"כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה"
המשכן והעולם
במהלך פירוט ההתקדמות בשלבי הקמת המשכן, אנו נפגשים בביטוי החוזר על עצמו פעמים רבות, "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה". בסך הכל, מופיע ביטוי זה ודומיו כעשרים פעם בפרקנו ובשני הפרקים הקודמים!
מדוע לא הסתפקה התורה בציון עניין זה פעם אחת בלבד, בתחילה או בסוף המלאכה? ידוע הרי שהתורה מקמצת במילותיה, ואם כן, למה במקרה זה היא בחרה לחזור שוב ושוב על אותם דברים?
חז"ל (מדרש הגדול שמות לה לא) עורכים הקבלה בין בניין המשכן לבריאת העולם. נראה, כי הרעיון העומד מאחורי הקבלה זו הוא שאמנם ד' ברא את העולם - אך הוא דורש מאתנו למלאו בתוכן אמתי, הבא לידי ביטוי במשכן. כלומר, עלינו להפוך את העולם שברא ד' - למשכן, למקום של השראת שכינה, של חיבור בין שמים וארץ.
אכן, בציווי הראשון על המשכן, מתגלה מגמתו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ - וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"(שמות כה ח). המשכן מאפשר את השראת השכינה בישראל, את החיבור של ישראל לאביהם שבשמים, את החלת הקדושה בארץ.
זוהי אפוא, תכלית הבריאה כולה: הפיכת העולם הזה ל"משכן", למקום בו שורה השכינה. וכמליצתו של הרבי מקוצק על הפסוק: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לד', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם"(תהילים קטו טז): השמים - שמים לד', והארץ נתן לבני אדם – כדי לעשות מהם שמים! השמים הם החזון, והארץ היא המציאות. הפיכת ארץ לשמים, פירושה: להגשים את החזון במציאות על ידי רוממות המציאות אל החזון. אנו נתבעים להפוך את הבריאה כולה למשכן.
הדרכתה של תורה
כדי להפוך את הארץ לשמים, לרומם את הבריאה החומרית ולהשכין בה שכינה, יש צורך בהדרכה א־להית, שירדה אלינו בדמות תורה ומצוות.
איננו יכולים לדעת מעצמנו כיצד להפוך ארץ לשמים. כוונות טובות הן אמנם חשובות מאוד - אך אינן מספיקות, יש גם הכרח לדעת איך ליישמן בפועל. במקרה זה, היחיד שיודע איך לרומם את העולם - הוא בורא העולם עצמו. כל מחשבה אנושית עצמאית - אין ביכולתה למצוא את הדרך המתאימה, ועל כן יש הכרח בהדרכה א־להית מלמעלה.
רבי יהודה הלוי (כוזרי א עט) נותן לכך משל יפה: כסיל נכנס לאוצר תרופות של רופא מומחה, ומחלק לחולים תרופות שונות כראות עיניו. והנה, במקום שהתרופות יועילו לחולים - הן רק מזיקות להם! יש הכרח בהדרכת הרופא עצמו, היודע להתאים טיפול מדויק לפי הערכת מצבו של כל חולה וחולה.
כשם שאדם שאינו בקיא בתחום מורכב, לא יעז לפעול ללא הכוונת מומחה לדבר – כך בלתי אפשרי שאדם יחליט מעצמו, מהי הדרך הנכונה לתיקון העולם. יש צורך בהכוונה א־להית, של בורא העולם עצמו, אשר רק הוא מכיר בדרך המתאימה.
בתולדות האנושות קמו תנועות שונות, שהתיימרו לתקן את העולם – כמו הסוציאליזם והקומוניזם – אך בסופו של דבר, כולן "פשטו את הרגל". מתוך המהלך האנושי הזה, מתבררת האמת הגדולה, שאין תיקון עולם – בלי מלכות ש-די.
רק "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד'"
זוהי אפוא, משמעותן של החזרות המרובות על: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה".
בניית המשכן מוכרחת להתבצע אך ורק - "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד'". כשאדם ניגש למלא את תפקידו, ולהפוך את העולם כולו למקדש, הוא מוכרח להקפיד שכל פרט ופרט יתבצע לאור ההדרכה הא־לוהית. רק כך יוכל האדם לרומם את הארץ לשמים.
על היסוד זה, של: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד'", לא ניתן לוותר באף אחד מפרטי המשכן. בכל שלב משלבי הבניין, ובכל כלי מכלי המשכן - מוכרח יסוד זה להתגשם בשלמותו. כל שינוי קל מ"כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד'", מחטיא את המטרה שלשמה מוקם המשכן ונברא העולם. זהו ערכן של המצוות: אם אדם מקיימן "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד'" - הן פועלות, אך אם הוא משנה מהן מעט כפי דעתו - פעולתן אינה מתקיימת.
משל לאדריכל המגיש לקבלן תוכניות בנייה, והקבלן מבצע את התוכניות "בערך". והנה, שבועות ספורים אחר תום בניית המבנה - הוא מתמוטט ברעש גדול! רק בנייה התואמת באופן מדוקדק לתוכניות, יכולה להעמיד מבנה בצורה יציבה לאורך זמן.
האדריכל של הבריאה כולה - הלוא הוא בורא עולם - הגיש לנו בהר סיני תוכניות בנייה, בדמות תורה ומצוות. אם נקפיד על הוראותיו בצורה מדוקדקת - נזכה לבנות בניין אדיר של אור וקדושה בעולם. אך אם, חלילה, נערב בהוראות אלו את דעתנו האישית, או שלא נקפיד על דיוק בהוראות הא־להיות - הבניין לא ייבנה, וחלילה, אולי אף ייגרם נזק לעולם.
עַם ישראל צריך להתקדם לקראת מילוי ייעודו הגדול - הפיכת העולם כולו למשכן, על ידי כך שבני האדם יעבדו את עבודת ד' בכל חייהם ויחיו חיי קודש. או אז, יהפוך העולם כולו לגן עדן עלי אדמות. וכאמור, דבר זה יכול לצאת אל הפועל, רק אם נקפיד תמיד לפעול - "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה".