א וַ֠יִּשְׁלַח חירם (חוּרָ֨ם) מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִיד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י קִ֔יר וְחָרָשֵׁ֖י עֵצִ֑ים לִבְנ֥וֹת ל֖וֹ בָּֽיִת׃ ב וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔יד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־נִשֵּׂ֤את לְמַ֙עְלָה֙ מַלְכוּת֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וַיִּקַּ֨ח דָּוִ֥יד ע֛וֹד נָשִׁ֖ים בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיּ֧וֹלֶד דָּוִ֛יד ע֖וֹד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃ ד וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת הַיְלוּדִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיוּ־ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב נָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃ ה וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְאֶלְפָּֽלֶט׃ ו וְנֹ֥גַהּ וְנֶ֖פֶג וְיָפִֽיעַ׃ ז וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וּבְעֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃ ח וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּי־נִמְשַׁ֨ח דָּוִ֤יד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑יד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔יד וַיֵּצֵ֖א לִפְנֵיהֶֽם׃ ט וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַֽיִּפְשְׁט֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ י וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤יד בֵּאלֹהִים֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ עַל־פלשתיים (פְּלִשְׁתִּ֔ים) וּנְתַתָּ֖ם בְּיָדִ֑י וַיֹּ֨אמֶר ל֤וֹ יְהוָה֙ עֲלֵ֔ה וּנְתַתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃ יא וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִיד֒ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד פָּרַ֨ץ הָֽאֱלֹהִ֧ים אֶת־אוֹיְבַ֛י בְּיָדִ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָֽרְא֛וּ שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃ יב וַיַּעַזְבוּ־שָׁ֖ם אֶת־אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד וַיִּשָּׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ׃ יג וַיֹּסִ֤יפוּ עוֹד֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים וַֽיִּפְשְׁט֖וּ בָּעֵֽמֶק׃ יד וַיִּשְׁאַ֨ל ע֤וֹד דָּוִיד֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים לֹ֥א תַֽעֲלֶ֖ה אַֽחֲרֵיהֶ֑ם הָסֵב֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל הַבְּכָאִֽים׃ טו וִ֠יהִי כְּֽשָׁמְעֲךָ֞ אֶת־ק֤וֹל הַצְּעָדָה֙ בְּרָאשֵׁ֣י הַבְּכָאִ֔ים אָ֖ז תֵּצֵ֣א בַמִּלְחָמָ֑ה כִּֽי־יָצָ֤א הָֽאֱלֹהִים֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת אֶת־מַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃ טז וַיַּ֣עַשׂ דָּוִ֔יד כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיַּכּוּ֙ אֶת־מַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים מִגִּבְע֖וֹן וְעַד־גָּֽזְרָה׃ יז וַיֵּצֵ֥א שֵׁם־דָּוִ֖יד בְּכָל־הָֽאֲרָצ֑וֹת וַֽיהוָ֛ה נָתַ֥ן אֶת־פַּחְדּ֖וֹ עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

חומת אנך

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק ב:
וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל כי נשאת למעלה מלכותו. אפשר דידע ברוח הקדש היחוד העליון שהיה מיחד ותוספת הארה ויחוד בשכינה וזה רמז כי נשאת למעלה מלכותו דייקא בשמים ממעל. וקבע בלבו ברוב ענותנותו שהכל בעבור עמו ישראל ולא שהוא כדאי לכך:
פסוק ג:
ויקח דוד עוד נשים בירושלם. ובשמואל כתיב נשים ופלגשים והכא לא כתיב אלא נשים מפני כבודו של דוד. מפרשים:
פסוק ח:
כי נמשח דויד למלך על כל ישראל ויעלו וכו'. כי כשהיה מלך בחברון לא אכפת להו דהיה כמו שר ועוד דשונא לשאול וילחם בו וזהו רצונם אבל עתה אירע להם. מפרשים:
פסוק י:
וישאל דוד באלהים. פירוש על ידי אורים ותומים והיה בדעתו אם במדת הדין גם כן ינצחם ויאמר לו ה' עלה וכו' דראה ברוח הקדש דבמדת רחמים ינתנו בידו וז"ש פרץ האלהים את אויבי וכתב הרב מהר"י חא'גיז ז"ל דכשאומר האלהים יש שם רחמים ור"ל דבמדת רחמים נתנם בידו:
פסוק יד:
וישאל עוד דוד באלהים. אמר עוד להגיד ענותנותו של דוד הע"ה דהגם דכבר שאל בתחילה ונצחם לא רצה לסמוך על השאלה הראשונה ושאל עוד הפעם והיה לטובתו כי מדה"ד טענה לנסותו כמו שאמרו רז"ל והביאו המפרש ועמד בנסיון והכתוב משבחו ויעש דוד כאשר ציוהו האלהים ר"ל דעמד בנסיון. מפרשים וקצת נופך:
פסוק יז:
ויצא שם דוד בכל הארצות. אפשר דרמז דזכה ליחד הדודים ורמוז בתיבת ויצא וי"ו ת"ת במשך חכמה יו"ד צ"א כמנין הוי"ה אדנ"י שם מלכות שהוא בחינת דוד:
פסוק יז:
וה' נתן פחדו. אפשר וה' הוא ובית דינו שאפילו במדת הדין נתן פחדו על כל הגוים כי גדלה צדקתו וכשרון מעשיו ברוב ענותנותו: