פסוק א:וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַה'. וַיִּשְׁחֲטוּ את זבחי הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כמצוותו.
פסוק ב:וַיַּעֲמֵד המלך את הַכֹּהֲנִים עַל־מִשְׁמְרוֹתָם, וַיְחַזְּקֵם, זירז אותם לַעֲבוֹדַת בֵּית ה'.
פסוק ג:וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים, המלמדים לְכָל־יִשְׂרָאֵל, הַקְּדוֹשִׁים לַה' ומסורים לעבודתו, כיוון שכנראה המלכים הקודמים הוציאו את הארון ממקומו: תְּנוּ, העבירו, החזירו אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לתוך המקדש. מכאן ואילך אֵין־לָכֶם יותר עבודת מַשָּׂא בַּכָּתֵף, ועַתָּה עִבְדוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בשאר העבודות המוטלות עליכם.
פסוק ד:וְהָכִינוּ את עצמכם לְפי בֵית־אֲבֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם, למשמרותיכם, כפי שנקבע בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ.
פסוק ה:וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ לִפְלֻגּוֹת, קבוצות חלוקות לפי בֵּית הָאָבוֹת לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם. כל ישראל נקראו להיערך לעשיית הפסח לפי משפחותיהם, וַחֲלֻקַּת בֵּית־אָב תהיה גם לַלְוִיִּם.
פסוק ו:וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח, וְהִתְקַדְּשׁוּ, התכוננו וְהָכִינוּ גם לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר־ה' בְּיַד־מֹשֶׁה.
פסוק ז:וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ תרומה לִבְנֵי הָעָם – צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי־עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים, לְכָל הַנִּמְצָא בירושלים לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף, וּבָקָר לקרבנות החגיגה הנלווים לפסח שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים. כל הבהמות האֵלֶּה יבואו מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ.
פסוק ח:וְשָׂרָיו של המלך נתנו לִנְדָבָה לָעָם, לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם הֵרִימוּ את התרומה הזאת, כפירוט הזה: חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל נְגִידֵי, הממונים על בֵּית הָאֱלֹהִים, לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת צאן, וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת.
פסוק ט:וְכָנַנְיָהוּ וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְוִיִּם הֵרִימוּ תרומה לַלְוִיִּם צאן לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, וּבָקָר לזבחים הנלווים חֲמֵשׁ מֵאוֹת.
פסוק י:וַתִּכּוֹן, נעשתה באופן מסודר ומתוקן הָעֲבוֹדָה. וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל־עָמְדָם וְהַלְוִיִּם עַל־מַחְלְקוֹתָם כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ.
פסוק יא:וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח, וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים את הדם שקיבלו מִיָּדָם של השוחטים, וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים את הבהמות מעורן.
פסוק יב:וַיָּסִירוּ הָעֹלָה, חלקי הקרבן העולים למזבח, כדי לְתִתָּם – את הפסחים לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית־אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם, ולְהַקְרִיב לַה' את החלקים הראויים להקרבה כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה, וְכֵן עשו לַבָּקָר.
פסוק יג:וַיְבַשְּׁלוּ, הכינו באש, צלו את הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט הכתוב בתורה, וְהַקֳּדָשִׁים האחרים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת, בסירים וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת, קערות, וַיָּרִיצוּ, העבירו מהר לְכָל־בְּנֵי הָעָם.
פסוק יד:וְאַחַר שהכינו הלויים את הזבחים לאחיהם הֵכִינוּ לָהֶם עצמם וְלַכֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן היו עסוקים כל היום בְּהַעֲלוֹת על המזבח את הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים, החלקים המובחרים בבשר עַד־לָיְלָה, וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן.
פסוק טו:וְהַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי־אָסָף עמדו עַל־מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ, משוררי המלך ברוח הקודש ששרתה עליהם, וְהַשֹּׁעֲרִים עמדו על משמרתם לְשַׁעַר וָשָׁעַר, על כל שער ושער. אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם, כִּי־אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם הֵכִינוּ גם לָהֶם.
פסוק טז:וַתִּכּוֹן כָּל־עֲבוֹדַת ה' בַּיּוֹם הַהוּא, לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח ה' כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ.
פסוק יז:וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בירושלים אֶת־הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא, וְאֶת־חַג הַמַּצּוֹת חגגו שִׁבְעַת יָמִים.
פסוק יח:וְלֹא־נַעֲשָׂה פֶסַח כהלכתו וברוב עם כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. וְכָל־מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר־עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם.
פסוק יט:בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה.
פסוק כ:אַחֲרֵי כָל־זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין, חיזק וקומם יֹאשִׁיָּהוּ אֶת־הַבַּיִת, עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל־פְּרָת, וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ למלחמה. פרעה נכו לא התכוון להילחם ביהודה. הוא וצבאו הצפינו עד נהר פרת כדי להתעמת עם האימפריות הצפוניות, ולשם כך היה עליהם לעבור בגבולות ממלכת יהודה. יאשיהו החליט לעמוד בדרכם ולעצור את התקדמותם.
פסוק כא:וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מלך מצרים מַלְאָכִים, שליחים לֵאמֹר: מַה־לִּי וָלָךְ, אין ביננו כלום, מֶלֶךְ יְהוּדָה ?!לֹא־עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם אני בא למלחמה, כִּי אם אֶל־בֵּית מִלְחַמְתִּי, אל מקום הקרב שלי בכרכמיש, וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי, לזרז אותי. חֲדַל־לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר־עִמִּי. אל תתגרה באל המלווה אותי למלחמה, וְאַל־יַשְׁחִיתֶךָ, יהרוג אותך.
פסוק כב:יאשיהו לא שמע לאזהרת נכו, וְלֹא־הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו, לא נסוג מִמֶּנּוּ, כִּי לְהִלָּחֶם־בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ, לבש את בגדי המלחמה שלו. וְלֹא שָׁמַע אֶל־דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים, לא הקשיב לנביאי ישראל שאישרו שמסעו של מלך מצרים הולם את רצון ה', וַיָּבֹא יאשיהו המלך לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ.
פסוק כג:וַיֹּרוּ הַיֹּרִים, הקַּשתים שלַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: הַעֲבִירוּנִי, הוציאוני מהמערכה, כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד, נפצעתי קשות.
פסוק כד:וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן־הַמֶּרְכָּבָה שממנה נלחם, וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר־לוֹ, שהיה מהיר ונוח יותר, וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם. וַיָּמָת יאשיהו וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו. וְכָל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל־ יֹאשִׁיָּהוּ. הוא לא היה רק מלך צדיק ומוכשר, אלא גם מוערך ואהוב על העם.
פסוק כה:וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל־יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ, הספידוהו כָל־הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל־יֹאשִׁיָּהוּ עַד־הַיּוֹם. וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל־יִשְׂרָאֵל. הפכו את הזכרת יאשיהו בקינותיהם למנהג קבוע בישראל, וְדברי האבל הִנָּם כְּתוּבִים עַל ספר הַקִּינוֹת, במגילת הקינות איכה.
פסוק כו:וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו שעשה, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת ה' שראוי לעשות.
פסוק כז:וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.
