חנוכת העיר באמצעות העלאת הארון
וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַֽעֲמָשַׂ֡י וּ֠זְכַרְיָהוּ וּבְנָיָ֤הוּ וֶֽאֱלִיעֶ֨זֶר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מחצצרים (מַחְצְרִים֙) בַּחֲצֹ֣צְר֔וֹת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָֽאֱ-לֹהִ֑ים וְעֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וִֽיחִיָּ֔ה שֹֽׁעֲרִ֖ים לָֽאָרֽוֹן׃ וַיְהִ֥י דָוִ֛יד וְזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְשָׂרֵ֣י הָֽאֲלָפִ֑ים הַהֹֽלְכִ֗ים לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִית־יְ-הוָ֛ה מִן־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם בְּשִׂמְחָֽה׃
(דברי הימים א טו כד-כה)
כתב ר' מאיר שמחה הכהן על הפסוק: "וביום שמחתכם... ותקעתם בחצוצרות": "ובפשטא דקרא (=ובפשט הכתוב) הוא כל זמן שיהיה חינוך המזבח או העזרה צריך להיות בתרועה ובחצוצרות... ונראה דהשבת הארון היה כמו חינוך והיה צריך להיות בתרועה ובחצוצרות".
נראה להסביר את דבריו שהשבת הארון לירושלים היא חנוכת העיר, שאז קידשו את ירושלים, וזו נקראת שמחה לעניין שצריך לתקוע בחצוצרות. זו הסיבה שדוד מזדרז להעלות את הארון לירושלים למרות שבית המקדש עדיין לא בבנייה.