עוזיה מביא לשגשוג הממלכה אך לבסוף נופל
בסוף הפרק הקודם למדנו שיואש מלך ישראל ניצח את אמציה מלך יהודה בקרב בית שמש, השפיל את ירושלים ואת ממלכת יהודה, מבחינה בטחונית: "וַיִּפְרֹ֞ץ בְּחוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִַ֗ם מִשַּׁ֤עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפּוֹנֶ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃"(כג), מבחינה כלכלית: "וְכָֽל־הַזָּהָ֣ב וְהַכֶּ֡סֶף וְאֵ֣ת כָּל־הַ֠כֵּלִים הַנִּמְצְאִ֨ים בְּבֵית־הָאֱלֹהִ֜ים עִם־עֹבֵ֣ד אֱד֗וֹם וְאֶת־אֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ"(כד) ומבחינת קשרי החוץ: "וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת"(כד) ושב לשומרון. משמעות הכתוב היא שניטלה מירושלים ומהמלך האפשרות לנהל מדיניות בטחון, כלכלה וחוץ עצמאיים.
עוזיה עלה לשלטון בגיל צעיר (בן שש עשרה, פסוק א) והשכיל לשנות את הכיוון; במקום להלחם בממלכת ישראל מלחמת אחים הוא שיתף פעולה עם ירבעם השני (ובכך אפשר לירבעם השני לתקן את חטאו של ירבעם הראשון ששאל "מי בראש") והרחיב את גבול יהודה בדרום עד אילות, כמו שכתוב: "ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־אֵיל֔וֹת וַיְשִׁיבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה"(ב).
עוזיהו נלחם בפלשתים והצליח ליישב בעריהם יהודים (מה שלא הצליח אף אחד ממנהיגי ומלכי יהודה וישראל לפניו). פעולה זו אפשרה פתיחת נמלים תחת שלטון יהודי, מהם יצאו סוחרי המלך להפלגות בים האדום (אילות) ובים התיכון (אשדוד). בכך הצליח עוזיהו להשתלט על דרכי המסחר הבינלאומיות הימיות (כולל הקו של סובב אפריקה מאשדוד לאילת) והיבשתיות שעברו בנגב (כגון דרך הבשמים). כך מתואר בפרקנו: "וַיֵּצֵא֙ וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים... וַיִּבְנֶ֣ה עָרִ֔ים בְּאַשְׁדּ֖וֹד וּבַפְּלִשְׁתִּֽים׃... וַיִּ֨בֶן מִגְדָּלִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר"(ו,י). שליטה זו הביאה הכנסות כספיות עצומות לממלכת יהודה. גם מבחינה חקלאית, ארץ ישראל פרחה בימיו, שנאמר "וַיַּחְצֹב֙ בֹּר֣וֹת רַבִּ֔ים כִּ֤י מִקְנֶה־רַּב֙ הָ֣יָה ל֔וֹ וּבַשְּׁפֵלָ֖ה וּבַמִּישׁ֑וֹר אִכָּרִ֣ים וְכֹֽרְמִ֗ים בֶּהָרִים֙ וּבַכַּרְמֶ֔ל כִּֽי־אֹהֵ֥ב אֲדָמָ֖ה הָיָֽה׃"(כו י).
הצלחתו הגדולה של עוזיהו באה לידי ביטוי גם בפריחתן של התעשיות הביטחוניות שלו שהפכו לשם דבר ברחבי העולם "וַיָּכֶן֩ לָהֶ֨ם עֻזִּיָּ֜הוּ לְכָל־הַצָּבָ֗א מָגִנִּ֤ים וּרְמָחִים֙ וְכ֣וֹבָעִ֔ים וְשִׁרְיֹנ֖וֹת וּקְשָׁת֑וֹת וּלְאַבְנֵ֖י קְלָעִֽים׃ וַיַּ֣עַשׂ ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת מַחֲשֶׁ֣בֶת חוֹשֵׁ֗ב לִהְי֤וֹת עַל־הַמִּגְדָּלִים֙ וְעַל־הַפִּנּ֔וֹת לִירוֹא֙ בַּֽחִצִּ֔ים וּבָאֲבָנִ֖ים גְּדֹל֑וֹת וַיֵּצֵ֤א שְׁמוֹ֙ עַד־לְמֵ֣רָח֔וֹק כִּֽי־הִפְלִ֥יא לְהֵעָזֵ֖ר עַ֥ד כִּֽי־חָזָֽק׃"(יד-טו).
כל זה התמוטט ברגע אחד: "וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּי-הוָ֣ה אֱ-לֹהָ֑יו וַיָּבֹא֙ אֶל־הֵיכַ֣ל יְ-הוָ֔ה לְהַקְטִ֖יר עַל־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃… וְ֠הַצָּרַעַת זָרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ"(טז,יט). זו הסיבה שגרמה גם לאביו ליפול כמו שהגדיר זאת יואש מלך ישראל בתוכחתו לאמציה בפרק הקודם: "וּנְשָׂאֲךָ֥ לִבְּךָ֖"(דברי הימים ב כה יט).
הצרעת היא אחת הדרכים להזכיר גם לאדם המצליח הנהנה משגשוג בתחומים רבים כי "בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא"(ישעיה ב כב) [על כן קרבן הטהרה של המצורע כולל גם "עץ ארז" הגבוה והמפואר שבעצים וגם "אזוב" הסמל לנמיכות קומה וענוה].
מי יתן ונזכה להפנים מסר זה.
באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון תזריע-מצורע תשס"ד