פסוק ג:פתח. כי אחז אביו סגרם כמ״ש למעלה ובא הוא ופתחם:
פסוק ג:ויחזקם. תקנם בבנין:
פסוק ד:לרחוב המזרח. העומדת בהר הבית:
פסוק ה:עתה התקדשו. הואיל ופתחתי את הדלתות התקדשו בטבילה למען תוכלו לבא לבית ה׳:
פסוק ה:וקדשו וכו׳. והוציאו קדשו בזה מה שתוציאו ממנו את הנדה היא העבודת כוכבים הראויה להנידה ממקומה להשליכה חוצה כדבר הנמאס ומתועב:
פסוק ו:ויסבו פניהם. חזרו פניהם ממנה לבל הפנות אליה:
פסוק ז:את הנרות. של המנורה:
פסוק ח:ויהי קצף. ובעבור זה היה הקצף:
פסוק ח:ויתנם לזעוה. נתנם לחרדה לכל השומע כי יחרד שלא יקרה לו כמקרם:
פסוק ח:כאשר אתם רואים. אשר כן הוא:
פסוק ט:בשבי. הנה הם בשבי:
פסוק יא:אל תשלו. לא יהיה לכם שכחה ושגגה בדבר טהרת הבית:
פסוק יא:כי בכם בחר וכו׳. אם כן מהראוי שתהיו זהירים בעבודת המקום:
פסוק טו:בדברי ה׳. בדבר שהיא עבודת ה׳:
פסוק טז:לפנימה. הוא ההיכל ולתוספת ביאור אמר בית ה׳:
פסוק טז:הטומאה. העבודת כוכבים:
פסוק טז:ויקבלו הלוים. בהחצר קבלו מיד הכהנים כי לא היו רשאים ליכנס להיכל:
פסוק טז:חוצה. שהוא מחוץ לעיר:
פסוק יז:לקדש. לטהר את ההיכל:
פסוק יז:את בית ה׳. זה ההיכל:
פסוק יז:כלו. גמרו לטהר את כל המקדש:
פסוק יח:פנימה. אל בית הפנימי מקום מושב המלך:
פסוק יח:המערכת. שעורכין עליו לחם הפנים:
פסוק יט:הזניח. שעזב מהם עבודת המקום ושמש בהם לעבודת כוכבים:
פסוק יט:במלכותו. בימי מלכותו:
פסוק יט:במעלו. ברוב מעלו:
פסוק יט:הכנו. טהרנו להיות מוכנים לעבודה הקדשנום לה׳ כבתחלה, ורז״ל אמרו שגנזום והקדישו אחרים תחתיהם כי נמאסו לגבוה:
פסוק כא:על הממלכה. לרצות לה׳ לכפר להם שיתקיים בהם המלכות:
פסוק כא:ועל המקדש וכו׳. למען יעמדו ויתקיימו:
פסוק כד:ויחטאו. מתן הדם הנתון באצבע קרוי חטוי וכן וחטאת על המזבח (שמות כ״ט:ל״ו):
פסוק כד:כי לכל ישראל וכו׳. בעבור כל ישראל אמר המלך להקריבם:
פסוק כד:העולה. הפרים והאילים והכבשים הביאו לעולה וצפירי העזים לחטאת:
פסוק כה:במצות דוד. כמו שצוה דוד וכו׳:
פסוק כה:כי ביד ה׳. מצות השיר אמורה היא מה׳ ביד נביאיו ועם שלא הוזכר בפירוש בתורת משה:
פסוק כז:החל העולה. העלאת העולה:
פסוק כז:ועל ידי וכו׳. חוזר על השיר לומר שהשיר היה ע״י כלי השיר שעשה דוד:
פסוק כח:והשיר משורר. ר״ל השיר היה משורר ע״י בעלי השיר:
פסוק כח:הכל. לא פסקו המשוררים ותוקעי החצוצרו׳ עד שגמרו העלאת העולה:
פסוק ל:בדברי דויד. בהלולים שעשה דוד ואסף:
פסוק ל:עד לשמחה. מרוב הדבקות אל המקום ברוך הוא שהיה להם בעת ההלול באו אל השמחה:
פסוק לא:מלאתם ידכם. התחלת הדב׳ וחנוכו נקרא מלוי ידים כמו ומלאת יד אהרן (שמות כ״ט:ט׳) ור״ל והנה עד עתה חדלתם מעבודת המקום ב״ה ועתה התחלתם לעבדו:
פסוק לא:ותודות. שלמי תודה:
פסוק לא:נדיב לב. לפי שהעולה כולה כליל ואין לבעליהן בהם כלום לכן קורא למביאיהן נדיב לב:
פסוק לב:כל אלה. היו עולות ואמר לתוספת ביאור:
פסוק לג:והקדשים. שאר הקדשים והם שלמים ותודות:
פסוק לד:ויחזקום. רצה לומר היו מסייעין להם:
פסוק לד:המלאכה. מלאכת ההפשט:
פסוק לד:ועד יתקדשו הכהנים. ר״ל וכן בכל פעם היו מסייעין להם עד אשר נתקדשו הכהנים להיות די בהם לכלות המלאכה:
פסוק לד:כי הלוים ישרי לבב. המה היו ישרי לבב למהר לקדש עצמן יותר מן הכהנים אשר נתעצלו בדבר:
פסוק לה:וגם עולה לרוב. ר״ל לזה היו צריכים הלוים לסייע את הכהנים כי המלאכה היתה מרובה כי הקריבו גם עולות מרובות עם חלבי השלמים ועם הנסכים לעולה ולא יכלו הכהנים להקריב כל אלה ולהפשיט:
פסוק לה:ותכון. כי הלוים סייעו בעבודת ההפשט:
פסוק לו:על ההכין. על אשר הכין אלהים להעם להיות הכל בסדור נפלא ועם כי נעשה הדבר בפתאום: