ֔יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ ט בֶּן־שְׁמוֹנֶ֤ה שָׁנִים֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ וַעֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ י וְלִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה שָׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֔ר וַיְבִאֵ֣הוּ בָבֶ֔לָה עִם־כְּלֵ֖י חֶמְדַּ֣ת בֵּית־יְהוָ֑ה וַיַּמְלֵךְ֙ אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ אָחִ֔יו עַל־יְהוּדָ֖ה וִֽירוּשָׁלִָֽם׃ יא בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וְאַחַ֛ת שָׁנָ֖ה צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֑וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ יב וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו לֹ֣א נִכְנַ֗ע מִלִּפְנֵ֛י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא מִפִּ֥י יְהוָֽה׃ יג וְ֠גַם בַּמֶּ֤לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מָרָ֔ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיע֖וֹ בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיֶּ֤קֶשׁ אֶת־עָרְפּוֹ֙ וַיְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָב֔וֹ מִשּׁ֕וּב אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יד גַּ֠ם כָּל־שָׂרֵ֨י הַכֹּהֲנִ֤ים וְהָעָם֙ הִרְבּ֣וּ לִמְעָול־מַ֔עַל כְּכֹ֖ל תֹּעֲב֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וַֽיְטַמְּאוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הִקְדִּ֖ישׁ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ טו וַיִּשְׁלַ֡ח יְהוָה֩ אֱלֹהֵ֨י אֲבוֹתֵיהֶ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם בְּיַ֥ד מַלְאָכָ֖יו הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁל֑וֹחַ כִּֽי־חָמַ֥ל עַל־עַמּ֖וֹ וְעַל־מְעוֹנֽוֹ׃ טז וַיִּֽהְי֤וּ מַלְעִבִים֙ בְּמַלְאֲכֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וּבוֹזִ֣ים דְּבָרָ֔יו וּמִֽתַּעְתְּעִ֖ים בִּנְבִאָ֑יו עַ֠ד עֲל֧וֹת חֲמַת־יְהוָ֛ה בְּעַמּ֖וֹ עַד־לְאֵ֥ין מַרְפֵּֽא׃ יז וַיַּ֨עַל עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֶ֣לֶךְ כשדיים (כַּשְׂדִּ֗ים) וַיַּהֲרֹ֨ג בַּחוּרֵיהֶ֤ם בַּחֶ֙רֶב֙ בְּבֵ֣ית מִקְדָּשָׁ֔ם וְלֹ֥א חָמַ֛ל עַל־בָּח֥וּר וּבְתוּלָ֖ה זָקֵ֣ן וְיָשֵׁ֑שׁ הַכֹּ֖ל נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃ יח וְ֠כֹל כְּלֵ֞י בֵּ֤ית הָאֱלֹהִים֙ הַגְּדֹלִ֣ים וְהַקְּטַנִּ֔ים וְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֹצְר֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ וְשָׂרָ֑יו הַכֹּ֖ל הֵבִ֥יא בָבֶֽל׃ יט וַֽיִּשְׂרְפוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַֽיְנַתְּצ֔וּ אֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְכָל־אַרְמְנוֹתֶ֙יהָ֙ שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־כְּלֵ֥י מַחֲמַדֶּ֖יהָ לְהַשְׁחִֽית׃ כ וַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן־הַחֶ֖רֶב אֶל־בָּבֶ֑ל וַֽיִּהְיוּ־ל֤וֹ וּלְבָנָיו֙ לַעֲבָדִ֔ים עַד־מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס׃ כא לְמַלֹּ֤אות דְּבַר־יְהוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כָּל־יְמֵ֤י הָשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ כב וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה בְּפִ֣י יִרְמְיָ֑הוּ הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כּ֣וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃ כג כֹּה־אָמַ֞ר כּ֣וֹרֶשׁ ׀ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כָּל־מַמְלְכ֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהוָ֧ה אֱלֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
אחרי מותו של המלך יאשיהו – וַיִּקְחוּ עַם־הָאָרֶץ אֶת־יְהוֹאָחָז בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ, שלא היה בנו הבכור, וַיַּמְלִיכֻהוּ תַחַת־אָבִיו בִּירוּשָׁלִָם.
פסוק ב:
בֶּן־שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ, וּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. חלפו שלושה חודשים עד שחזר פרעה נכו מלך מצרים מהמלחמה בכרכמיש ללא הצלחה, ועבר שוב בארץ יהודה, ובעקבות כשלונו כנראה הייתה רוחו זועפת ומרה. לאחר שהרג את יאשיהו, החשיב פרעה את עצמו כשליט העליון של יהודה, ועל כן סירב לקבל את מינויו של יהואחז.
פסוק ג:
וַיְסִירֵהוּ מֶלֶךְ־מִצְרַיִם ממלכותו בִּירוּשָׁלִָם, וַיַּעֲנֹשׁ אֶת־הָאָרֶץ בהטלת קנס על המדינה – מֵאָה כִכַּר־כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב. ומכיוון שהיה בידו כוח, צייתו אנשי יהודה לדבריו.
פסוק ד:
וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ־מִצְרַיִם אֶת־אֶלְיָקִים אָחִיו של יהואחז המודח עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וַיַּסֵּב אֶת־שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים. הוא שינה את שמו, לשם שמשמעותו זהה. כנראה עשה זאת כדי להדגיש את המהפך שחל במעמדה של מלכות יהודה מול מצרים, וְאֶת־יוֹאָחָז אָחִיו לָקַח נְכוֹ בשבי וַיְבִיאֵהוּ מִצְרָיְמָה. מלך יהודה שהוגלה למצרים לא חזר עוד, ואחריתו אינה ידועה.
פסוק ה:
בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. מכאן שיהויקים היה הבן הבכור, ויהואחז השני או השלישי. בכל זאת העם בחר ביהואחז מפני שכנראה אחיו הגדול היה אהוב פחות. ואכן, יהויקים לא היה איש מרומם ואהוד, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו.
פסוק ו:
לאחר זמן עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. אמנם פרעה הוא שהמליך את יהויקים, אבל במשך השנים הפך נבוכדנאצר לשליט גדול ותקיף הרבה יותר. הוא כבש את האזור כולו והמשיך במסע כיבושים שהגיע עד למצרים. בדרכו עבר ביהודה ומצא בה את המלך יהויקים. כיוון שיהויקים הומלך על ידי שליט עוין, וכנראה נטה אליו – וַיַּאַסְרֵהוּ, נבוכדנאצר קשר אותו בַּנְחֻשְׁתַּיִם, בכבלי מתכת כמו שנוהגים בפושעים, והתכוון לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה, במקום אחר מסופר שיהויקים מרד במלך בבל. נבוכדנאצר שבה את יהויקים ורצה להורידו לבבל, כשם שפרעה נכו לקח את יהואחז אחיו למצרים. נראה כי יהויקים לא הגיע בפועל לבבל, אולי משום שהיה זקן מדי או חולה.
פסוק ז:
וּמִכְּלֵי בֵּית ה' הֵבִיא נְבוּכַדְנֶאצַּר לְבָבֶל, וַיִּתְּנֵם בְּהֵיכָלוֹ בְּבָבֶל.
פסוק ח:
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר־עָשָׂה, שאינן מפורטות, וְהַנִּמְצָא כתוב עָלָיו, כמו הדברים הכתובים אצל ירמיהו הנביא, שהתעמת כמה פעמים עם יהויקים, הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
פסוק ט:
בֶּן־שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ. בספר מלכים נאמר שהיה מבוגר יותר כשמלך. וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'. בימי מלכותו הקצרים הוא לא נהג כראוי בעיני ה'.
פסוק י:
וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, כששבה השנה, לאחר שנה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם־כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית־ה'. נבוכדנאצר שב לארץ בפעם השנייה, לאחר שכבר שלל מכלי בית ה' בפעם הראשונה, שכן הפעם רצה לשלוט יותר בנעשה ביהודה. תחילה החרים כלי מקדש נוספים, שכן למרות מצבה הירוד של יהודה היו מחדשים את כלי הקודש. לאחר מכן לקח את יהויכין מלך יהודה לבבל, כאסיר בן תערובת. וַיַּמְלֵךְ נבוכדנאצר אֶת־צִדְקִיָּהוּ אָחִיו, כלומר אחי אביו עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. לפי האמור במקום אחר, שמו המקורי של צדקיהו היה מתניה, והמלך נבוכדנאצר הוא שבחר לו שם מלכות.
פסוק יא:
בֶּן־עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
פסוק יב:
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו. לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא שניבא אליו מִפִּי ה', ולא קיבל את דבריו.
פסוק יג:
וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד, אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים. לא היה זה רק מרד במלך בבל, אלא הפרה של שבועה בשם ה'. וַיֶּקֶשׁ, הקשה אֶת־עָרְפּוֹ, הוא התעקש וַיְאַמֵּץ, הוא חיזק אֶת־לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. נראה שאישיותו של המלך צדקיהו הייתה רכרוכית. שוב ושוב הוא התנדנד בין חששו מדברי העם לחשש מפני אלוקים.
פסוק יד:
בימיו גַּם כָּל־שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ לִמְעָל־מַעַל, לבגוד בה' כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם, וַיְטַמְּאוּ אֶת־בֵּית ה' אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם.
פסוק טו:
וַיִּשְׁלַח ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו, נביאיו, הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ. הוא חזר והורה להם לשוב אליו, כִּי־חָמַל עַל־עַמּוֹ וְעַל־מְעוֹנוֹ, ביתו.
פסוק טז:
וַיִּהְיוּ אנשי יהודה וירושלים מַלְעִבִים, מעליבים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים, מבזים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים, מתעללים, מרמים בִּנְבִאָיו, עַד עֲלוֹת חֲמַת־ה' בְּעַמּוֹ, עד שהוא כעס עליהם עַד־לְאֵין מַרְפֵּא.
פסוק יז:
וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת־מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים, וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם, וְלֹא חָמַל עַל־בָּחוּר וּבְתוּלָה, זָקֵן וְיָשֵׁשׁ, ישיש. הַכֹּל נָתַן ה' בְּיָדוֹ.
פסוק יח:
וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים שנמצאו במקדש, הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים, וְאֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיוהַכֹּל הֵבִיא נבוכדנאצר לבָבֶל. לפי המסורת חלק מהכלים הוחבאו עוד קודם לכן על ידי המלך יאשיהו או אחרים.
פסוק יט:
וַיִּשְׂרְפוּ אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים, וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם, וְכָל־אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל־כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית.
פסוק כ:
לאחר שהחריב מלך בבל את ירושלים, הרס את המקדש ושלל את כל מה שהיה בו – וַיֶּגֶל, הוא הגלה את הַשְּׁאֵרִית מִן־הַחֶרֶב אֶל־בָּבֶל, וַיִּהְיוּ־לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים, עַד־מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס. סיפורו המלא של צדקיהו מופיע גם בירמיהו וגם במלכים, ושם מסופר שנבוכדנאצר עיוור את צדקיהו והרג את ילדיו.
פסוק כא:
אנשי יהודה יצאו לגלות לְמַלֹּאות דְּבַר־ה' כפי שאמר בְּפִי יִרְמְיָהוּ, עַד־רָצְתָה, עד שתפרע הָאָרֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶיהָ, כָּל־יְמֵי הָשַּׁמָּה, שממונה שָׁבָתָה, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה. ירמיהו ניבא ששבעים שנה אחרי גלות בבל תבוא גאולה לישראל, ואכן שבעים שנה אחרי גלות צדקיהו שבו גולי ציון לארצם.
פסוק כב:
כדי לסיים את סיפור קורותיה של ממלכת יהודה בעניין המרומם את הלב, מובאת כאן הצהרת כורש. וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת, כאשר תם הזמן שנקצב בדְבַר־ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ, הֵעִיר ה' אֶת־רוּחַ, עורר את נפשו של כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס, וַיַּעֲבֶר־קוֹל, כורש הכריז בְּכָל־מַלְכוּתוֹ וְלא רק בעל-פה גַם־בְּמִכְתָּב, בכתיבה לֵאמֹר׃
פסוק כג:
כֹּה־אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: את כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא־פָקַד עָלַי לִבְנוֹת־לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. ציווי זה בא מלמעלה, ואותו אני מבקש למלא. על כן: מִי־בָכֶם מִכָּל־עַמּוֹ – עַם ה' אלוקי השמים, ה' אֱלֹהָיו יהיה עִמּוֹ, יעזור לו, וְיָעַל, יעלה לירושלים! כל אדם מישראל הרוצה לעלות לבנות את המקדש, רשאי לחזור לארץ ישראל. אחרי החורבן כולו, מסתיים הספר – והתנ"ך כולו – באזכור קצר של תחילת הגאולה.