ושם אמו אביה בת זכריהו. ראויה אמו לקרותו על שמה כי היא גרמה לו שלא נשרף לע"ז כמו שאמרו רז"ל דאף לחזקיהו בקש לעשות אלא שסכתו אמו סלמנדרא. מנחת ערב:
פסוק ה:
והוציאו את הנדה מהקדש. המפרש פירש כי מיאוס נדה יותר מן המת ואפשר דנקט נדה לרמוז דמה נדה יש לה טהרה גם ישראל הגם שחטאו הרבה בידם ליטהר כנדה שיש לה טהרה ויכולים לשוב בתשובה וה' מקבל שבים והוא פתיחה למה שאומר עתה עם לבבי לכרות ברית וכו':
פסוק יט:
הכנו והקדשנו. מפרש בש"ס הכנו שגנזום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם:
פסוק כב:
ויזרקו הדם המזבחה. כפל לומר זריקת הדם בכל פעם אפשר דמרוב שמחתם שנטהרו וטהרו המקדש והחלו מעלין על המזבח לה' הוא מזכיר בפרטות בכל פעם כמי שנותן הודאה שזכו לעבוד לה':
פסוק כד:
לכפר על כל ישראל וכו'. ואמרו רז"ל דהוראת שעה היתה:
פסוק כה:
כי ביד ה' המצוה ביד נביאיו. כלומר לשורר הלוים בשעת הקרבת הקרבנות ורז"ל למדוה מהכתוב בערכין:
פסוק ל:
ויהללו עד לשמחה. אפשר לרמוז שכיונו ליחד קבה"ו וזה רמז עד תפארת כידוע לשמחה מלכות: