א וַיִּקְחוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֶת־יְהוֹאָחָ֖ז בֶּן־יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּמְלִיכֻ֥הוּ תַֽחַת־אָבִ֖יו בִּירוּשָׁלִָֽם׃ ב בֶּן־שָׁל֧וֹשׁ וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה יוֹאָחָ֣ז בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ ג וַיְסִירֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם וַֽיַּעֲנֹשׁ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב׃ ד וַיַּמְלֵ֨ךְ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֜יִם אֶת־אֶלְיָקִ֣ים אָחִ֗יו עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת־יוֹאָחָ֤ז אָחִיו֙ לָקַ֣ח נְכ֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ מִצְרָֽיְמָה׃ ה בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃ ו עָלָ֣יו עָלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּֽאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לְהֹלִיכ֖וֹ בָּבֶֽלָה׃ ז וּמִכְּלֵי֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה הֵבִ֥יא נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר לְבָבֶ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם בְּהֵיכָל֖וֹ בְּבָבֶֽל׃ ח וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהֽוֹיָקִ֜ים וְתֹֽעֲבֹתָ֤יו אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ וְהַנִּמְצָ֣א עָלָ֔יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ ט בֶּן־שְׁמוֹנֶ֤ה שָׁנִים֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ וַעֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ י וְלִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה שָׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֔ר וַיְבִאֵ֣הוּ בָבֶ֔לָה עִם־כְּלֵ֖י חֶמְדַּ֣ת בֵּית־יְהוָ֑ה וַיַּמְלֵךְ֙ אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ אָחִ֔יו עַל־יְהוּדָ֖ה וִֽירוּשָׁלִָֽם׃ יא בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וְאַחַ֛ת שָׁנָ֖ה צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֑וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ יב וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו לֹ֣א נִכְנַ֗ע מִלִּפְנֵ֛י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא מִפִּ֥י יְהוָֽה׃ יג וְ֠גַם בַּמֶּ֤לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מָרָ֔ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיע֖וֹ בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיֶּ֤קֶשׁ אֶת־עָרְפּוֹ֙ וַיְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָב֔וֹ מִשּׁ֕וּב אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יד גַּ֠ם כָּל־שָׂרֵ֨י הַכֹּהֲנִ֤ים וְהָעָם֙ הִרְבּ֣וּ לִמְעָול־מַ֔עַל כְּכֹ֖ל תֹּעֲב֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וַֽיְטַמְּאוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הִקְדִּ֖ישׁ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ טו וַיִּשְׁלַ֡ח יְהוָה֩ אֱלֹהֵ֨י אֲבוֹתֵיהֶ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם בְּיַ֥ד מַלְאָכָ֖יו הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁל֑וֹחַ כִּֽי־חָמַ֥ל עַל־עַמּ֖וֹ וְעַל־מְעוֹנֽוֹ׃ טז וַיִּֽהְי֤וּ מַלְעִבִים֙ בְּמַלְאֲכֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וּבוֹזִ֣ים דְּבָרָ֔יו וּמִֽתַּעְתְּעִ֖ים בִּנְבִאָ֑יו עַ֠ד עֲל֧וֹת חֲמַת־יְהוָ֛ה בְּעַמּ֖וֹ עַד־לְאֵ֥ין מַרְפֵּֽא׃ יז וַיַּ֨עַל עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֶ֣לֶךְ כשדיים (כַּשְׂדִּ֗ים) וַיַּהֲרֹ֨ג בַּחוּרֵיהֶ֤ם בַּחֶ֙רֶב֙ בְּבֵ֣ית מִקְדָּשָׁ֔ם וְלֹ֥א חָמַ֛ל עַל־בָּח֥וּר וּבְתוּלָ֖ה זָקֵ֣ן וְיָשֵׁ֑שׁ הַכֹּ֖ל נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃ יח וְ֠כֹל כְּלֵ֞י בֵּ֤ית הָאֱלֹהִים֙ הַגְּדֹלִ֣ים וְהַקְּטַנִּ֔ים וְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֹצְר֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ וְשָׂרָ֑יו הַכֹּ֖ל הֵבִ֥יא בָבֶֽל׃ יט וַֽיִּשְׂרְפוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַֽיְנַתְּצ֔וּ אֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְכָל־אַרְמְנוֹתֶ֙יהָ֙ שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־כְּלֵ֥י מַחֲמַדֶּ֖יהָ לְהַשְׁחִֽית׃ כ וַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן־הַחֶ֖רֶב אֶל־בָּבֶ֑ל וַֽיִּהְיוּ־ל֤וֹ וּלְבָנָיו֙ לַעֲבָדִ֔ים עַד־מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס׃ כא לְמַלֹּ֤אות דְּבַר־יְהוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כָּל־יְמֵ֤י הָשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ כב וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה בְּפִ֣י יִרְמְיָ֑הוּ הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כּ֣וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃ כג כֹּה־אָמַ֞ר כּ֣וֹרֶשׁ ׀ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כָּל־מַמְלְכ֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהוָ֧ה אֱלֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

חומת אנך

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק כג:
מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל. אפשר לרמוז במ"ש הרב ש"ך ז"ל עה"ת דבגאולת מצרים הקב"ה הוסיף אחד על אלהים והוא גימטריא פ"ז גימטריא אני ה' והיתה גאולה עכ"ד ואפשר דלזה תמיד בדברי הנביאים אומר אני ה' כי תמיד הקב"ה מרחם ואומר אני ה' למתק אלהים ולהושיע וז"ש אני ה' לא שניתי. וכן ר"ת ה' אלהיו עמו ויעל גימטריא פ"ז כמספר אני ה' לרחם עלינו והוא גימטריא לבנה שהיא השכינה כי בעבור השכינה תהיה גאולתנו והוא רמוז ג"כ בתיבות אני ה' כי אני רמז לשכינה ה' לקב"ה. והנה סיום התורה לעיני כל ישראל היא למ"ד גם סיום הכ"ד ויעל למ"ד ולחבר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ התחיל רבינו הקדוש המשנה במ"ם מאימתי קורין שאחר הל' מ"ם ובזכות התורה תבא הגאולה כמו שאמרו רבותינו ז"ל ע"פ גם כי יתנו בגוים וכמו שאמרו בזהר חדש דגאולה זו בזכות משה רבינו עליו השלום ובזכות התורה. המקום ברב רחמיו יעשה למען שמו ויגאלנו גאולה שלימה ויבנה בית קדשנו ותפארתנו ויזכנו לשמוע תורה מפיו כמש"ה וכל בניך לימודי ה' יורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו ארחות חיים:
פסוק כג:
התהלה והתפארת לחי העולמים. ודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותחלה נס"ו:
פסוק כג:
יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך.
פסוק כג:
הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו.
פסוק כג:
ואני בחסדרך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי.
פסוק כג:
הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה.
פסוק כג:
ת"ו ש"ל ב"ע
פסוק כג:
ביל"או ייל"או
פסוק כג:
לשון ההקדמה למפתחות שנדפסו בספר חומת אנך דפוס פיסא
פסוק כג:
שער בין החומתים. זה השער פתוחי חותם (אותיות חומ"ת) להאי ספרא רבא ויקירא חומת אנ"ך ארבע חלקים. תורה. נביאים ראשונים. נביאים אחרונים. כתובים. אנכי אר"ש להקל על הנצבים בחומה. קטינט דתלמידי דברי רב הי"ו. תולעת ולא איש הצעיר גבריאל פירירה די ליאון ס"ט
פסוק כג:
אוהב דבק מאח
פסוק כג:
הט אזנך ושמח
פסוק כג:
מאחר עלו"ת לידי גמר טוב המלאכה המפוארה הזאת של ספר הקדוש הזה הגיע ע"ט דודים לברך על המיג"מר לשולח עזרו מקדש. הנותן כח לעשות חיל הפלא ופלא ביתר שאת על הדפוסים אשר לפנינו כאשר האמת יורה. ועתה שנסנו מתנינו להגדיל תורה ולהאדירה להחזיר יופי הדפוס על מכונה והדרה כאשר בראשונה באותיות אמשטרדם בשלם שבפנים בכל הדברים המסתעפים במלאכת מחשבתה מעשה ידי אמן. והעמדנו עלינו מצוה להביא מן המובחר הספרים אשר עלה בדעתנו להדפיס בשנה הזאת בדפוס החדש המשובח הלזה בעזר ה' כמו שמבוארים למטה איש על דגלו. הי"ת ברחמיו הרבים יפליא חסדיו ויזכנו להוציא לאור כל שאר ספרי הקודש הנדרשים לקנות ואינם נמצאים ומלאה הארץ דעה את ה' ובא לציון גואל במהרה בימינו אכי"ר:
פסוק כג:
שיר ושבחה
פסוק כג:
לאל ברוך גדול דעה רם על רמים. אשר לו יאות התהלה והתפארת ביה ה' צור עולמים. אשר נתן כזאת בלב איש תם וישר הולך את חכמים. להדפי"ס תמימים. ספר התורה הזה ושאר ספרי הקדש את האורים ואת התומים. זה דודי וזה רעי כחותם על זרועי אשר ברכו ה' כה"ר שמואל מולכו הי"ו יצו ה' אתו (ואת זרעו) את הברכה ערוכה בכל ושמורה בגנזי מרומים. אפריין נמטייה על אשר טרח ויגע להגדיל תורה ולהאדירה בהגהה מדוייקת שבעתים בנקודות וטעמים. וחשב מחשבות לחבר מלאכת מחשבת כל המחובר לטהור טהור את עצומים. ספר מבחר מפנינים פירוש חומ"ת אנך לא יערכנה זהב ואבן יקרה ואינך וס"ת עדיף כתר"י מלא צנא דדובשא מור ואהלות עם כל ראשי בשמים. רואיו יאמרו יופי לך משב"ח לכל הדברות ואמירות מפענח נעלמים. כי שם נקבצו פירושים נחמדים בע"ט דודים. ויעש גם הוא מטעמים. כפרים עם נרדים והשביע בצחצחות באר"ש נכוחות כמשה מפי הגבורה דורש כתי אותיות ויהיו תואמים. זאת פעולת צדיק תמים אדמ"ו הרב המופלא בוצינא דנהורא כמוהר"ר חיד"א מעלת הרב המחבר נר"ו מרן דבשמייא ישמרהו ויחייהו ויוסיף לו שנות חיים טובים ארוכים ומבורכים ימים על ימי מלך יוס"ף אלף פעמים. ונזכה ונחיה בצילו בצל החכמה ונגילה ונשמחה בו ובתורתו על אחת כמה וכמה חיבורים גדולים ועצומים אשר בידו יד הקדש סתומים וחתומים. גלי לדרעיה ונפק נהורא גלוי לכל העמים כירא. ואנכי צעי"ר לימים בראותי יופי המלאכה ויופי הדפוס והדרתו אודה ה' בכל לבב לתת כבוד לשמו אקריב זבח השלמים ואיל המלואי"ם לברך על המוגמר להודות לשם ה' הוא ברחמיו יאיר עינינו בתורתו ויחיש לנו את ישועתו תשועת עולמים. זאת נחלת עמו וצאן מרעיתו נחלת שדי ממרומים כיר"א:
פסוק כג:
שיר
פסוק כג:
יוֹם זֶה אֲשֶׁר נִשְׁלַם בְּטוֹב נִגְמָר.
פסוק כג:
סֵפֶר פְּאֵר תּוֹרָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ:
פסוק כג:
תּוֹרַת אֱלֹהִים חַי מְפוֹאָרָה.
פסוק כג:
חֶמְדָּה יְקָרָה הִיא מִפָּז מִּכְרָהּ:
פסוק כג:
הַיוֹם לְאוֹר עוֹלָם מְאוֹר זִיוָהּ.
פסוק כג:
יָאִיר וְיַזְהִיר צִיץ נֵזֶר כִּתְרָה:
פסוק כג:
יֶתֶר שְׁאֵת הֵן לָהּ בְּרוֹב יִתְרוֹן.
פסוק כג:
עַל כָּל שְׁאַר סֵפֶר זַכָּה בָרָה:
פסוק כג:
מִי זֶה יְמַלֵּל הוֹד שְׁבָחֶיהָ.
פסוק כג:
כִּי גָבְהוּ בִינוֹת לִקְרוֹא מִקְרָא:
פסוק כג:
הַיוֹם נְהַלֵּל שֵׁם אֲדוֹן עוֹלָם.
פסוק כג:
הִשְׁאִיר בְּרָכָה זֹאת לָנוּ עֶזְרָה:
פסוק כג:
זֹאת הִיא לְאוֹת עוֹלָם לְדוֹר דּוֹרִים.
פסוק כג:
בֵּין אֵל וּבֵין עֵדָה הַמִאֻשָּׁרָה:
פסוק כג:
זִכְרוֹן תְּעוּדָה זֹאת לְיִשְׁרֵי לֵב.
פסוק כג:
תָּמִיד לְהַמְתִּיק סוֹד עִם צוּף יַעְרָה:
פסוק כג:
זֹאת הַתְּעוּדָה הִיא בְיִשְׂרָאֵל.
פסוק כג:
בָּאִים בְּסוֹד דָּתוֹ יִרְאוּ אוֹרָהּ:
פסוק כג:
*מִי קָם כְּיִשְׁרִאֵל לְעוֹלָמִים.
פסוק כג:
בְּשְׁמוֹ וְשֵׁם דָּתוֹ מִכָּל נִבְרָא:
פסוק כג:
זֶה אוֹת מְאֹד נִפְלָא מְאֹד נוֹרָא.
פסוק כג:
כִּי אֵל לְעַמּוֹ צִנָּה סוֹחֵרָה:
פסוק כג:
בָּהּ נַעֲלוֹז לָעַד. וּבָה מִבְטָח.
פסוק כג:
מִשְׂגָב וּמַחְסֶה הִיא אֶל עֵת צָרָה:
פסוק כג:
בָּהּ נֶהֱנֶה נִתְּעַלְּסָה תָמִיד.
פסוק כג:
בָּהּ נֶחֱזֶה פִלְאֵי גִבּוֹר נוֹרָא:
פסוק כג:
בָּהּ הָאֱנוֹשׁ יִצְלַח וְיִתְעַלֶּה.
פסוק כג:
בַּמַּעֲלוֹת יֹאחֵז יַעְדֶּה נִזְרָהּ:
פסוק כג:
בָּהּ יַעֲלוֹז צַדִּיק וְנִשְׁמָתוֹ.
פסוק כג:
תִּשְׁכּוֹן בִּמְרוֹמֵי עַל שָׁם בִּמְקוֹרָה:
פסוק כג:
עַתָּה רְאוּ אִישִׁים וְאַנְשֵׁי שֵׁם.
פסוק כג:
יוֹפִי מְלָאכָה זוֹ הַמְהֻדָּרָה:
פסוק כג:
חוֹמַת אֲנָך מַעְשֵׂה יְדֵי אָמָּן.
פסוק כג:
נֶאְמָן גְאוֹן הַדּוֹר לוֹ הוֹד מִשְׂרָה:
פסוק כג:
הוּא רַב גְדוֹל דֵּעָה. וְכָל חָכְמָה.
פסוק כג:
בּוֹ שָׁכְנָה בִינָה. שַׁי לַמּוֹרָא:
פסוק כג:
יוֹסִף יְיָ לוֹ שְׁנוֹת חַיִים.
פסוק כג:
עַד בּוֹא מְשִׁיחַ אֵל לִבְנוֹת בִּירָה:
פסוק כג:
מִזְמוֹר לְדָוִד אִז בְּגִיל נָשִׁיר.
פסוק כג:
תּוֹךְ מִקְדְּשֵׁי עֵלְיוֹן. אָז לֹא נִירָא:
פסוק כג:
מַדְפִּיס תְּמִימִים הוּא שְׁמוּאֵל דּוֹד.
פסוק כג:
הִצִיב דְפוּס כַדָּת גַם כַּשׁוּרָה:
פסוק כג:
הִזִיל בְּנִדְבַת לֵב זְהַב כִּיסוֹ.
פסוק כג:
בִּנְיָיר וְאוֹתִיוֹת עָשְׁה יתרה:
פסוק כג:
ברכת יְיָ תעשיר ביתו.
פסוק כג:
זרעו בהוד יפרח בזכות תורה:
פסוק כג:
חזקו בני ציון בלב שלם.
פסוק כג:
לקרוא במקרא זאת לכם סתרה:
פסוק כג:
אז אל יקבצכם לעיר שלם.
פסוק כג:
עליון אשר לו כח וגבורה:
פסוק כג:
יחיש פדותכם קל מהרה הוא.
פסוק כג:
יבא ויושיע מכל צרה:
פסוק כג:
אז כל עדת אל. אל דביר קדשו.
פסוק כג:
שם יעלו שי. מנחה וקטורה:
פסוק כג:
אז נחזה אור מחזה שדי.
פסוק כג:
נשיר בקול תודה עם קול זמרה:
פסוק כג:
אז על מזבחות נעלה פרים.
פסוק כג:
נודה לשם האל ושמו נקרא:
פסוק כג:
אז כהני עליון ברוב חדוה.
פסוק כג:
יתרועעו בשיר ישאו זמרה:
פסוק כג:
הקו"ל היה מאיש צעיר מחוי קידה קמי רבנן ותלמידהן כושל שבהן
פסוק כג:
שמואל ס"ט בכמהר"ר משה הכהן זלה"ה
פסוק כג:
* הענין הוא להרב יעבץ ז"ל בספר עמודי שמים בהקדמתו אשר כתב בדף ה' ע"ב וז"ל: ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם. מי שיעיין ביחוד עניננו ומעמדנו בעולם. אנחנו האימה הגולה שה פזורה אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים ואין אומה בעולם נרדפת כמונו. מה רבים היו צרינו. מה עצמו נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו. להשמידנו לעקרנו לשרשנו מפני השנאה שסיבתה הקנאה צררונו. גם לא יכלו לנו לאבד ולכלותינו וכל האומות הקודמות העצומות. אבד זכרם. בטל סברם. סר צלם. ואנו הדבקים בה כולנו חיים היום. לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותינו אפילו אות וניקוד אחד מתורה שבכתב וכל דברי חז"ל קיימים לא יטה לארץ מנלם. לא שלט בהם יד הזמן ולא כלם. מה יענה בזה פילוסוף חריף היד המקרה עשתה כל אלה. חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה גדלו אצלי יותר מכל נסים ונפלאות שעשה הש"י במצרים ובמדבר ובא"י וכל מה שארך הגלות יותר נתאמת הנס יותר ונודע מעשה תקפו וגבורתו. עכ"ל הזהב: