פסוק ב:הוא בנה את אילות וישיבה ליהודה. כי שלמה כבשה מאדום כמ״ש אז הלך שלמה וכו׳ ואל אילות (לעי׳ ח׳) ובני אדום חזרו ולקחו אותה מיהודה וכאשר הכה אמציה את אדום לקחה מידם ועזיהו בנה את חומתה להיות עיר מבצר ובזה השיבה ליהודה כי בעודה פרוצה אין להתחזק בה ולהחזיקה בשלהם:
פסוק ב:אחרי שכב המלך. על אמציה יאמר כי אף שהוא לכדה עדיין לא הוחזר לידם להחזיק בה עד כי מת ובא עוזיה ועשאה עיר מבצר:
פסוק ד:ויעש הישר וכו׳. בכל וכו׳ ר״ל בדבר הישר עשה כאביו ולא בדבר מה שלא טוב עשה:
פסוק ה:ויהי לדרוש אלהים. היה דרכו לדרוש אלהים:
פסוק ה:המבין בראות האלהים. היה בעל בינה להבין נפלאות במראות הנבואה הבאה מאלהים:
פסוק ח:העמונים. אולי הם המעונים שזכר והוא הפוך:
פסוק ח:וילך שמו. פרסום שמו הלך עד שבא אל מצרים:
פסוק ח:עד למעלה. ר״ל גדול מאד:
פסוק ט:ויחזקם. בכל פעם חיזק את המגדלים ההם:
פסוק י:ויחצב בורות. החופר במקום אבנים קרוי חוצב בלשון מקרא:
פסוק י:כי מקנה רב. והיה צריך לבורות רבים להשקות המקנה:
פסוק י:ובשפלה ובמישור. מהם רועים בשפלה ומהם במישור:
פסוק י:כי אוהב אדמה. אוהב היה לעסוק בעבודת אדמה:
פסוק יא:במספר פקודתם. במספר מנינם הנמסר ביד יעיאל וכו׳:
פסוק יא:על יד חנניהו. הוא היה מוסר בידם המספר:
פסוק יב:לגבורי חיל. של גבורי החיל:
פסוק יג:ועל ידם. הנתינים בידם ותחת ממשלתם:
פסוק יג:בכח חיל. הוא כפל ענין במ״ש ויורה על רב הכח:
פסוק יד:ולאבני קלעים. הכלים הנצרכים לאבני הקלע:
פסוק טו:חשבונות. מעשה אומנות הבאה ע״י מחשבה ועיון רב ולתוספות ביאור אמר מחשבת חושב ר״ל הנעשה במחשבת של החושב והוא הרגיל במחשבת העיון:
פסוק טו:להיות על המגדלים. מעש׳ האומנות ההם עשה לשומם על המגדלים לירות בהם בחצים ובאבנים:
פסוק טו:כי הפליא. עשה דברי׳ נפלאים להיות נעזר בהם עד כי נתחזק על ידיהם:
פסוק טז:עד להשחית. עד כי נשחת להרשיע בעבור רוב גובה הלב:
פסוק יח:לא לך. לא הותר לך להקטיר:
פסוק יח:כי מעלת. כי פשעת בזה:
פסוק יח:ולא לך לכבוד. ר״ל לא כמו שתחשוב אתה שיהא לך בהקטרה זו כבוד מה׳ כי לא כן הוא:
פסוק יט:ויזעף. על שמיחה בו:
פסוק יט:ובידו מקטרת. וכבר היה בידו המחתה ובו הקטורת:
פסוק יט:ובזעפו. ובעת זעפו פרחה הצרעת במצחו ולפי שהצרעת לבנה הוא כמ״ש ואם בהרת לבנה הוא (ויקרא י״ג:ד׳) לזה אמר לשון זריחה כי מבהיק בעבור הלובן:
פסוק יט:מעל. בעמדו מעל המזבח:
פסוק כ:ויבהילוהו. הוציאוהו משם בבהלה ומהירות:
פסוק כ:נדחף לצאת. מעצמו היה נדחף לצאת מהר בי ראה שה׳ נגעו ובעונש בא:
פסוק כא:בית החפשית. בבית החפשית רצה לומר עזב הנהגת המלוכה והיה חפשי מן העמל וכמ״ש רז״ל שהמלכות לעבדות יחשב לפי רב העמל:
פסוק כא:כי נגזר. כי נכרת מלבוא לבית ה׳ בעבור טומאת צרעתו לזה עזב גם הנהגת המלוכה:
פסוק כא:על בית המלך. היה ממונה על בית המלך להיות שופט משפט העם תחת המלך:
פסוק כג:בשדה הקבורה. ולא במערה של קבררת המלכים:
פסוק כג:מצורע הוא. ואין מהראוי א״כ לקוברו במערה עם המלכים:
