פסוק א:ויכן מקום לארון האלהים ויט לו אהל. הוא האהל שהכין לתת שם את ארון האלהים:
פסוק ב:לא לשאת את ארון האלהים כי אם הלוים. זה כתוב בתורה בעבודת בני קהת כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו:
פסוק ח:לבני אליצפן. הוא מבני קהת ונקרא שמו אלצפן בפרשת וארא וגם חברון ועזיאל הם מבני קהת והנה היו רבים מבני קהת כי הם לבדם ישאו הארון:
פסוק יב:אל הכינותי לו. ר"ל אל המקום אשר הכנותי לו:
פסוק יג:כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו. ר"ל מפני כי בראשונה לא נשאתם אתם ארון ה' פרץ אלהינו בנו והוא מה שמת עזא כי אחז בארון לפי שלא דרשנוהו כמשפט כי משפט התורה הוא שישאו הלוים את הארון בכתף:
פסוק טו:במוטות עליהם. הנה היו מוטות על כתפם יונחו בם בדי הארון ונשא בם:
פסוק טז:ומצלתים. (צנב"ש בלע"ז) והם רקועים מנחשת יקשקשו זה בזה כשיכו בתוף אשר הם קבועים בה:
פסוק יז:הימן אסף ואיתן. הם המשוררים הנזכרים במה שקדם והנה היה הימן מבני קהת ואסף מבני גרשום והיו משוררים במצלתים נחשת להשמיע הקול למרחוק כמו שנזכר אחר זה:
פסוק יח:ועמהם אחיהם המשנים. ר"ל השנים להם והם השוערים:
פסוק כ:בנבלים על עלמות. אחשוב שהם (אורגנא"ש בלע"ז) והנה הנבלים הם כדמות נודות יבוא מהם הרוח לקנים החלולים אשר בהם ויוציאו השיריות הנעימות. והנה קראם עלמות להיותם נסתרות ונעלמות:
פסוק כא:בכנרות על השמינית. אחשוב שהוא כלי זמר יש בו שמנה יתרים הנקרא (גיטאר"א לטינ"א בלע"ז) ומזה המין הנקרא (לאו"ט בלע"ז) והוא עוגב בלשון הקדש כי יש לו בדמות עגבו':
פסוק כב:וכנניהו שר הלוים במשא. ר"ל הוא היה השר והנגיד בשיר אשר בדבור להודות בו השם יתברך ולהללו והנה היתה סבת היותו שר במשא כי מבין הוא וזה השיר אין ראוי שיאמר כי אם מפי המבינים:
פסוק כג:וברכיה ואלקנה שוערים לארין. ר"ל כי לכבוד ה' יתברך שמם דוד שומרי' שער האהל ששם שמו הארון בעיר דוד והנה:
פסוק כד:הכהני'. היו מחצצדים בחצוצרות וזה היה מהשלמת השמחה והנה התקיעה בחצוצרות לא תהיה כי אם על ידי הכהנים כמו שנתבאר בתודה ואולם השיר בכלי זמר ובפה יהיה על יד הלוים:
פסוק כד:ועובד אדום ויהיה שוערים לארון. ר"ל כי בעת היות הארון בבית עובד אדום היו אלו שוערים:
פסוק כו:ויהי בעזור האלהים את הלוים נשאי ארון ברית ה'. אמר תמורת זה בספר שמואל (ב' ו' י"ג) ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' ששם צעדים כי אז נתבאר שעזרם ה' יתברך כשלא קרה להם מקרה רע בזה ושם אמר ויזבח שור ומריא ובזה המקום אמר שבעה פרים ושבעה אילים והכל אחד אלא שכבר באר זה יותר בזה המקום:
פסוק כז:ודוד מכרבל במעיל בוץ. ר"ל שהיה על ראשו דמות כובע מפה והיה דבק למעיל בד שהיה לבוש כחוק המתנאה לכבוד ה' יתברך:
פסוק כז:והכנניה השר המשא. ר"ל השר שר המשא:
פסוק כז:ועל דוד אפוד בד. ר"ל שדוד היה חגור אפוד בד ולא השלים בזה המקום זכירת דברי מיכל לדוד ודברי דוד לה להשענו על מה שנזכר מזה בספר שמואל: