פסוק א:יְחִזְקִיָּהוּ, שנקרא גם חזקיה או חזקיהו, מָלַךְ בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת־זְכַרְיָהוּ.
פסוק ב:וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו. כמו דויד, ייתכן שאפשר לתהות על התנהגותו באופן נקודתי, אבל באופן כללי הלך בדרך ה' באמת ובלב שלם.
פסוק ג:הוּא – חזקיהו בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת־דַּלְתוֹת בֵּית־ה', שאביו אחז סגר או נעל, וַיְחַזְּקֵם.
פסוק ד:וַיָּבֵא אֶת־הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַלְוִיִּם, וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב, רחבת הַמִּזְרָח.
פסוק ה:וַיֹּאמֶר לָהֶם: שְׁמָעוּנִי, הַלְוִיִּם! עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ, הכינו את עצמכם, היטהרו וְקַדְּשׁוּ אֶת־בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, וְהוֹצִיאוּ אֶת־הַנִּדָּה, המיאוס, הטומאה מִן־הַקֹּדֶשׁ.
פסוק ו:כִּי־מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה'־אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ, וַיַּסֵּבּוּ, הפנו פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן ה' וַיִּתְּנוּ אליו עֹרֶף.
פסוק ז:גַּם סָגְרוּ את דַּלְתוֹת הָאוּלָם, וַיְכַבּוּ אֶת־הַנֵּרוֹת, וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ, וְעֹלָה לֹא־הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק ח:וַיְהִי קֶצֶף ה' עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, וַיִּתְּנֵם לְזַעֲוָה, זוועה לְשַׁמָּה, שממה, או: השתוממות – אנשים תמהים כיצד קרה להם דבר כזה, וְלִשְׁרֵקָה, שריקות בוז או השתאות מגודל מפלתם, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם.
פסוק ט:וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב, וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ נלקחו בַּשְּׁבִי עַל־זֹאת.
פסוק י:עַתָּה עִם־לְבָבִי, בדעתי לִכְרוֹת בְּרִית לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֹׁב, יסור מִמֶּנּוּ, מעלינו חֲרוֹן אַפּוֹ, כעסו.
פסוק יא:בָּנַי, עַתָּה אַל־תִּשָּׁלוּ, תשגגו, אל תחטאו בהתרשלות וספק, או: בשאננות יתר, כִּי־בָכֶם – הכהנים והלויים, בָּחַר ה' לַעֲמֹד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ מְשָׁרְתִים וּמַקְטִרִים.
פסוק יב:וַיָּקֻמוּ מנהיגי הַלְוִיִּם: מַחַת בֶּן־עֲמָשַׂי וְיוֹאֵל בֶּן־עֲזַרְיָהוּ – מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִי; וּמִן־בְּנֵי מְרָרִי: קִישׁ בֶּן־עַבְדִּי וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן־יְהַלֶּלְאֵל; וּמִן־הַגֵּרְשֻׁנִּי – יוֹאָח בֶּן־זִמָּה וְעֵדֶן בֶּן־יוֹאָח;
פסוק יג:וּמִן־בְּנֵי אֱלִיצָפָן – שִׁמְרִי וִיעִיאֵל; וּמִן־בְּנֵי אָסָף – זְכַרְיָהוּ וּמַתַּנְיָהוּ;
פסוק יד:וּמִן־בְּנֵי הֵימָן – יְחִיאֵל וְשִׁמְעִי; וּמִן־בְּנֵי יְדוּתוּן – שְׁמַעְיָה וְעֻזִּיאֵל.
פסוק טו:וַיַּאַסְפוּ אֶת־אֲחֵיהֶם וַיִּתְקַדְּשׁוּ, וַיָּבֹאוּ כְמִצְוַת־הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי, במצוות ה'; או: בדבר הקשור לה' לְטַהֵר את בֵּית ה'.
פסוק טז:וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה, אל תוך בֵית־ה' על מנת לְטַהֵר אותו, וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל־הַטֻּמְאָה, מיני צלמים וכדומה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל ה', לַחֲצַר בֵּית ה'. הם שברו ועקרו אותם מההיכל לחצר, וַיְקַבְּלוּ אותם שם הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל־קִדְרוֹן חוּצָה.
פסוק יז:וַיָּחֵלּוּ, התחילו בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ניסן לְקַדֵּשׁ את הלויים, וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם ה'. וַיְקַדְּשׁוּ אֶת־בֵּית־ה' לְיָמִים שְׁמוֹנָה, במשך שמונה ימים, וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ, סיימו.
פסוק יח:וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה, אל תוך הארמון, אֶל־חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ: טִהַרְנוּ אֶת־כָּל־בֵּית ה', אֶת־מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְאֶת־שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו,
פסוק יט:וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ, בחטאו הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ, קידשנו וְהִנָּם, הנה הם טהורים ומוכנים לעבודה לִפְנֵי מִזְבַּח ה'.
פסוק כ:וַיַּשְׁכֵּם יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֵת שָׂרֵי הָעִיר, וַיַּעַל אל בֵּית ה'.
פסוק כא:וַיָּבִיאוּ פָרִים־שִׁבְעָה וְאֵילִים שִׁבְעָה וּכְבָשִׂים שִׁבְעָה – לקרבן עולה, קרבן נדבה שכולו נשרף על המזבח, וּצְפִירֵי עִזִּים, תיישים שִׁבְעָה לְקרבן חַטָּאת, קרבן חובה הבא לכפר על חטאים של יחיד או של הציבור, עַל־הַמַּמְלָכָה וְעַל־הַמִּקְדָּשׁ שהוזנח וחוּלל וְעַל־יְהוּדָה. וַיֹּאמֶר לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים לְהַעֲלוֹת את הקרבנות הללו עַל־מִזְבַּח ה'.
פסוק כב:וַיִּשְׁחֲטוּ את הַבָּקָר, וַיְקַבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם וַיִּזְרְקוּ אותו הַמִּזְבֵּחָה, על המזבח, וַיִּשְׁחֲטוּ הָאֵלִים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה, וַיִּשְׁחֲטוּ הַכְּבָשִׂים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה.
פסוק כג:וַיַּגִּישׁוּ אֶת־שְׂעִירֵי הַחַטָּאת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַקָּהָל, וַיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם, שכן בהבאת קרבנות חטאת האדם צריך לסמוך את ידו על הקרבן ולהתוודות על חטאתו.
פסוק כד:וַיִּשְׁחָטוּם הַכֹּהֲנִים וַיְחַטְּאוּ, עשו כמעשה החטאת, כלומר נתנו באצבע אֶת־דָּמָם של הקרבנות הַמִּזְבֵּחָה לְכַפֵּר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, כִּי לְכָל, למען כל יִשְׂרָאֵל אָמַר הַמֶּלֶךְ לעשות את הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת.
פסוק כה:וַיַּעֲמֵד אֶת־הַלְוִיִּם בֵּית ה' בִּמְצִלְתַּיִם, בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה־הַמֶּלֶךְ שהיה מעין הנביא הפרטי של המלך דויד, וְנָתָן הַנָּבִיא, כִּי בְיַד־ה' הַמִּצְוָה בְּיַד־נְבִיאָיו. המצוות הכרוכות בסדרי המקדש, ושירת הלויים בכללם, נמסרו מפי הנביאים.
פסוק כו:וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי הנגינה של דָוִיד, וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת.
פסוק כז:וַיֹּאמֶר, ציווה חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת את הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ, וּבְעֵת הֵחֵל טקס הקרבת הָעוֹלָה, הֵחֵל שִׁיר־ה' וְהַחֲצֹצְרוֹת וְהניגון עַל־יְדֵי כְּלֵי דָוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
פסוק כח:וְכָל־הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים, וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר, וְהַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְרִים, מריעות, הַכֹּל נעשה כסדרו עַד לִכְלוֹת, שסיימו להעלות את הָעֹלָה.
פסוק כט:וּכְכַלּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּרְעוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל־הַנִּמְצְאִים אִתּוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כחלק מטקס ההקדשה המחודש של בית ה'.
פסוק ל:וַיֹּאמֶר, כאשר אמרו יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַה' בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה, המשורר ברוח הקודש, וַיְהַלְלוּ בשירתם עַד־לְשִׂמְחָה, עד שפרצה השמחה בקרב כל הקהל – וַיִּקְּדוּ, קדו בראשם וַיִּשְׁתַּחֲווּ ארצה.
פסוק לא:וַיַּעַן יְחִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: עַתָּה מִלֵּאתֶם יֶדְכֶם, התמניתם, עשיתם את החניכה לַה'. כעת גֹּשׁוּ וְהָבִיאוּ זְבָחִים וְתוֹדוֹת לְבֵית ה'. וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְבָחִים וְתוֹדוֹת, אלו הם קרבנות שלמים שניתנים לאות הודיה ושמחה ונאכלים בעיקר על ידי בעליהם, וְכָל־נְדִיב לֵב הביא עֹלוֹת, שאותן לא אוכלים אלא שורפים כליל.
פסוק לב:וַיְהִי מִסְפַּר הָעֹלָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַקָּהָל – בָּקָר שִׁבְעִים, אֵילִים מֵאָה, כְּבָשִׂים מָאתָיִם, לְעֹלָה לַה' כָּל־אֵלֶּה.
פסוק לג:וְהַקֳּדָשִׁים שהקדישו אנשים כקרבנות שלמים ותודות – בָּקָר שֵׁשׁ מֵאוֹת וְצֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים.
פסוק לד:רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט, מעטים, וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְשִׁיט אֶת־כָּל־הָעֹלוֹת. וַיְחַזְּקוּם, סייעו להם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם עַד־כְּלוֹת הַמְּלָאכָה וְעַד שיִתְקַדְּשׁוּ שאר הַכֹּהֲנִים, כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב לְהִתְקַדֵּשׁ יותר מֵהַכֹּהֲנִים. במקרה זה היו הלויים נמרצים ונלהבים יותר, והכהנים התלוו אליהם. גם קודם לכן נראה שראשי מחלקות הלויים היו הראשונים שהתעוררו לקריאתו של חזקיהו.
פסוק לה:וְגַם־עֹלָה הייתה לָרֹב בְּחֶלְבֵי, עם חלבי הַשְּׁלָמִים וּבַנְּסָכִים, עם הסולת והיין המתלווה לָעֹלָה, וַתִּכּוֹן, התבססה והוסדרה מכאן ואילך עֲבוֹדַת בֵּית־ה'.
פסוק לו:וַיִּשְׂמַח יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל־הָעָם עַל הַהֵכִין, שהכין, שכיוון הָאֱלֹהִים לָעָם, את לב העם להתעורר ולהשתתף, כִּי בְּפִתְאֹם, מהר ובהפתעה הָיָה הַדָּבָר, והנה המקדש עומד שוב על מכונו, לאחר שבמשך דורות בטלה עבודת בית ה'. על רקע הזנחתם של המקדש ועבודתו בימי אחז ואפילו בימי אביו, ראו הנוכחים בטקס הזה אות לפתיחתה של תקופה חדשה, שבה תשוקם עבודת ה'.
