ולא נעשה פסח כמוהו בישראל

נאמר בפרקנו:

וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל הַֽנִּמְצְאִ֛ים אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְאֶת־חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ וְלֹֽא־נַעֲשָׂ֨ה פֶ֤סַח כָּמֹ֙הוּ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מִימֵ֖י שְׁמוּאֵ֣ל הַנָּבִ֑יא וְכָל־מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ לֹֽא־עָשׂ֡וּ כַּפֶּ֣סַח אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה יֹֽ֠אשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם וְכָל־יְהוּדָה֙ וְיִשְׂרָאֵ֣ל הַנִּמְצָ֔א וְיוֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃
(דברי הימים ב לה יז-יח)

כאשר זכו להשליך ולהיטהר מעבודה זרה, ולקבל על עצמם עול עבדות ה', הייתה זו הקרבת פסח במדרגה יותר שלימה, וכפי שכתב בספר החינוך:

שאנו עושין אותו לאות ולזכרון שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה ונכנסנו בברית התורה והאמונה, אין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא הפך מזה שיצא מן הכלל וכפר באמונה.
(ספר החינוך מצוה יג)

זהו מה שאמר הנביא, שמאז ימי השופטים והמלכים לא הגיעה תשובתם למידה כזו שעזבו כל אליליהם ובאו להידבק בה' כמו בימי יאשיהו [ובמשך חכמה כתב כעין זה, עיין שם].