פסוק א:ויכן וכו׳. הכין מקום על הארון ופירש עליו אוהל:
פסוק ב:אז. כשמת עזא על אשר שלח ידו בארון:
פסוק ב:כי בם בחר ה׳. ולא יבוא בידם המכשול שנכשל בו עזא:
פסוק ג:להעלות. מבית עובד אדום:
פסוק ה:לבני קהת. היו הבאים אוריאל השר וחביריו:
פסוק יב:אתם ראשי וכו׳. ועליכם הדבר:
פסוק יב:אל הכינותי. אל מקום אשר הכינותי לו:
פסוק יג:כי למבראשונה. בהעלאה הראשונה מקרית יערים:
פסוק יג:לא אתם. לא הייתם אתם המעלים ולזה נתגלגל הדבר שפרץ ה׳ בעוזא כי לא דרשנוהו כמשפט התורה שאמר׳ שבני לוי ישאו את הארון ובעבור זה באה התקלה:
פסוק טו:בכתפם. לא בעגלה ע״י הבקר כי אם בכתפם בהבגדים אשר שמו עליהם:
פסוק טז:ומצלתים משמיעים. המשמיעים קול גדול וכן נאמר בצלצלי שמע (תהלים ק״ן):
פסוק טז:לשמחה. לעורר השמחה בעת העלות הארון:
פסוק יח:המשנים. שניים להם במעלה:
פסוק יח:זכריהו בן. כן שמו:
פסוק יח:השוערים. שהיו שוערים מאז כשהיה הארון בשילה ובנוב ובגבעון:
פסוק יט:במצלתים. ר״ל המה הקישו במצלתים של נחושת להשמיע קול גדול:
פסוק כ:על עלמות. ועל עלמות וגם הוא שם כ״ז ונזכר בתהלים:
פסוק כא:על השמינית. בכינור שיש בו שמנה נימין:
פסוק כא:לנצח. המנגנים יקראו מנצחים על כי דרכם לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה:
פסוק כב:במשא. בדבר הרמת הקול:
פסוק כב:יסור במשא. היה שר וגדול בענין הרמת הקול וכפל דברו:
פסוק כב:כי מבין הוא. בדבר הזה להרים הקול ולהכריע במקום הראוי:
פסוק כג:שערים לארון. מאז היו שוערים באהל הארון ועתה שבו להיות משוררים:
פסוק כד:מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספת ביאור אמר בחצוצרות וכן ותשרש שרשיה (תהלים ע׳):
פסוק כד:ועבד אדם. אולי הוא הוא אחר ולא זהו האמור למעלה:
פסוק כד:שערים לארון. גם המה היו מאז שוערים ושבו עתה להיות משוררים:
פסוק כה:בשמחה. חוזר על תחלת המקרא לומר ויהי דוד וכו׳ בשמחה:
פסוק כו:בעזר. ר״ל בעבור שעזרם האלהים ולא נכשלו בנשאם לזה זבחו הקרבנות הללו מלבד השור ומריא שזבחו אחר כל ששת הצעדים האמורים בש״ב:
פסוק כז:מכרבל. היה מעוטף במעיל של בוץ וכן כל הלוים וכו׳:
פסוק כז:השר המשא המשררים. השר בהרמת הקול על המשוררים:
פסוק כז:אפוד בד. מין לבוש עשויה כעין האפוד של כ״ג והיא מיוחדת להמתבודדים בעבודת ה׳ וכן נאמר בשמואל שהיה חגור אפוד בד עם כי היה לוי:
פסוק כח:ובקול שופר. הוא הקול פשוט:
פסוק כט:ארון ברית. הארון שמונחים בו הלוחות הנתונים בברית:
פסוק כט:ותבז. בזתה אותו בלבה בחשבה שאין מהראוי למלך להקל בכבודו כ״כ ועם שהוא לכבוד ארון ה׳: