פסוק ב:ויעמד הכהנים על משמרותם. ר"ל שכבר העמידם על המשמרות שהיו מוגבלים ומסודרים ביניהם מימי דוד ושלמה:
פסוק ב:ויחזקם לעבודת בית ה'. ר"ל שזרזם בענין העבודה שיהיו זרוזים בה לעשותה כראוי תמיד:
פסוק ג:תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד. ידענו כי הארון לא נלקח בגלות ירושלם כי בכלים שזכר מלך בבל לא נזכר זה גם לא נזכר בכלים שהשיב כורש לזרובבל ולזה ידמה שהוא צוה לתתו בבית שהכין לו שלמה לגנזו שם כי ידע שעתיד הבית ליחרב ולולא זה לא היה טעם לאמרו תנו את ארון הקדש בבית כי לא סר משם וכבר נרמז בזה המקום שהכין שלמה לגנזו שם בספר מלכים ויהיה אמרו אין לכם משא בכסף כי איך שיהיה כבר סר מהם זה העמל והוקל מהם ולזה זרזם שיעבדו את ה' ואת עמו במה שמנה אותם עליו:
פסוק ד:והכינו לבית אבותיכם כמחלקותיכם. ר"ל שתטרחו ליחס הלוים לבית אבותיכם איש על המחלוקת שלו:
פסוק ה:ועמדו בקדש לפלגות בית האבות וגו'. ר"ל עמדו בקדש כולכם למחלוקת בית האבות כל אחד לפי עבודתו בעבור אחיכם בני העם לעזרם על דבר הפסחים ובעבור חלקת בית אב ללוים העובד ביום ההוא כי לא יוכלו להשלים אנשי בית אב זאת העבודה לרבויה:
פסוק ו:והכינו לאחיכם לעשות. ר"ל לכהנים וזאת ההכנה היתה שהיו הלוים מפשיעים הפסחים ועוזריה לכהנים בעבודתם להכין להם הדברים כדי שיוכלו להשלים מה שיש עליהם לעשות:
פסוק יב:ויסירו העולה לתתם למפלגות לבית אבות לבני העם. ר"ל שחלקו נתחיה לאנשי הבית אב של אותו היום וזה שאיש אחד מהם לקח נתח או נתחים ידועים ממנה וכן עד כלות כל הנתחים:
פסוק יג:ויבשלו הפסח באש כמשפט. למדנו מזה המקום שהצליה תקרא בשול ולזה אמרה התורה ובשל מבושל במים לפי שבאש גם כן יקרא בשול ר"ל הצליה:
פסוק יג:והקדשים בשלו בסירות. הנה הבקר היה לשלמי חגיגת הפסח ואותם השלמים בשלו במים באלו הכלים שזכר:
פסוק יד:ואחר הכינו להם ולכהנים. ר"ל כי הלוים הכינו לעם הפסח והלשמים כמשפטי התורה למען לא יחטאו בזה והכינו אחר זה הפסח והקדשים להם ולכהנים לבשל אותם כמשפט כי הכהנים בני אהרן היו טרודים בהעלות העולה והחלבים של פסחים עד לילה ולזה הוצרכו הלוים להכין להם:
פסוק טו:והנה היו המשוררים מתעסקים כל היום בעבודת השיר והשוערים היו לשער ושער ולא סר איש מהם מעל עבודתו כי שאר הלוים הכינו כל המצטרך לכהנים ולעם ומזה המקום למדנו שהמשוררים היו משוררים בעת עבודת הפסחים כי מן התורה לא התבאר שיהיו מחצצרים רק על העולות ועל השלמים:
פסוק כ:עלה נכו מלך מצרים. כבר נקרא שמו בספר מלכים פרעה נכה:
פסוק כב:ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם התחפש. ר"ל כי שנה בגדיו כדי שלא יכירוהו וילבש כלי מלחמה ולא שמע אל דברי נכה מפי אלהים ידמה שמלחמתו היתה על פי נביא מה והגיד לו שאם ימהר יצליח כאמרו ואלהים אמר לבהלני:
פסוק כה:והנם כתובים על ספר הקינות. ידמה שהיה שם ספר נזכרו בו כל אלו הקינות או רמז בזה אל ספר הקינות שעשה ירמיה והוא מגלת איכה. שם קונן ירמיה על יאשיהו באמרו רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם (איכה ד' כ') כי בעון הדור הוא מת כמו שבארנו בספר מלכים: