תנ"ך על הפרק - דברי הימים ב לג - כיצד יתכן שמנשה מלך יהודה עבד עבודה זרה? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברי הימים ב לג

926 / 929
היום

הפרק

בֶּן־שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה שָׁנָ֖ה מְנַשֶּׁ֣ה בְמָלְכ֑וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיָּ֗שָׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נִתַּ֖ץ יְחִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּח֤וֹת לַבְּעָלִים֙ וַיַּ֣עַשׂ אֲשֵׁר֔וֹת וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃וּבָנָ֥ה מִזְבְּח֖וֹת בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּירוּשָׁלִַ֥ם יִֽהְיֶה־שְּׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָֽה׃וְהוּא֩ הֶעֱבִ֨יר אֶת־בָּנָ֤יו בָּאֵשׁ֙ בְּגֵ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם וְעוֹנֵ֤ן וְנִחֵשׁ֙ וְֽכִשֵּׁ֔ף וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעוֹנִ֑י הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הַסֶּ֖מֶל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בְּבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶל־דָּוִיד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִֽירוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעֵילֽוֹם׃וְלֹ֣א אוֹסִ֗יף לְהָסִיר֙ אֶת־רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מֵעַל֙ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱמַ֖דְתִּי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים לְכָל־הַתּוֹרָ֛ה וְהַֽחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃וַיֶּ֣תַע מְנַשֶּׁ֔ה אֶת־יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם לַעֲשׂ֣וֹת רָ֔ע מִן־הַ֨גּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מְנַשֶּׁ֥ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ וְלֹ֥א הִקְשִֽׁיבוּ׃וַיָּבֵ֨א יְהוָ֜ה עֲלֵיהֶ֗ם אֶת־שָׂרֵ֤י הַצָּבָא֙ אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיִּלְכְּד֥וּ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה בַּחֹחִ֑ים וַיַּֽאַסְרֻ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיּוֹלִיכֻ֖הוּ בָּבֶֽלָה׃וּכְהָצֵ֣ר ל֔וֹ חִלָּ֕ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיִּכָּנַ֣ע מְאֹ֔ד מִלִּפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתָֽיו׃וַיִּתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֗יו וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ וַיִּשְׁמַ֣ע תְּחִנָּת֔וֹ וַיְשִׁיבֵ֥הוּ יְרוּשָׁלִַ֖ם לְמַלְכוּת֑וֹ וַיֵּ֣דַע מְנַשֶּׁ֔ה כִּ֥י יְהוָ֖ה ה֥וּא הָֽאֱלֹהִֽים׃וְאַחֲרֵי־כֵ֡ן בָּנָ֣ה חוֹמָ֣ה חִֽיצוֹנָ֣ה ׀ לְעִיר־דָּוִ֡יד מַעְרָבָה֩ לְגִיח֨וֹן בַּנַּ֜חַל וְלָב֨וֹא בְשַׁ֤עַר הַדָּגִים֙ וְסָבַ֣ב לָעֹ֔פֶל וַיַּגְבִּיהֶ֖הָ מְאֹ֑ד וַיָּ֧שֶׂם שָֽׂרֵי־חַ֛יִל בְּכָל־הֶעָרִ֥ים הַבְּצֻר֖וֹת בִּיהוּדָֽה׃וַ֠יָּסַר אֶת־אֱלֹהֵ֨י הַנֵּכָ֤ר וְאֶת־הַסֶּ֙מֶל֙ מִבֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְכָל־הַֽמִּזְבְּח֗וֹת אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֛ה בְּהַ֥ר בֵּית־יְהוָ֖ה וּבִירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּשְׁלֵ֖ךְ ח֥וּצָה לָעִֽיר׃ויכןוַיִּ֙בֶן֙אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה וַיִּזְבַּ֣ח עָלָ֔יו זִבְחֵ֥י שְׁלָמִ֖ים וְתוֹדָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לִֽיהוּדָ֔ה לַעֲב֕וֹד אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אֲבָל֙ ע֣וֹד הָעָ֔ם זֹבְחִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת רַ֖ק לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֣י מְנַשֶּׁה֮ וּתְפִלָּת֣וֹ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וְדִבְרֵי֙ הַֽחֹזִ֔ים הַֽמְדַבְּרִ֣ים אֵלָ֔יו בְּשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הִנָּ֕ם עַל־דִּבְרֵ֖י מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וּתְפִלָּת֣וֹ וְהֵֽעָתֶר־לוֹ֮ וְכָל־חַטָּאת֣וֹ וּמַעְלוֹ֒ וְהַמְּקֹמ֗וֹת אֲשֶׁר֩ בָּנָ֨ה בָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ וְהֶעֱמִיד֙ הָאֲשֵׁרִ֣ים וְהַפְּסִלִ֔ים לִפְנֵ֖י הִכָּנְע֑וֹ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַ֖ל דִּבְרֵ֥י חוֹזָֽי׃וַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בֵּית֑וֹ וַיִּמְלֹ֛ךְ אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וּשְׁתַּ֛יִם שָׁנָ֖ה אָמ֣וֹן בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּֽירוּשָׁלִָֽם׃וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֑יו וּֽלְכָל־הַפְּסִילִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֔יו זִבַּ֥ח אָמ֖וֹן וַיַּֽעַבְדֵֽם׃וְלֹ֤א נִכְנַע֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כְּהִכָּנַ֖ע מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֑יו כִּ֛י ה֥וּא אָמ֖וֹן הִרְבָּ֥ה אַשְׁמָֽה׃וַיִּקְשְׁר֤וּ עָלָיו֙ עֲבָדָ֔יו וַיְמִיתֻ֖הוּ בְּבֵיתֽוֹ׃וַיַּכּוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כָּל־הַקֹּֽשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם־הָאָ֛רֶץ אֶת־יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

כיצד יתכן שמנשה מלך יהודה עבד עבודה זרה?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם.
ב. ויעש הרע בעיני ד', כתועבות הגוים אשר הוריש ד' מפני בני ישראל.
ג. וישב ויבן את הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו, ויקם מזבחות לבעלים, ויעש אשרות, וישתחו לכל צבא השמים ויעבֹד אֹתם.
ד. ובנה מזבחות בבית ד', אשר אמר ד': בירושלם יהיה שמי לעולם.
ה. ויבן מזבחות לכל צבא השמים, בשתי חצרות בית ד'.
ו. והוא העביר את בניו באש בגי בן הנם, ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני, הרבה לעשות הרע בעיני ד' להכעיסו.
ז. וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלקים, אשר אמר אלקים אל דויד ואל שלמה בנו: בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעילום.
ט. ויתע מנשה את יהודה וישבי ירושלם לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ד' מפני בני ישראל.

מנשה הרשע, היה בנו של חזקיהו, המלך הצדיק. אין שום ספק שאביו הצדיק, חזקיהו, לימדו תורה. כך אמרו חז"ל במסכת סנהדרין (קא ע"ב):

'גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה' (משלי כה, א) - וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה?!

חלק מלימוד התורה הוא: "זְכֹר ימות עולם, בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (דברים לב, ז). ולכן פשוט שחזקיהו לימד את מנשה, או בעצמו או על ידי רב אחר, גם את האירועים המשמעותיים שקרו בשנים הסמוכות ללידתו:

  1. ממלכת ישראל שגלתה, לרוב המעשים הרעים שהיו בה (מל"ב יז, ו-כג).
  2. אחז, סבו, שהרשיע, ולכן נענש שארם הכו בו מכה רבה (דבהי"ב כח, א-ה), ופקח בן רמליהו מלך ישראל הרג מאה ועשרים אלף איש מיהודה ביום אחד, ובהם את בן המלך (שם, ו-ז).
  3. לעומת זאת אביו הצדיק, שהחזיר את כל יהודה בתשובה, זכה לנס שכל צבא סנחריב נפל בשערי ירושלים (מל"ב יט, לה).

יש לשאול: כיצד יתכן שאחרי כל זאת מנשה עבד עבודה זרה?

א. כיצד יתכן שמנשה עבד עבודה זרה?

שאלה דומה מצאנו בגמרא.

הגמרא במסכת סנהדרין (קב ע"ב) מספרת שמנשה התגלה בחלום לרב אשי, והוכיח לו שהוא יותר חכם ממנו, ורב אשי שאל אותו: אם הייתם כל כך חכמים מדוע עבדתם עבודה זרה?

ענה לו מנשה: אילו היית אז - היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לעבוד עבודה זרה. והוסיף רש"י: "מפני יצר עבודה זרה שהיה שולט".

אם כן כתב רש"י שיצר הרע של עבודה זרה היה חזק מאד ושלט באנשים, ולכן מנשה ואנשים נוספים רצו בכל כוחם לעבוד עבודה זרה!

ב. מדוע היה היצר הרע שולט אז, ומדוע הוא אינו שולט היום?

יש לשאול: מדוע היצר הרע של עבודה זרה שלט אז, ומדוע הוא אינו שולט היום?

אמרה על כך הגמרא במסכת יומא (סט ע"ב) שבתחילת ימי בית שני ביקשו החכמים רחמים מד' שימסור בידם את היצר הרע של עבודה זרה, כדי שלא יחרב בית המקדש השני. והוסיפו: כלום נתת לנו את היצר הרע הזה אלא כדי שנכוף אותו ונקבל שכר. איננו רוצים לא אותו ולא את שכרו. ואחרי שישבו בתענית שלושה ימים ושלושה לילות יצא כמו גור אריה של אש מבית קדשי הקדשים, ואמר להם הנביא זכריה שזהו היצר של עבודה זרה.

אם כן בתחילת ימי בית המקדש השני ביטלו החכמים את היצר הרע של עבודה זרה, ומאז אין הוא שולט בנו!

ג. מדוע לא ביטלו את היצר הרע של עבודה זרה קודם?

יש לשאול: מדוע אם כן לא בקשו חכמים רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה, מאות שנים קודם, כאשר ראו במשך כל ימי השופטים והמלכים שהיצר הרע של עבודה זרה שולט בהם?

בגמרא במסכת ערכין (לב ע"ב) אכן נאמרה על כך ביקורת על יהושע בן נון.

הגמרא שם אומרת שמשה רבנו לא יכל לבטל את היצר הרע של עבודה זרה, מפני שלא היתה לו הזכות של ארץ ישראל. אבל יהושע, שהיתה לו הזכות של ארץ ישראל, היה צריך לבקש רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה. הוסיפה הגמרא שלכן נאמר בספר נחמיה (ח, יז): "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות, וישבו בסכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא, ותהי שמחה גדולה מאד". ולא כתוב כמו בכל מקום: "יהושע".

נשאלת השאלה: מדוע באמת יהושע לא ביטל את היצר הרע של עבודה זרה?

נאמרו על כך מספר תשובות:

1. הסבר ה"צאן קדשים"

בספר "צאן קדשים" (לרבי אברהם חיים שור) על מסכת ערכין כתב שטעמו של יהושע שלא ביקש רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה היה משום שמשה גם כן לא ביקש רחמים, ויהושע לא חשב שהוא יוכל לעשות דבר שמשה רבנו לא עשה. והוא לא חשב שזכותה של ארץ ישראל כל כך גדול שהוא יוכל לעשות מה שמשה רבנו לא עשה.

2. הסבר ה"מעשה חושב"

בספר "מעשה חושב" (לרבי משה בצלאל לוריא) על מסכת ערכין כתב שטעמו של יהושע שלא ביקש רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה היה משום שיהושע חשב שעדיף שיהיה יצר הרע, ונתגבר עליו, ונקבל שכר, וכמו שאמרה הגמרא ביומא שהחכמים אמרו: "נתת אותו בנו, כדי שנכוף אותו ונקבל שכר". אבל באמת הוא היה צריך לבטל את היצר הרע, אף על פי שבזה היו מקבלים פחות שכר, אבל לא היו נכשלים כל כך הרבה פעמים בעבודה זרה.

3. הסבר נוסף

נראה לומר הסבר נוסף.

במדרש "סדר עולם" (פרק ל) נאמר:

עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים.

וכתב שם הגר"א:

פירוש: משהרגו את היצר הרע [של עבודה זרה] בטלה הנבואה.

לפי זה יש לומר שלכן יהושע, וכן שאר הדורות עד ימי בית שני, לא רצו לבטל את היצר הרע של עבודה זרה, כיון שהם ידעו שאם הם יבטלו את היצר הרע של עבודה זרה - תתבטל גם הנבואה!

ד. מה הקשר בין ביטול היצר הרע של עבודה זרה לבין ביטול הנבואה?

יש להבין: מה הקשר בין ביטול היצר הרע של עבודה זרה לבין ביטול הנבואה?

הרב קוק הסביר ענין זה בכמה מקומות, ונראה לבאר על פי דבריו כך:

הגמרא במסכת יומא אמרה שהיצר הרע של עבודה זרה היה בדמות אריה של אש שיצא מבית קדשי הקדשים. יש להבין: מדוע היצר הרע של עבודה זרה נמשל לאריה של אש שיצא מבית קדשי הקדשים?

הגמרא באה ללמד אותנו שהיצר הרע של עבודה זרה איננו כוח שלילי מצד עצמו, אלא הוא כוח חיובי: הוא האש הגדולה של אהבת ד', שמסומלת כאש שנמצאת בבית קדשי הקדשים. כלומר: הרצון להידבק בשיא הקדושה, שהוא בית קדשי הקדשים. אלא, שכאשר האהבה הזו אינה מנותבת כראוי - היא מגיעה לעבודה זרה, וזהו האריה, מלך החיות, שקשה מאד להתגבר עליו. ומשמעותה השלילית היא שמרוב אהבת ד' מנסים להגשים את ד' בפסל, שאותו מחבקים ומנשקים.

אבל כאשר האהבה הזו מנותבת כראוי - היא אכן מגיעה עד לקדש הקדשים, שם נמצא ארון הברית, שממנו מגיעה הנבואה, כמו שנאמר בפרשת תרומה (שמות כה, כב):

ונועדתי לך שם, ודברתי אתך מעל הכַּפֹּרת, מבין שני הכרֻבים אשר על ארון העדֻת, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל". וכן בסוף פרשת נשא (במדבר ז, פט) נאמר: "וּבְבֹא משה אל אהל מועד לדבר אִתו, וישמע את הקול מִדַּבֵּר אליו, מעל הכַּפֹּרת אשר על ארֹן העדֻת, מבין שני הכרֻבים, וידבר אליו.

(ועיין גם בספר שמואל א ג, ג-ד ובתרגום יונתן וברש"י שם)!

לפי זה עולה שכאשר ביטלו את היצר הרע של עבודה זרה הקטינו את האש הגדולה של אהבת ד', ולכן גם בטלה הנבואה (עיין בספר "אדר היקר" עמ' ל-לא וב"מאמרי הראי"ה" ח"ב עמ' 492).

יצר הרע של עבודה זרה ויצר הרע של גילוי עריות

הסבר זה מתחזק לאור מה שנאמר שם בהמשך הגמרא במסכת יומא, שמתוך שהחכמים ראו שד' מסר בידם את היצר הרע של עבודה זרה, הם ביקשו למסור בידם גם את היצר הרע של גילוי עריות, והנביא הזהיר אותם שאם יעשו זאת העולם יכלה, כיון שלא תהיה יותר ילודה. ואכן התרנגולות הפסיקו להטיל ביצים!

מה למדנו מגמרא זאת? שהיצר הרע של גילוי עריות הוא היצר הטוב של הילודה!

דבר זה הוא פשוט, ולא היינו צריכים ללומדו מגמרא זו, אבל מהסמיכות בגמרא בין היצר הרע של עבודה זרה ליצר הרע של גילוי עריות למדנו שגם היצר הרע של עבודה זרה הוא הכוח החיובי של אהבת ד', שבשיא טהרתו הוא מביא לנבואה, אבל בקלקולו הוא מביא לעבודה זרה.

יהי רצון שנזכה במהרה לחזרתה של אהבת ד' הגדולה, אבל לא ניכשל בעבודה זרה, אלא נדע לנתב את האהבה הגדולה בצורה הנכונה ונזכה לנבואה, כהבטחת הנביא יואל (ג, א):

והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, ונִבְּאוּ בניכם ובנותיכם, זקניכם חלֹמות יחלמון, בחוריכם חֶזְיֹנוֹת יראו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך