מדוע לא נכתבה תשובת מנשה בספר מלכים?
הקדמה
1. מנשה מלך יהודה וחטאיו
בספר מלכים (ב פרק כ"א) נאמר על מנשה מלך יהודה:
ב. ויעש הרע בעיני ד' כתועבֹת הגוים...
ג. ויקם מזבחות לבעל, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, וישתחו לכל צבא השמים ויעבֹד אֹתָם.
ד. ובנה מזבחֹת בבית ד'...
ה. ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית ד'...
ו. והעביר את בנו באש, ועונן ונִחש ועשה אוב ויִדעֹנים, הִרְבָּה לעשות הרע בעיני ד' להכעיס...
טז. וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד, עד אשר מִלא את ירושלים פֶּה לָפֶה, לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה, לעשות הרע בעיני ד'.
על כך אמר הנביא שבית המקדש יחרב, וישראל ימותו בחרב ויגלו מהארץ (שם, יב-טז).
הנביא חזר על כך במקומות נוספים בספר מלכים (מל"ב כג, כו-כז; כד, ג-ד), ובספר ירמיהו (טו, ד).
2. תשובתו של מנשה מלך יהודה
בספר דברי הימים מסופר שמנשה חזר בתשובה!
כך נאמר שם בפרק ל"ג:
י. וידבר ד' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו.
יא. ויָבֵא ד' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכדו את מנשה בחֹחים, ויאסרֻהו בנחֻשתַיִם, ויוליכֻהו בבלה.
יב. וּכְהָצֵר לו חִלה את פני ד' אלקיו, וַיִכָּנַע מאוד מלפני אלקי אבותיו.
יג. ויתפלל אליו וַיֵעָתֵר לו, וישמע תחִנתו וישיבֵהו ירושלים למלכותו, וידע מנשה כי ד' הוא האלקים.
נשאלת השאלה: מדוע לא נכתבה תשובתו של מנשה בספר מלכים?
כבר שאל שאלה זו האברבנאל (עמ' תרסו)]:
למה לא כתב כותב הספר בכאן שעשה מנשה תשובה ונכנע לפני ד' בהיותו גולה בבלה, ושנתקבלה תשובתו, ושהשיבהו ד' יתברך לירושלים? כמו שנזכר כל זה, רוצה לומר גלותו בבלה ותשובתו והכנעתו ושובו לירושלים והסרת העבודה זרה שהסיר מן הארץ, בדברי הימים?.
א. הסבר האברבנאל
ענה על כך האברבנאל (מלכים ב כג, כו-כז עמ' תרעג):
ועם היות שמנשה עשה תשובה מתוך צרה בהיותו אסור ביד מלך בבל, והתפלל אל ד', הנה בזכות חזקיהו אביו ראה ד' יתברך להגן עליו ולהשיבו אל מלכותו.
ולא אמר הכתוב שהיתה תשובתו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, כמו שנאמר ביאשיהו (מל"ב כג, כה), לפי שהיתה תשובתו מתוך צרה, ובתוכו ישים ארבו. ואחשוב שהנביא ירמיהו, אשר כתב את הספר הזה, לא ראה לכתוב כאן תשובת מנשה לזאת הסיבה. רוצה לומר להיותה בלתי שלמה ושלא כראוי.
1. תיאור הירושלמי לתשובתו של מנשה
מה שכתב האברבנאל: "לפי שהיתה תשובתו מתוך צרה, ובתוכו ישים ארבו", נראה שכוונתו למה שאמרו בירושלמי במסכת סנהדרין (פ"י ה"ב) על תשובתו של מנשה:
אמר רבי לוי: מולא [=דוד] של נחושת עשו לו, ונתנו אותו בתוכה, והיו מסיקין תחתיו.
כיון שראה שצרתו צרה, לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה.
כיון שלא הועיל לו כלום, אמר: זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת: 'בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ד' אלקיך ושמעת בקולו, כי א-ל רחום ד' אלקיך, לא ירפך ולא ישחיתך, ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם' (דברים ד, ל-לא). הרי אני קורא אותו. אם עונה אותי - מוטב, ואם לאו - הא כל אפייא שוין [=כל הפנים שוות. כלומר: חס ושלום אין הבדל בין ד' לבין ההבלים!]
והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות, שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקדוש ברוך הוא.
והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה?!
אמר להן: אם איני מקבלו בתשובה - הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה.
מה עשה לו הקדוש ברוך הוא? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו, ושמע תחינתו.
הדא היא דכתיב: 'ויתפלל אליו ויעתר לו, וישמע תחינתו וישיבהו' (דברי הימים ב לג, יג). אמר רבי לעזר בי רבי שמעון: בערבייא צווחין לחתרתה עתרתה.
פירש "קרבן העדה":
בערבייא קורין ל'חתירה' 'עתירה', אם כן הא דכתיב 'ויעתר לו' הוה כאילו כתיב: 'ויחתר'.
יש לשים לב שתשובת מנשה היתה כל כך גרועה, שגם כאשר עִנו אותו הוא לא התפלל מיד לד', אלא תחילה התפלל לכל סוגי העבודה זרה שהוא הכיר, ורק כאשר הוא ראה שהוא לא נענה - כפי שהיה צריך להיות לו פשוט מלכתחילה שכל סוגי העבודה זרה שהם הבל וריק אין להם כח כלל - אז פנה אל ד'. אבל גם אז הוא לא התפלל מתוך הכנעה וענוה, אלא מתוך התרסה, שאם ד' לא יענה לו אזי ח"ו כאילו לד' אין כח, כמו האלילים! וכל זאת אחרי שכל כך הרשיע, כמו שלמדנו בהקדמה!
המלאכים ניסו לסתום את החלונות כביכול, כדי שד' לא יקבל את תשובתו, וגם תמהו האם ד' מוכן לקבל את תשובתו. וד' אמר שכן, כדי ללמדנו שלעולם אין הדלת ננעלת בפני התשובה.
עוד הוסיף הירושלמי שד' עשה כביכול כעין חתירה מתחת כסא הכבוד, כדי לקבל את תשובתו.
מפורש בירושלמי כדברי האברבנאל!
2. הגדרת תשובתו של מנשה בתלמוד הבבלי
בגמרא במסכת סנהדרין (קא ע"ב) אמרו:
שנו רבותינו: שלושה באו בעלילה ואלו הן: קין, ועשו, ומנשה.
קין... עשו... מנשה, בתחילה קרא לאלוהות הרבה, ולבסוף קרא לאלקי אבותיו.
פירש רש"י:
שבאו בעלילה - שלא באו לבקש לפני הקדוש ברוך הוא בתפילה, אלא באו בעלילה, שאמרו דברים של נצחון, שאין להם תשובה.
מנשה - בא בעלילה, שלא התפלל למקום, אלא לבסוף: 'אם לא תושיעני מה הועיל לי שקראתי לך יותר משאר אלהות', והיינו דכתיב: 'ויכנע לפני אלקי אבותיו', מכלל דעד השתא לפני אלוהות אחרים נכנע.
3. מה משמעות המחתרת?
עוד אמרו במסכת סנהדרין (קג ע"א):
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: 'ויתפלל אליו וַיֵעָתֵר לו, וישמע תחִנתו וישיבֵהו ירושלים'? מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין.
מה משמעות המחתרת?
א. הסבר ה"יד רמ"ה"
הסביר ה"יד רמ"ה" שם:
דברים הללו דרך משל נאמרו, שהרי הקדוש ברוך הוא ברא את כל הנמצאות, ואין דבר עומד לפניו, כדי שיצטרך לעשות דבר בחשאי. כביכול כאדם שעושה דבר ומתירא לגלותו מפני הלה שכנגדו, שמעכב על ידו. או כאדם שרוצה לעשות דבר שלא כהוגן, ומתיירא לעשותו בגלוי, מפני הלה שמוכיחו. וחלילה לא-ל מכל אלו.
לפיכך אני אומר שדברים הללו צריכין פתרון. וזה פתרונן: הדבר ידוע שמדת החסד והרחמים למי שאינו ראוי להן - לפנים משורת הדין הן, ואין למדת הדין דרך בהן. לפיכך העושה דבר חסד שהוא רחוק מאד משורת הדין, כגון שגמל חסד למי שלא היה ראוי לו כלל, כמנשה וכיוצא בו, נמצא שלא נעשה הדבר על פי מדת הדין. שהרי מדת הדין נותנת שלא לגמול חסד אלא למי שראוי לו. ואם גמלו - נמצא שעשאו שלא לדעת מדת הדין.
וענין מחתרת האמור כאן לשון משל הוא, לפי שמעשיה בחשאי, שלא לדעת אחרים, אף כאן מדת החסד הזה שלא לדעת מדת הדין נעשה, והרי הוא כאילו נעשה בחשאי מפני מדת הדין.
וכל כך למה? ללמדך מדת חסדיו של הקב"ה, שקבל את מנשה בתשובה, אף על פי שלא היתה מדת הדין נותנת לקבל כלל.
ב. הוספת ה"תורת חיים"
הוסיף ה"תורת חיים" שם:
אף על גב דבלאו הכי איכא מקום סתר לבעלי תשובה לקבלם מפני מדת הדין, כדאיתא בפרק 'ערבי פסחים' (קיט ע"א): 'וידי אדם מתחת כנפיהם - 'ידו' כתיב, וזה ידו של הקדוש ברוך הוא, שהיא פרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין', שאני מנשה, שהרבה לפשוע כל כך הרבה בגלוי, עד דלא מסתייע ליה מילתא לקבלו משם, והוצרך עוד סיוע אחריתי כדי לקבלו.
נמצאנו למדים גם מהירושלמי וגם מהבבלי כדברי האברבנאל, שתשובתו של מנשה לא היתה שלמה!
4. מדוע הדברים כן נכתבו בספר דברי הימים?
צריך להסביר מדוע הדברים כן נכתבו בספר דברי הימים.
נראה שההסבר הוא שבסופו של דבר מנשה חזר בתשובה, וד' קיבל את תשובתו. אלא שירמיהו לא כתב את תשובתו, כדי ללמדנו שתשובתו לא היתה שלמה. אבל אחרי שירמיהו לימד אותנו דבר זה, עזרא יכל לכתוב את תשובתו של מנשה. הסבר זה דומה למה שמצאנו דברים שאינם כתובים בתורה וחז"ל לימדונו שהם קרו, כמו השלכת אברהם אבינו לכבשן האש באור כשדים (ועיין בהסבר המהר"ל שם).
ועיין עוד בסמוך בטעם נוסף.
ב. הסבר נוסף של האברבנאל
עוד כתב האברבנאל (שם):
וגם שנאמר שעשה מנשה תשובה, הנה העם לא עשאה, ואף על פי שהוא אמר לאיש יהודה שיעבדו את ד' אלקי ישראל, עם היות שנתן להם רשות על זה, אין ספק שלא עזבו את אלהיהם, כי לא נכנעו כלבב המלך.
יש לשאול על דברי האברבנאל שמפורש בספר דברי הימים שאחרי שמנשה חזר בתשובה ואמר להם לעבוד את ד' הם לא עבדו עבודה זרה, אלא רק את ד'!
כך נאמר שם: "ויִבן את מזבח ד', ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה, ויאמר ליהודה לעבוד את ד' אלקי ישראל. אבל עוד העם זֹבחים בבמות, רק לד' אלקיהם" (לג, טז-יז). כלומר: הם עברו על איסור שחוטי חוץ, אבל הם זבחו לד', ולא לעבודה זרה! ועיין בסמוך.
ג. הסברי ה"כלי יקר" והמלבי"ם
1. הסברי ה"כלי יקר"
כעין ההסבר השני של האברבנאל כתב גם ה"כלי יקר" על פי דרכו שתשובתו של מנשה היתה שלמה, וביתר הרחבה:
לפי שהחטיא רבים ונשארו העם בחטאם ובכשלונם, לזה לא הזכיר כאן ירמיהו תשובתו, ואף על פי שהיתה שלמה, לפי שלא הועילה, שהרי רבים נשארו בכשלונם. והיה הדין נותן שלא יספיקו בידו לשוב, ושלא תקובל תשובתו, ולזאת הסבה היו מלאכי השרת מעכבים קבלת תשובתו, אלא שהקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד, ויעתר לו ד', ויחתר לו כתיב.
עוד כתב ה"כלי יקר":
זאת ועוד כי תשובת מנשה תועיל למה שבין אדם למקום, אבל מה שהיה בינו לבין בני אדם, אשר שפך דמם - לא תועיל התשובה, ולכך לא הזכירה ירמיהו כאן, בכותבו ספר מלכים.
אבל עזרא כתב דברים כהוויתן, ושהיתה שלמה, והועילה לו למנשה להשיבו למלכותו, ולמאן דאמר אף לחיי העולם הבא [= ר' יהודה בסנהדרין צ ע"א]. ולזה יאה להזכירה.
2. הסבר המלבי"ם
כעין שני הסברי ה"כלי יקר" כתב גם המלבי"ם (מלכים ב כא, טו-טז), אבל הוא לא כתב שתשובתו של מנשה היתה שלמה:
הגם שמנשה עשה תשובה, כנזכר בדברי הימים (שם, יב-טז), לא שב ד' מחרון אפו, משני טעמים:
א] שהעם לא עזבו תועבותיהם, רק מנשה אמר להם לעבוד את ד', אבל הם לא שבו מדרכם, וזהו שאמר: 'יען אשר עשו את הרע בעיני'. ולא עוד אלא שגלגל עליהם כל עוונות אבותם [כמו שאמרו על 'וביום פקדי, ופקדתי עליהם חטאתם' (שמות לב, לד), כיון שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם 'פוקד עון אבות על בנים' (כמו שאמרו בברכות דף ז)], וזהו שאמר: 'ויהיו מכעיסים אותי מן היום אשר יצאו אבותם ממצרים' וכו'.
ב] שהגם שמנשה שב מעבודת אלילים, לא שב על הרצח אשר עשה, ועל יתר תועבותיו, וזהו שאמר: 'וגם דם נקי שפך מנשה'. שמלבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה, הוא עצמו נשאר בידו חטא שפיכת דמים, ועל כן לא זכר בכאן שעשה תשובה כמו שהזכיר בדברי הימים, כמו שנאמר לקמן (כג, כו): 'אך לא שב ד' מחרון אפו הגדול אשר חרה אפו ביהודה, על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה', ובסימן כד, ג-ד: 'אך על פי ד' היתה ביהודה להסיר מעל פניו, בחטאת מנשה, ככל אשר עשה. וגם דם הנקי אשר שפך, וימלא את ירושלים דם נקי ולא אבה ד' לסלוח', וכן בירמיה טו, ד.
יש לשאול גם על דברי ה"כלי יקר" וגם על דברי המלבי"ם את השאלה ששאלנו על דברי האברבנאל שמפורש בספר דברי הימים שאחרי שמנשה חזר בתשובה ואמר להם לעבוד את ד' הם לא עבדו עבודה זרה, אלא רק את ד'!
כך נאמר שם: "ויִבן את מזבח ד', ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה, ויאמר ליהודה לעבוד את ד' אלקי ישראל. אבל עוד העם זֹבחים בבמות, רק לד' אלקיהם" (לג, טז-יז). כלומר: הם עברו על איסור שחוטי חוץ, אבל הם זבחו לד', ולא לעבודה זרה!
נראה לענות שאף על פי שבזמן מנשה הם עבדו לד', אבל מיד אחר כך הם חזרו לעבוד עבודה זרה, כמו שעולה מהמסופר על יאשיהו שביער את העבודה זרה מהארץ (מלכים ב כג, ד-כ ודהי"ב לד, ג-ז).
ד. הסבר ה"פחד יצחק"
הסבר אחר, מיוחד מאד, כתב הרב יצחק למפרונטי, בספרו "פחד יצחק" [חלק י"ג, ערך "תשובה" (דף קעז ע"א)]:
נראה לעניות דעתי לבאר הטעם למה לא נכתבה תשובת מנשה בספר מלכים, ונכתבה בספר דברי הימים, לפי שכל אותם האנשים שהחטיא מנשה, עדיין היו חוטאים בימי מנשה ובימי המלכים. ואפילו אחר מיתתם הם החטיאו בניהם, ולא נתקבלה תשובתו, וקרא קא צוח: 'על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה' (כג, כו). ואם מנשה בגיהינם, בכל יום דרך משל היה מתלבן חלק אחד ממאה מעוונותיו, הרי אותם האנשים שהיו חוטאים בשבילו [כלומר: בגללו] היו מוסיפים הרבה יותר על חטאו. אמנם אחר חורבן בית המקדש, ושהוסר יצר הרע של עבודה זרה, ולא נשארה עוד עבודה זרה, כמו שנראה מעזרא, אז התחיל עוון מנשה להתמרק, ונתקבלה תשובתו למפרע.
יהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלמה, ולהיגאל גאולה שלמה.