פסוק א:וידבר ה' אל משה לאמר בחדש הראשון תקים את המשכן ושמת שם את ארון העדות וגו' והבאת את השלחן וגו' ונתת את מזבח הזהב ונתת את מזבח העולה וגו' ונתת את הכיור וגו' ושמת את החצר וגו', ואמר אחר כן ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן וגו' ומשחת את מזבח העולה וגו' ומשחת את הכיור וגו' והקרבת את אהרן וגו' והלבשת את אהרן וגו' ואת בניו תקריב וגו', ואמר ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה, ובמעשה אמר ויקם. משה את המשכן וגו', ויתן את העדות אל הארון וגו' ויתן את השלחן וגו' וישם את מזבח הזהב וגו' וישם את הכיור, ויקם את החצר, ולא נזכר מה שאמר לו ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ומשחת את מזבח העולה ואת הכיור, ומה שאמר גם כן והקרבת את אהרן והלבשת את אהרן, ואת בניו תקריב, כל זה לא נזכר, ואמר ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה, וכאן לא אמר שעשה. אבל בפרשת צו שם אמר וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו ואת שמן המשחה וגו' ואת כל העדה הקהל וגו' ויקרב את אהרן וגו' ויקח את שמן המשחה וימשח את המשכן ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו ויקרב את בני אהרן גו', ושם פירש"י ז"ל שפרשה זו ז' ימים קודם הקמת המשכן נאמר ואין מוקדם ומאוחר בתורה עוד יכולין לומר שלא משח את המשכן כאן עד שהקריב אהרן ומשחו כדי לעשות משיחה אחת לכל המשכן ולכל אשר בו ולמזבח ולכיור ולאהרן ולבניו, ולא עשה זה ביום הקמת המשכן לפי שהיו ישראל מרוב שמחתם שהוקם המשכן אחר ששום אחד לא היו יכולין להקימו ולא היו משימים לב להמשחתו של אהרן, אחר כך כשיקרב אל המזבח לשרת יאמרו מאליו הוא קרב, לזה רצה משה לעשות משחת אהרן ומשחת בניו והקרבתו והקרבת בניו ביום אחר כדי שכלם יפנו אליו ויראו המשחתו ולא יאמרו מאליו הוא קרב לכהונה, והקב"ה הסכים על ידו ואמר לו קח את אהרן ואת כל העדה הקהל וגו' ויעש משה ותקהל העדה וגו', ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות, ויקרב משה את אהרן וגו', ויקח משה את שמן המשחה וגו', כי רצה משה לעשות המשחתו של אהרן שמחה בפני עצמה ולא תתערב שמחת הקמת המשכן עם שמחת המשחתו של אהרן, והקב"ה הסכים על ידו, וכתב זאת משחת אהרן ומשחת בניו, ולזה כאשר אמר לו בפרשת צו קח את אהרן ואת שמן המשחה לא אמר ומשחת את המשכן ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו כמו שאמר כאן, כי כבר נאמר כאן הצווי ולא נאמר שם אלא זכרון דברים להפיס דעתו של משה והסכים למה שכוון משה:
פסוק יז:ויהי בחדש הראשון וגו' הוקם המשכן ויקם משה את המשכן. הוקם משכן העליון, ומשה הקים התחתון, אע"פ שבהקמת התחתון הוקם העליון והיה לו להקדים התחתון עכ"ז מפני מעלתו והוא התכלית הקדימו, אבל בהקמתו של משה שאמר ויקם את המשכן ואח"כ אמר אמר ויתן את אדניו, והאדנים היה לו ליתנם תחילה שהם למטה שנאמר ושני אדנים תחת הקרש האחד והם היסוד, ועוד אומר אח"כ וישם את קרשיו והקרשים הם המשכן, וכבר אמר ויקם את המשכן שהם הקרשים, ועוד אמר אחר כך ויקם את עמודיו. זה יובן ממאמר הזוהר זה לשונו, ויקם משה את המשכן בההוא זמנא דאילין סמכין אתקמו ואתיהיבו באתרייהו ההוא זמנא אתרפו ואתעברו מאתרייהו סמכין באתר סטרא אחרא, ועל דא ויתן את אדניו מאי ויתן אלא אוליפנא דחמא משה לסמאל חייבא דאזיל ושט לגביה לקטרגא ליה, וכדין אתקיף ביה משה וקשיר ליה קמיה ואוקים למשכנא ויהב ליה סמכוי, וכתיב ויתן את אדניו ויתן בתקיפו שלא יכיל בר נש אחרא לשלטא עליה ולמיהב סמכין באתרייהו כמשה דהא בתקיפו רב אוקים ליה, ההוא יומא דאיתקם משכנא חד בניסן הוה וההוא יומא תקיפו דסטרא אחרא הוה בעלמא, דהא ביומי ניסן אמרי ריש תורא בדיקולא סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך, ובניסן שרי משה וחמא ליה לסמאל אזל סחרניה לעכבא ליה ואתגבר משה עליה, וכדין ויתן את אדניו שרי הוא ויהב לתתא ושרי מאן דשרי ויהב לעילא, ת"ח ויקם משה האי סטרא דקדושה ואשתקע סטרא אחרא מסאבא, ויתן להאי סטרא דקדושה ואתרפיא האי סטרא אחרא מסאבא, ולבתר ויתן את בריחיו ולבתר ויקם מ"ט בגין דיהא שירותא וסיומא בקימה, שרי בקימה וסיים בקימה בגין דבכולא בעי שירותא וסיומא בקימה, ע"כ:
פסוק יז:ובזה יובן שאמר ויהי בחודש הראשון, שכל מקום שנאמר ויהי הוא לשון צער דאיהו יומא דתקיפו דסמאל וחמא משה לסמאל אזיל סחרניה ואתגבר עליה ואתקיף ביה ואקים למשכנא, זה היה הצער:
פסוק יז:ובויקרא רבא היה. משה מפרק המשכן ומעמידו ב' פעמים בכל יום כל ז' ימי המלואים, רבי חנינא הגדול אומר ג"פ שאמר הקם תקים ויקם, אחד לתמיד של שחר ואחד למלואים ואחד לתמיד של בין הערבים. ואפשר עוד לומר שאמר תקים כנגד המשכן שהקימו משה, הוקם כנגד בית ראשון שהוקם מאליו, ויקם כנגד בית שני שהקימו ע"י צער:
פסוק יז:וכתב רבינו בחיי ז"ל. כי הספור בענין המשכן וכליו וחקירה בתכונת צורותיו אע"פ שאין ביה"מ קיים מצוה גדולה היא, וכן ארז"ל כל העוסק בפרשת קרבנות כאלו הקריב הקרבן עצמו. וכן אמרו בתנחומא צו ז"ל כשהקב"ה הראה רח קאל צורת הבית אמר יחזקאל לפני הקב"ה רבש"ע עד עכשיו אנו נתונים בגולה ואתה אומר הודיע לישראל צורת הבית הנח להם עד שיעלו מהגולה ואח"כ אמור להם, א"ל הקב"ה ובשביל שבני נתונים בגילה יהיה בנין ביתי בטל, א"ל הקב"ה גדול קריאתם בתורה כבניינה לך אמור להם יתעסקו לקרות בצורת הבית בתורה ואני מעלה עליהם כאילו עוסקים בבנין הבית ע"כ. דייק שאמר וכי בשביל שהם נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל משמע שאם אינם עוסקים בענין ב"ה וצורותיו כאלו בטלה ח"ו בנין ב"ה:
פסוק לד:ויכס הענן את אהל מועד וגו' וכבוד ה' מלא את המשכן. במדרש אמר רבי יהודה למלך שהיתה לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאה לידי סימנים היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה בפרהסיא במבוי ובחצר כיון שהגדילה ובאה לידי סימנים אמר המלך אין שבחה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לה אפליון וכשאהא צריך לדבר עמה אדבר עמה, כך כתיב כי נער ישראל ואהבהו, במצרים ראו אותו בפרהסיא שנאמר ועבר ה' לנגוף את מצרים, בים ראו אותו בפרהסיא שנאמר וירא את ישראל את היד הגדולה, והיו עוללים מראים אותו באצבע ואומר זה אלי ואנוהו, בסיני ראו אותו פנים בפנים שנאמר ה' מסיני בא, כיון שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו התורה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע נעשו אומה שלמה אמר הקב"ה אין שבחן של בני שאהא מדבר עמהם בפרהסיא אלא עשו לי משכן וכשאני מדבר עמהם אהיה מדבר עמהם מתוך המשכן, הה"ד ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו':
פסוק לד:גימטריאות
אלה פקודי המשכן, ס"ת בגימ' ה"ס, שהוא אדני, והוא המפקד וממונה על העולם והוא שרו של עולם:
פסוק לד:עשה. בגימ' שלמה, ולכך מוטעם רמז על המלכות, אחיסמך למטה דן, ס"ת כהן, לומר כיון שזכה למלאכת המשכן כאילו זכה לכהונה:
פסוק לד:ככר לאדן. אע"פ שעשו העגל לא דן אותם לכף חובה בזכות הככרים שהתנדבו:
פסוק לד:לעמודים. לעמו דים, דיים שכרם לעולם הבא:
פסוק לד:וצפוי ראשיהם. רמז שיצפה ראשיהם של ישראל ויגן עליהם, שנאמר סכותה לראשי ביום נשק. ראשיהם, אשריהם:
פסוק לד:וחשק. שיחשוק בהם:
פסוק לד:תנופה. תנו פה להלל ולהודות להקב"ה בקול תודה וזמרה והלל:
פסוק לד:פחי הזהב וקצץ פתילים, רמז שכל מי שיעורר על הכהונה או ירצה להיות כהן בלי כהונה נעשים לו פחים ומוקשים, פתילים כל מי שלבו נפתל ועקש מקצצים אותו ומענישים אותו זהו וקצץ פתילים. פתוח"י חותם, פתו חי, שמי שנותן פתו לדל חי לעוה"ב, והוא חתום בצרור החיים, זהו פתוחי חותם:
פסוק לד:זכרון. זך רון, ר"ל שהרון שהיא התפלה וההלל יהיה זך בלי שמרים, ר"ל שיהיה בכוונה בלי שום הרהור:
פסוק לד:יהלם. מילה, רמז שמי שהוא מהול הוא תחת כסא הכבוד, זהו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, ונאמר כאן ספיר ויהלום:
פסוק לד:ולא יזח החשן. רמז על הכהן כשלובש הבגדים שלא תזוח דעתו עליו ויתגאה:
פסוק לד:ותכל כל. ותכלכל, לפי שהיתה כלכלה ופרנסה לישראל בזכות העבודה:
פסוק לד:מסך שער החצר. ר"ת משה כאומן שעושה מלאכה וחותם שמו עליה:
פסוק לד:קטורת סמים כאשר. ס"ת תמר שמתמר ועולה:
פסוק לד:נשלם ספר שמות אמרתי להעתיק בזה ענין יקר ליח"ג מפ' היקר צדה לדרך על התורה, מהגאון המקובל בעל באר שבע ז"ל, בפ' כי תשא:
פסוק לד:וראית את אחורי ופני לא יראו כו'. נשאלתי לפרש מה שקבלתי אני מפי מורינו המקובל הגדול מהר"י סרוק ז"ל בסוד פנים ואחור. ולמה כתיב יראו בלשון רבים וכן פני ילכו וכן אם אין פניך הולכים. ועוד למה כתוב את אחורי ואילו גבי פני לא יראו לא כתיב את, ומהו כוונת רז"ל וראית את אחורי הראהו קשר של תפילין לכאן. ואני בעניי את אשר אני קבלתי מפי מורי אגלה למכ"ת בקצור מופלג כפי חק החיוב המוטל עלי לגלות טפח ולכסות טפחים. אני טרם אחלה לדבר אציג לפניך הצעה קטנה ומתוכה תעמוד על כוונת ענין עמוד הזה בשלימות, אמרו חרמי האמת בספר הזוהר אנפי רברבי אנפי זוטרי, זעיר אנפין, פנים מאירות פנים שאינן מאירות, וזה פירושו כל י' ספי' בכלל נקראות פנים אבל יש פנים למעלה מפנים עד פני מלך עליון הנקרא כתר, והם נחלקו לג' מעלות, והמעלה ראשונה נקרא' אנפי רברבי והם כתר חכמה בינה, והמעלה השני' נקרא' אנפי זוטרי והם גדולה גבורה ת"ת, וזעיר אנפין הוא ת"ת ביחוד, והוא פני יעקב החקוק בכסא הכבוד כי הוא מדתו ויעקב נקרא ג"כ קטן וזאת הספי' נקראת אדם, והוא האדם הגנוז בסוד תקוני הזקן המוזכר בספר הזוה' והוא האדם העליון הרמוז במראה יחזקאל ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגו', כי יחזקאל ראה במרכבה תחתונ' הרומזת למרכבה העליונה ועליו כתיב נעשה אדם בצלמנו וכו', כי ספי' כתר נקרא אדם עילא לפי שהוא ראש האצילות וסובב וסובל את כל הספי' וזאת הספי' ת"ת הוא ראש עולם הבנין וסובב וסובל את כל הספ' התחתונים בשליחותו ושלוחו של אדם כמותו לכן אמר' ספי' כתר נעשה אדם בצלמנו וכו' דהיינו זאת הספי' ת"ת ובו כלולים ד"ן שמו' ההוי"ה בסוד ד"ן אנכי וכו' בסיד ע"ב תיבות ורי"ו אותיות החונו' על הים על דרך האמצעי מג' דרכי' הרמוזי' בצירוף שם ע"ב אותיות שהם חסד דין ורחמים, לפי שזאת הספי' ת"ת היא המכריע כמפורש בספר הזוהר בפסוק ויסע ויבא ויט, וזאת הספי' נקרא' ישראל סבא כי הוליד י"ב שבטים העליונים והם י"ב צינורות עינות מים היוצאים מן המקום שם העצם יהו"ה הרומז לזאת הספי' ת"ת ואלו הם, יהו"ה יהה"ו יוה"ה היו"ה הוי"ה ההי"ו והי"ה ויה"ה והה"י ההו"י היה"ו הוה"י, והם י"ב חותמות של הקב"ה והם י"ג שבטים לשבטי ישראל כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו, וזאת היא נחלה בלא מצרים כשעולה למעלה למעלה עד כתר שאין שום שר משרים החיצונים שולט שם כלל ועל כן אין מזל לישראל, והוא בעל השיבה שנא' מפני שיבה תקום והדר פני זקן שקנה חכמה, ובשם זה הרומז לת"ת ניתנה התורה, וזהו סוד מה שארז"ל בפ' הרואה והתפאר' זו מ"ת, וזאת הספי' ת"ת הוא פני משה כפני חמה כי הוא ראה באספקלריא המאירה דהיינו ת"ת שעליו נאמר במראה ולא בחדות אשר לא זכו לה שאר נביאים כי הם ראו באספקלריא שאינה מאירה דהיינו מלכות ולכל היותר עד נצח, ואפי' שמואל הנביא רבן של כל הנביאים לבד משה רבינו לא עלה השגת נבואתו רק עד נצח ולא יותר ולכן אמר וגם נצח ישראל לא ישקר, כי המדרגות הם על סדר תורה נביאים וכתובים, תורה דהיינו ת"ת הנקרא תורה שבכתב למשה, נביאים דהיינו נצח הוד הנקראים מראות הצובאות לנביאים. כתובים דהיינו מלכות לדוד ושלמה ודניאל וכיוצא בהם ולכן אמר דוד רוח יי' דבר בי והיא נקראת חכמת שלמה והיא נקראת פנים שאינן מאירות, ת"ח נקרא פנים מאירות וזהו סוד הפסוק יאר ה' פניו אליך, פי' יאר יי' שהוא ת"ת פניו מאירות אליך מלכות, וזהו סוד הפסוק פנים בפנים דבר יי' עמכם, וכן הפסוק שאמר כי עין בעין נראה אתה י"י והוא דבוק ת"ת במלכות אבל גבי משה כתיב פנים אל פנים ויש חילוק גדול בין פנים בפנים יבין פנים אל פנים והוא דבוק כתר בת"ת כי מדרגת משה רבינו היתה יותר גדול' הרבה מאד ממדריגת ישראל ולכן אומרים בברכת קדוש הלבנה עטרת תפארת, וכבר ידוע שספירת מלכות נקראת לבנה וכו' והיא מדתו של דוד בסוד ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פגה, כי דוד הוא אדם ורצה לתקן מה שקלקל וחטא אדם כנודע ולא תיקן בשלימות עד שיבא בן דוד משיחנו ואז יהיה מתוקן לגמרי לכן אנו אומרים בגמר ברכת קדוש הלבנה דוד מלך ישראל חי וקיים וזאת הספי' מלכות שהיא מעלה הג' נקראת תפלין ש"י כי הקב"ה שהוא ת"ת מניח תפילין ותפילין של ראש הם ד' בתים והם חכמה בינה גדולה גבורה שבהם מתאחדת ספיר כתר עם שאר כל הספירות כי כל פרשה ופרשה שבתפילין רומז לספי' מיוחדת הנז', כי הפרשיות של תפילין הראשונה היא קדש לי כל בכור והיא חכמה והיא סוד הבכורה שהיא ראשונה להשגתנו כי היא ראשית כל הספירות הנאצלות מן הכתר הנעלם, וכמו שהבכור הוא ראשית אונו של אביו כך החכמה הוא מראשית הנמשכת מן הכתר ולפיכך נאמר ראשית חכמה יראת י"י, וכבר ידוע שהכתר נקרא יראת י"י וכתי' כי הוא ראשית אונו וגו', נמצאת למד כי פרשת קדש לי כל בכור היא סוד החכמה, פרשת והיה כי יביאך י"י היא סוד בינה שיש לה נ' שערים כנודע והיא סוד היובל והגאולה ובה יצאו ישראל ממצרים ולפיכך נזכר יציאת מצרים בתורה נ"פ כלומר ע"י בינה שיש לה נ' שערים נפתחו לישראל ויצאו ממצרים שאלמלא נפתחו נ' שערי בינה לא היה יכולת לישראל לצאת ממצרים לפי ששרו של מצרים הוא בכור שבשרים ולא היה יכול לו אלא הבינה והכל מכח בכור עליון קדש לי כל בכור כנזכר, ולפיכך נקראת בינה רחובות הנהר ונחלה בלי מצרים לפי שהוא למעלה מכל השרים החיצונים המצירים לישראל ואין להם שם אחיזה ושליטה כלל, פרשת שמע ישראל היא סוד הספירה הנקראת גדולה שהיא מדת. א"א שנקרא אוהב ועליו נאמר ואברכך ואגדלה שמך וגו' וכתיב זרע אברהם אוהבי לפי שהוא הכיר את השם וקיבל עול מלכות מאהבה, פרשת והיה אם שמוע היא סוד ספירת הגבורה שהיא פחד יצחק והיא מדה"ד כי כל הפרשה הזאת מדברת על העונשין השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף י"י בכם וגו', נמצאת למד כי בתפילין של ראש מתאחד ת"ת בחכמה בינה גדולה וגבורה שבהם מתאחדות כל העשר ספירות ולפיכך נקראים התפילין תפארת כמו שנאמר ליחזקאל פארך חבוש עליך, וזהו הסוד שארז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך אלו תפילין שבראש, כי שם י"י הוא רומז לספירת ת"ת והוא מניח תפילין של ראש, נמצאת למד המניח תפילין הוא עומד במקום ת"ת ועליו נאמר ישראל אשר בך אתפאר ואתפאר לשון תפילין כמו פארך חבוש עליך ואחר שהודענוך אלו העקרים של תפילין של ראש יש לנו להודיעך כי תפילין של יד כנגד ספירה העשירית הנקראת מלכות ולפיכך מניחין אלו ארבע פרשיות הנ"ל בבית אחד וקושרין אותה ביד השמאל שהיא יד הגבורה לפי שהפרשה רביעית היא פרשת הגבורה כמו שאמרנו והיא יד כהה מדה"ד הרפה לפי שהיא רק ענף מן הגבורה ועל כן נקראת זאת הספירה קשר של תפילין והוא צורת דל"ת והיא רמוזה בדל"ת רבתא דאחד לפי שהיא קושרת ומתאחדת לכל הספירות העליונות והיא דלת ופתח לכנוס בה לכל הספירות העליונות, ועוד שכל השפע היורד מן הספירות העליונות לתחתונות באים אליה והיא נקראת אחורית כי היא אחרית האצילו' והיא הנראית והנגלית בעין הלב יותר מכל הספירות ועליה נאמר וראית את אחורי בעין הלב, וזהו שארז"ל הראהו קשר של תפילין כלומר מלכות ולפי שהיא עקרת הבית של ת"ת שנאמר כתפארת אדם לשבת בית בסוד אדם וחוה ד"ו פרצופין לכך נאמר בכל ביתי נאמן הוא כלומר שנכנס לפני ולפנים בזאת הספירה הנקראת בית דהיינו מלכות כמו בן בית נאמן, לאפוקי גבי אברהם אבינו כתיב והוא יושב פתח האהל אבל לא נכנס לפנים מפתח האהל, ובמלת את אחורי בא לרבות כמה אחורים לאחורים הנראים וכולם קשורים בה ויחזקאל לעד בפסוק וכמראה המראה אשר ראיתי וגו' כי בו ט' מראות כנגד ט' אספקלריות המאירות ומתוכן ראה בתחתון והבין בעליון והמראה הזאת בקמ"ץ, ובקמ"ץ פת"ח וחול"ם תחתיו, להורות על ענין נפלא וחול"ם מניע הכל. ועאכ"ו יש פנים לפנים עד אין סוף ולכן שפיר אמר ופני לא יראו בלשון רבים לפי שהם רבים באמת והם אנפי רברבי אנפי זוטרי והם ד' בתים שבתפילין של ראש שמניח הת"ת על ראשו והם חכמה בינה גדולה גבורה, וכנגד ג' מעלות הנזכרים הזכיר הפסוק ג"פ פנים, וז"ש לא תוכל לראות את פני זהו אנפי רברבי שהם כתר חכמה בינה. ובמלת את פני בא לרבות אנפי זוטרי דרך רמז ואח"כ אמר בפירוש ופני לא יראו זהו אנפי זוטרי שהם גדולה גבורה ת"ת, פני ילכו זו מעלה השלישית דהיינו מלכות הנקרא מטטרון כי זאת הספירה האחרונה היא שלוחן של כל הספירות לעשות פעולתם בתחתונים הן לטוב הן למוטב ונקרא בשם שולחים, וארז"ל זה מטטרון ששמו כשם רבו וממטרון עולה למספר שדי ותחתיה בעולם הפירוד שליח שלוח ראש הנפרדים נקרא מטטרון וגם שמו כשם רבו כי כל דברים העליונים דוגמתם בעולם הנפרדים ולכן כתיב והיה בעבור כבודי וגו' וכאשר עבר הכבוד הזה אמר ילך נא אדני בקרבנו וגו' וכבר ידוע כי השם הזה של אדנות רומז לספירה זאת, וכאשר שמע משה שתלך זאת הספירה מלכות עם ישראל לא רצה בה כי היא מדה"ד אע"ג שהיא מדת הדין הרפה ואמר אם אין פניך הולכים שהוא ת"ת הנקרא זעיר אנפין כנזכר והוא קו המכריע אל תעלנו מזה. ואין להקשות על מה שקבלתי בפי' הפסוק ופני לא יראו הלא אני כתבתי לעיל כי משה היה משיג לספירת ת"ת ולדעת קצת מקובלים השיג משה במ"ת שבע ספירות והם שבעה קולות הנזכרים במתן תורה. משום שי"ל שלא היה משה משיג מהות פנימיות של ת"ת ושאר ספירות העליונות רק שהיה מרגיש כי מן ספירת ת"ת בא אליו הדבור, ומה שהיו שאר הנביאים משיגים במדת לילה דהיינו במלכות והאבות ביסוד ומלכות יחדיו כמו שנאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי היה משה משיג במדת יום דהיינו ת"ת וז"ש ושמי י"י לא נודעתי להם, ומה שביקש משה ואמר הראני נא את כבודך ר"ל הבינני פנימיות ותוכיות ספירת ת"ת לפני ולפנים ולא ניתן לו בקשתו, וכן פירש בהדיא המקובל הגדול הריקאנטי ז"ל בפרשת כי תשא והביא דמיון למי שרואה בשמש וכו'. ויש עוד דרכים אחרים בין המקובלים ז"ל כמפורש ברבינו בחיי ז"ל ושאר המחברים, ואני בעניי את אשר קבלתי כתבתי לא פחות ולא יותר ואת אשר תבחר הוא הקדוש:
פסוק לד:ואני טרם אכלה לדבר אגלה למכ"ת מרגלית טובה שיש בידי בסוד מאמר הזה, וראית את אחורי הראהו קשר של תפילין. כבר ידעת משארז"ל שביקש משה באומרו הודיעני נא את דרכיך, מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך וכן פירש"י בחומש. וע"ז השיב לו הקב"ה וראית את אחורי, הראהו קשר של תפילין, כלומר הראהו כל מה שאפשר להשיג בד' רוחות עולם הזה שהוא נקרא אחור כנגד עולם הבא, בסוד אחור וקדם צרתני, ולמה לא אמר קדם ואחור צרתני, אלא לפי שעה"ז הוא קודם לאדם לעה"ב הלכך אמר אחור וקדם צרתני. וקשר של תפילין הוא צורת דל"ת הרומזת על ד' רוחות עה"ז. ועוד שהעה"ז הוא דלת ופתח ליכנס ולבא לעה"ב. ע"ד התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין כו'. ופני לא יראו, כלומר היו"ד שבתפילין ש"י והשי"ן שבתפילין ש"ר הרומז לשכר טוב הצפון לעה"ב כדכתיב להנחיל אוהבי יש וארז"ל ש"י עולמות וכמ"ש יובילו שי למורא. והכל הולך אל מקום אחד. כי אז ישיגו ישראל לספירה הנקראת י"ש והיא חכמ' אלהי' כמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וגו'. ושכר טוב זה אי אתה יכול לראות עכשיו בעה"ז כי עליו נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך. וזאת הספי' חכמה קראוה חכמי הקבלה עין לא ראתה וכתיב ונעלמה מעיני כל חי וארז"ל אפילו מן המלאכים:
פסוק לד:ואשר שאלת ממני לפרש למכ"ת מהו סוד שיעור קומה. דע שחכמי האמת קראו לספירת ת"ת שיעור קומה בסוד אברי המרכבה ופרקיה. והוא האדם הגנוז בסוד תקוני הזקן המוזכר בס' הזהר כנ"ל, ועליו א"ר ישמעאל כל היודע שעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עה"ב ואני ועקיבא ערבים בדבר כו'. ושיעור קומה רל"ו פרסאות וסימן לדבר גדול אדוננו ור"ב כ"ח גי' רל"ו ורחבו ע"ז אלפים רבוא פרסאות וסי' לדבר תנו ע"ז לאלהים. ושיעורים אלו הוא סוד שפע ואצילות הבא ממנו. לא שיש לו שעור ממש חלילה וחלילה אלא שדברו בלשון נקיה שלא יכשלו בהם הוגי ה'. כאשר כנו לסודות אותיות השם, השם של הוי"ה העולה למספר ע"ב ע"ב גשרים ע"ד יו"ד ה"י וי"ו ה"י במילואו. כי כאשר כנו לחסד בשם מים כנו לאלו כחות עליונות האחודים בחסד בשם גשרים כי אין יכולת לעבור על המים בלא גשרים. וכך הוא בכל הכנוים שאמרו על הספי' דרך משל ודמיון כדי לשכך האוזן כמו שדברה תורה בלשון בנ"א. וכן מ"ש ר' ישמעאל אני מתפלל לבעל החוטם, ור"ל לספיר' חסד שיודע להאריך האף, ולכן נקרא ארך אפים, לבל יצאו שלוחיה חוצה לה טרם שיחל הנגף ולכן הוא בעלה וכופה אותה, כי האדון הוא בעל וכמ"ש ותהלתו אחטם לך. ואין הכוונה שהיה מתפלל לספירה זו ממש בלי שהיה מתכוון לעילת כל העילות המאציל כל הספירות שהרי כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא אמר לפני אלא על פני רמז לעשר ספירות כנודע. וכמו שדרז"ל אל תמר בו אל תמירני בו. אלא הכונה שהיה מתפלל אל עילת כל העילות שינהוג עמו דרך מדת חסד שהוא בעל החוטם. וכן הכוונה בכל ע"ס בזה הדרך כנז' בתשובת בר ששת. ונחזור לעניננו ונאמר כי מספר שעור קומה רל"ו רומז למספר שם המיוחד הרומז לספירת ת"ת. כיצד יו"ד ה"י ו"ו ה"י, י' פעמים י' הרי ק', י"פ ה' הרי נ', ו"פ ו' הרי ל"ו, ה"פ י' הרי נ', ס"ה רל"ו. ומלת פרסאות רימז שהוא פרס שמקבל שפע ואצילות מרבו שהוא עילת כל העילות, ועל זאת הספירה נאמר כי לא ראיתם כל תמונה לא אמר תמונה אלא כל תמונה לפי שהיא כוללת כל התמונות לפי שהוא קו האמצעי בסוד צורת וי"ו של שמו ונושא ששה קצוות והוא נקרא חקל תפוחין עם ספירות גדולה וגבורה והוא בינוני כלול מכל גווני התפוחים אדום ירוק ולבן והוא נקרא גוף השכינה כי כל הענין יחד יקרא שכינה. ובענין האצילות יחד הת"ת הוא הגוף וג' ספירו' העליונות הם הראש וגדולה וגבורה הם הזרועות והנצח וההוד הם השוקים והכליות ימין ושמאל והיסוד בברית מילה ומלכות הוא הוא הלב הרי צורת האדם. ויתר הדברים מפורשים באורך בספר הזוהר ואין כאן מקום להאריך. וקצת מהמקובלים אומרים שספירת מלכות הנקראת מטטרון מטעם שכתבתי לעיל הוא שעור קומה ועליו א"ר ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית כו' כי ספירת מלכות נקראת יוצר בראשית כדאיתא בספר היכל י"י וספירה זו נקראת אכתריאל שראה רבי ישמעאל כ"ג בעין הלב ולא בעין הגשמי, ולכן אמר ישמעאל בני ברכני כו' ודמות אדם לו שנאמר ממתניו ולמעלה דמות אדם ועל מצחו חקוק אכתריאל יה כו' והוא נקרא אדני קטן, וכל הדמיונים על זה אמור. והסוד כי תמונה בגימ' פרצוף אדם, וכבר ידעת כי ספירת מלכות נקראת תמונה שהיא תמונה אחרונה ועליה נאמר ותמונה אינכם רואים וגו'. אבל ממנו ולמעלה אמר הנביא ואל מי תדמיוני וגו'. ומעתה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא. וי"י יראנו נפלאות מתורת האמת כבקשת המשורר, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: