ה' מעיר את רוח כורש

וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה בְּפִ֣י יִרְמְיָ֑הוּ הֵעִ֣יר יְ-הוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כּ֣וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃
כֹּה־אָמַ֞ר כּ֣וֹרֶשׁ ׀ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כָּל־מַמְלְכ֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְ-הוָה֙ אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְ-הוָ֧ה אֱ-לֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל׃
(דברי הימים ב לו כב-כג)

בתום שנות גלות בבל העיר ה' את רוחו של כורש, מלך פרס. כורש הרס את מלכות בבל הרשעה, ושלט באותה תקופה גם על ארץ ישראל. הוא נתן רשות ליהודי בבל שתחת שלטונו, לעזוב את מקומות מגוריהם, ולשוב ולעלות לארץ ישראל, לבנות את בית המקדש בירושלים.

הכתוב מדגיש שהקב"ה הוא שעורר את המלך הפרסי לתת רשות ליהודים שישבו תחת חסותו לעלות לארצם. קריאה זו, המעודדת את היהודים יושבי, הגלות, לשוב ולעלות ולבנות את בית המקדש, הייתה קול ה' הקורא לבניו לשוב אל מולדתם. ראיה לכך שלא הייתה זו זכותו של כורש, הינה העובדה שמאוחר יותר עצר כורש את בניית המקדש, ובלשון חז"ל: "כורש כשר היה והחמיץ"(ראש השנה ב:).

[אמנם כאשר התפרסמה ההצהרה מאת המלך הפרסי אודות הרשות לעלות לארץ ישראל, התעורר קושי רוחני בקרב חלקים גדולים מהעם, שלא רצו לקבל את הישועה הבאה על ידי גוי העובד עבודה זרה. מסיבה זו היו רבים מישראל שלא נענו לקריאתו של כורש, והתרשלו מעליה לארץ.]