וישלח. חירם מלך צור מפורש בב"ר למוד היה האיש הזה להיות אוהב לשבט יהודה כן עשה חירה העדולמי ליהודה:
פסוק א:
וחרשי קיר וחרשי עצים. אומנים:
פסוק ב:
וידע דויד כי הכינו ה' למלך. כשראה ששלחו לו מלכי עמים תשורות:
פסוק ג:
ויקח דויד וגו'. וכל זה חזקו של דוד:
פסוק ח:
וישמעו פלשתים כי נמשח דויד למלך על כל ישראל ויעלו כל פלשתים. לפי שפלשתים היו מושלים כל הימים עד שבא שאול ודוד כדכתיב (שופטים ט״ו:י״א) בשמשון ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים וכן (בשמואל א ד׳:ט׳) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם וגו' וכן למעלה בפרשה זו ויראו כל איש ישראל וגומר ויעזבו עריהם וינוסו ויבאו פלשתים וישבו בהם באותן ז' שנים שמלך דוד בחברון לבד לא אמרו דבר ולא חששו על שמלך דוד על חברון כי אמרו מה לנו שמא נציב או שר מנהו לדוד על חברון אבל כשנמשח למלך על כל ישראל אז עלו כל הפלשתים לבקש את דוד שלא רצו שיהא מלך בישראל אלא שעוד הם יהיו מושלים עליהם:
פסוק י:
וישאל דויד באלהים. ע"י אורים ותומים:
פסוק יא:
ויעלו בבעל פרצים. שנקרא אחרי כן בעל פרצים על שם מעשה אשר פרץ האלהים את אויביו בידו שנסו ונפרצו זה מעל זה:
פסוק יא:
כפרץ מים. כגלי מים שנפרצי' ממקומם ונופלים למקום אחר:
פסוק יד:
הסב מעליהם. אמרה מדת הדין לפני המקום רבש"ע למה העברת את שאול מלפני דוד אמר לה על שלא המתין לשמואל שבעת ימים כאשר צוהו אמר לה הקב"ה אנסה עתה את דוד הסב מעליהם וגו' וכל זה שמר דוד: