פסוק א:וַיַּעַשׂ־לוֹ בָתִּים בְּעִיר דָּוִיד, וכחלק מהמפעל – וַיָּכֶן מָקוֹם לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֶּט, פרשׂ, הקים לוֹ – בשביל הארון אֹהֶל.
פסוק ב:אָז אָמַר בלבו, או: ציווה דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בשום אמצעי אחר, כגון בעגלה, כִּי אִם־הַלְוִיִּם בגופם, כִּי־בָם בָּחַר ה' לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן ה' וּלְשָׁרְתוֹ עַד־עוֹלָם. נשיאת הארון היא תפקידם של הלויים.
פסוק ג:וַיַּקְהֵל דָּוִיד שוב אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן ה' אֶל־מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר־הֵכִין לוֹ – האוהל שבירושלים.
פסוק ד:וַיֶּאֱסֹף דָּוִיד אֶת־בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת־הַלְוִיִּם כדי להכינם להעלאת הארון.
פסוק ה:הנאספים לִבְנֵי קְהָת: אוּרִיאֵל הַשָּׂר הממונה עליהם וְאֶחָיו, בני בית האב שלו – מֵאָה וְעֶשְׂרִים.
פסוק ו:לִבְנֵי מְרָרִי: עֲשָׂיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו – מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים.
פסוק ז:לִבְנֵי גֵּרְשֹׁם: יוֹאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו – מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים.
פסוק ח:לִבְנֵי אֱלִיצָפָן: שְׁמַעְיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו – מָאתָיִם.
פסוק ט:לִבְנֵי חֶבְרוֹן: אֱלִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו – שְׁמוֹנִים.
פסוק י:לִבְנֵי עֻזִּיאֵל: עַמִּינָדָב הַשָּׂר וְאֶחָיו – מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר.
פסוק יא:וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים הראשיים, העומדים בראש המערכת הזו, ולראשי משפחות הלְוִיִּם האמורים: לְאוּרִיאֵל, עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל, שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַתֶּם, רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם, הִתְקַדְּשׁוּ, הכינו את עצמכם, וגם: היטהרו אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל המקום אשר הֲכִינוֹתִי לוֹ.
פסוק יג:כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה, בפעם הראשונה לֹא העליתם אַתֶּם, ולכן פָּרַץ ה' אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ והרג את עוזא, כִּי־לֹא דְרַשְׁנֻהוּ, ביררנו את התנהגותנו אתו כַּמִּשְׁפָּט, כדין. אילו נשאנו את הארון כראוי, לא היה קורה האסון.
פסוק יד:וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כדי לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק טו:וַיִּשְׂאוּ בְנֵי־הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר ה' שבתורה, בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם.
פסוק טז:וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת־אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים בִּכְלֵי־שִׁיר – נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת וּמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִיעִים קול רם כדי לְהָרִים־בְּקוֹל באמצעות כל הכלים הללו לְשִׂמְחָה.
פסוק יז:וַיַּעֲמִידוּ הַלְוִיִּם לשורר אֵת הֵימָן בֶּן־יוֹאֵל, וּמִן־אֶחָיו את אָסָף בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ, וּמִן־בְּנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם את אֵיתָן בֶּן־קוּשָׁיָהוּ. ייתכן שאלה משוררי תהלים איתן, אסף והימן.
פסוק יח:אלו היו ראשי המשוררים, וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים, בדרגה משנית: זְכַרְיָהוּ, בֵּן וְיַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי, אֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל שהיו הַשֹּׁעֲרִים.
פסוק יט:וְהַמְשֹׁרְרִים הֵימָן, אָסָף וְאֵיתָן מנגנים בִּמְצִלְתַּיִם העשויים נְחֹשֶׁת לְהַשְׁמִיעַ קול רם בצלצולם.
פסוק כ:וּזְכַרְיָה וַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי וֶאֱלִיאָב וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּבְנָיָהוּ, שבדרך כלל היו שוערים כאמור, בתהלוכה זו ניגנו בִּנְבָלִים עַל־עֲלָמוֹת, סוג נוסף של כלי זמר, או: נבלים שבדרך כלל נשים ועלמות היו מנגנות בהם.
פסוק כא:וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ ניגנו בְּכִנֹּרוֹת עַל־הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ, לנגן.
פסוק כב:וּכְנַנְיָהוּ היה שַׂר־הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא, בשירה. הוא לא היה שר בעצמו, אולי היה מבוגר מדי או שקולו לא היה ערב, אלא יָסֹר, מפקד או מורה בַּמַּשָּׂא, כִּי מֵבִין הוּא. הוא ניצח על המקהלה וארגן את השירה.
פסוק כג:וּבֶרֶכְיָה וְאֶלְקָנָה שֹׁעֲרִים, לויים שעמדו סמוך לָאָרוֹן.
פסוק כד:וּשְׁבַנְיָהוּ וְיוֹשָׁפָט וּנְתַנְאֵל וַעֲמָשַׂי וּזְכַרְיָהוּ וּבְנָיָהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר הַכֹּהֲנִים, היו מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת, מקדימים והולכים לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן, צעדו סמוך לארון מצד הכהנים.
פסוק כה:וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים הַהֹלְכִים לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־ה' מִן־בֵּית עֹבֵד־אֱדֹם בְּשִׂמְחָה. בתהלוכה הגדולה שכללה את נכבדי העם ובראשם המלך, הובל הארון מביתו של עובד אדום, שהיה אף הוא לוי, והועלה לירושלים.
פסוק כו:וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת־הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית־ה', וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה־פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים מתוך שמחה והודיה שהכול הולך למישרין.
פסוק כז:וְדָוִיד מְכֻרְבָּל, מעוטף בִּמְעִיל בּוּץ, פשתן, שהוא בגד לבן שאינו מקושט, וְכן כָל־הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת־הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים, וְעַל־דָּוִיד היה גם אֵפוֹד בָּד. מעין מעיל קצר דמוי סינר, שנחגר בחגור ואולי כתפיות מחזיקות אותו למעלה.
פסוק כח:וְכָל־יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת־אֲרוֹן בְּרִית ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתָּיִם, מַשְׁמִעִים קולות בִּנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת.
פסוק כט:וַיְהִי אֲרוֹן בְּרִית־ה' בָּא עַד־עִיר דָּוִיד, וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק עם כל הקהל, וכדרך המרקדים, תנועותיו היו חופשיות, וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ. הוא נראה כאיש פשוט, ואילו היא, בתור בתו של מלך, לא סבלה את אופן ההתנהגות הזה, שאין בו הדרת כבוד.